בין סייגון לשומרון: הבנייה עושה הדים

ביקור בווייטנאם מבהיר כיצד ההכרזות על בנייה ביו"ש פוגעות בישראל, ומדוע המדיניות האמריקאית מול איראן היא מצעד איוולת

עמוס גלבוע | 2/12/2013 9:53 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בשלושת השבועות האחרונים הייתי בווייטנאם, מדינה בדרום-מזרח אסיה שהתפרסמה בעולם בגלל מלחמת וייטנאם (1973-1960). מנקודת התצפית במדינה זו אני רוצה להעלות שלוש נקודות.

עוד ב-nrg מעריב
- אם נתניהו יסדר לפרס עוד קדנציה, הוא יישאר
- מי המנהיג? לבדואים נותר רק לנחש מה יקרה לבתיהם
- תשלומים למורים תמורת תמיכה בביטול הבגרויות

ראשית, ל"חצר הקטנה שלנו": בעיתון החדשות בשפה האנגלית בבירה האנוי מתנוססת בעמוד הראשון תמונה גדולה של בתים, והכותרת אומרת בערך כך: ישראל בונה אלפי בתים חדשים ב"טריטוריה הפלסטינית". בכתבה עצמה מצוטטים גורמים בינלאומיים שונים המגנים את הבנייה.

פתאום אתה מבין איזה נזק הסברתי אדיר גורמת לנו הבנייה הווירטואלית בהתנחלויות וההכרזות הפומביות הנלוות לה; כאן אתה מבין בצורה הכי מוחשית איזה טמטום מדיני טמון בהכרזות הבנייה; שום רווח, ושום בנייה אמיתית ב"שטחי מולדת".

וייטנאם אינה אירופה. כאן אין אנטישמיות, כאן לא יודעים מה זה תנ"ך ומה זה יהדות. ישראל נתפסת על ידי הווייטנאמים המשכילים כמדינה מאוד חכמה וכמדינה לוחמת. אז למה לבוא ולהראות לכל העולם כי ישנם מקרים שבהם החוכמה היא מאתנו והלאה?

מצעד האיוולת

ועכשיו לחצר גדולה יותר. ב"מצעד האיוולת", ספרה המפורסם של ברברה טוכמן, תופסת מלחמת וייטנאם את המקום המכובד ביותר: האיוולת של הממשל האמריקאי. המדיניות האמריקאית בווייטנאם הייתה בנויה על אשליות. מה שמטריד הוא שקשה שלא להשתחרר מהרושם שהאיוולת האמריקאית במדיניות החוץ ממשיכה במצעדה. השאלה הגדולה היא: האם גם במדיניות האמריקאית כיום מול איראן אנו עדים למצעד איוולת של אשליות ושל התעלמות מעובדות המקלקלות את האשליה?

יהיה אשר יהיה, דבר עובדתי אחד ראוי לזכור: בתחילת 1973 נחתם "הסכם שלום" בין ארצות הברית לבין צפון וייטנאם שעיקרו היה פינוי כל הכוחות האמריקאים מווייטנאם והבטחת קיומה של מדינת דרום וייטנאם. קיסינג'ר, אבי ההסכם, זכה בפרס נובל לשלום. לא עבר זמן וצפון וייטנאם פלשה לדרום וייטנאם, השלום נעלם וב-1975 נעלמה גם דרום וייטנאם וקמה וייטנאם המאוחדת.



ולחצר העולמית. בווייטנאם למדתי מקרוב על ההשפעה הסינית החזקה ועל הסכסוך בין וייטנאם לסין על שורה של איים שסין טוענת לבעלות עליהם. אבל זהו סכסוך קטן יחסית לסכסוך הגדול המתקיים עכשיו בין סין ליפן על אי מסוים. וסכסוך זה משקף יותר מכל את האסטרטגיה האגרסיבית הסינית לזכות במעמד דומיננטי בחלקו המזרחי של האוקיינוס השקט ולהתייצב מול ארה"ב כמעצמת על.

שדה הקרב הגלובלי - המדיני, הדיפלומטי, הכלכלי, ואולי במקרה הגרוע גם הצבאי - המתפתח עכשיו בין סין לבין ארה"ב הוא שם. האם ארה"ב תחדל להיות הבייביסיטר של הבעיות המזרח התיכון כפי שהייתה שנים ארוכות, מה עוד שאינה נזקקת לנפט המזרח-תיכוני באותה מידה כבעבר? אם כך יהיה, בזה כבר לא יוכלו להאשים את ביבי, אך זה לא יהיה מצב אסטרטגי טוב לישראל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים