החופש האקדמי חוסל ע"י השמאל הקיצוני
בחלק מהחוגים למדעי החברה יש תופעה של השתלטות האסכולה הפוסט והאנטי ציונית והמצב שנוצר הוא שהחופש האקדמי מחוסל
בפקולטה אחרת, פורסם ספר שאיגד מאמרים על השליטה הישראלית בשטחים. כל המאמרים, ללא יוצא מן הכלל, נכתבו על ידי אנשי שמאל. בפקולטה אחרת למדעי החברה, 10 מתוך 11 מרצים שייכים לשמאל הקיצוני. בעבר, בעקבות תלונות סטודנטים, חשפנו כאן את העובדה שהקליניקה המשפטית של אוניברסיטת חיפה היא למעשה שלוחה של עדאלה. אותו חוג ביטל בעבר את שירת ההמנון בטכס הסיום. זו רשימה חלקית בלבד. הממצאים החדשים מבהירים שהמצב הולך ומחמיר.

בכתב עת חשוב נפסל מאמר של פרופסור שמזוהה עם מרצ, משום שהייתה בו נימה ציונית. בכתב עת אחר לא פורסם אף מאמר שאינו חלק משירת המקהלה, בימים שערך אותו צעיר ששייך לאותה מקהלה. ראשי האוניברסיטאות, שאינם חלק מהמגמה הזאת, מצויים בהכחשה. שמץ של ביקורת מצדם והם יאלצו להתמודד עם התנפלות. המצב שנוצר הוא שהחופש האקדמי מחוסל.
מי שאינו שייך למסדר הבולשביקי יתקשה להתקבל, או לא יזכה שמאמריו יפורסמו, או שהוא פשוט יהפוך לנטע זר. כך שהבעיה איננה בדעות חריגות, או בקליניקה שעצם הזהות שלה עם עדאלה היא עניין תמוה. הבעיה היא בכך שישראל הולכת ומאבדת את החופש האקדמי לרעת בולשביזם אקדמי. משום שאין סיכוי, פשוט אין, שבישראל תיפתח קליניקה אקדמית כלשהי בשליטת עמותה של הימין הקיצוני, וטוב שאין. אבל מצד שני, כל שיתופי הפעולה הם רק בכיוון אחד: עמותות שמאל קיצוני.
ייתכן ש"אם תרצו", כפי שטוענת תגובת האוניברסיטה, מעוניינת בפרובוקציה. אדרבה, יוכיחו נא פרנסי האוניברסיטה שהטענות בדויות. יציגו נא את שיתופי הפעולה, בסגנון עדאלה, עם עמותות אחרות או עם גישות אחרות. יוכיחו נא בפני המקטרגים שהפלורליזם והחופש האקדמי חוגגים. משום שאם אין להם מה לומר, חוץ מטענות על "פרובוקציה" ו"מקרתיזם", אז משהו חמור, מאוד חמור, קורה באקדמיה הישראלית. חופש הביטוי האקדמי הולך ונרמס.
רק לפני שנה הצליח הקמפיין הבולשביקי לחנוק את הביקורת העניינית לחלוטין על החוג לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן-גוריון. זה לא חשוב מי משמיע את הביקורת, הרי אין צורך שזו תהיה עמותה ימנית כדי שהתגובה תהיה אוטומטית. הרי זו הייתה אותה תגובה, כאשר הביקורת הושמעה על ידי ועדת מומחים בינלאומית. והתגובה הייתה זהה, כאשר גם פרופסורים מהשמאל השפוי העזו לומר שמשהו רע קורה לאקדמיה הישראלית.
פרופסורים נכבדים, אקדמיה נכבדה, אתם הולכים ומחסלים את הענף שעליו אתם יושבים. המועצה להשכלה גבוהה חייבת ליזום בדיקה רצינית של התהליכים הללו. הבעיה איננה בהשמעת דעות חריגות. הבעיה איננה בשיתוף פעולה כזה או אחר.
הבעיה היא בכך שהדעות הללו ושיתופי הפעולה הללו הם בכיוון אחד. הבעיה היא בכך ששורה ארוכה של פרסומים אקדמיים שאינם מתאימים לשורת המקהלה אינם מופיעים בסילבוסים. הבעיה היא בכך שסטודנטים חשים מושתקים. זה לא חופש אקדמי. זה ההיפוך שלו.
נסיים בסיפור. לפני שנה השתתפתי בכנס שחלים עליו כללים של איסור ציטוט דברים בשם אומרם. ישבה לידי עיתונאית מאוד בכירה וידועה. היא רחוקה מדעות אנטי-ציוניות, אבל עוסקת בלהט בהגנה על האוליגרכיה האקדמית, מתוך דאגה כנה לחופש הביטוי האקדמי.
לשולחננו הצטרף פרופסור שסיים קצת לפני כן את תפקידו כנשיא אוניברסיטה חשובה. כן, הוא סינן בקולו השקט, יש בעיה חמורה. יש השתלטות זוחלת של השמאל הקיצוני. העיתונאית לא האמינה למשמע אוזניה. אין נשיא אוניברסיטה, מכהן או לשעבר, שאינו יודע את זה. החופש האקדמי בתהליך של רמיסה. הם יודעים. הם מפחדים. הם שותקים.




נא להמתין לטעינת התגובות
