שתיקה רועמת: מדוע מתעלמים מהבדואים?

חודשים שהם מפגינים ואין מי ששומע ומתייחס, ואז הגיע "יום הזעם" והכניס את הבדואים בדיוק למשבצת שכלי התקשורת מועידים להם

ענת סרגוסטי | 2/12/2013 8:55 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
כמה מאמץ, אם בכלל, השקיעו כלי התקשורת המרכזיים בשפה העברית כדי להבין על מה מוחים הבדואים בנגב? מה מסתתר מאחורי הכותרת שמספקים העיתונים ותחנות הרדיו והטלוויזיה "ההתנגדות לתוכנית פראוור?".

מתי בפעם האחרונה הזמינו מישהו מהקהילה הבדואית כדי לשמוע אותו/אותה ולא רק להשמיע להם ולתקוף אותם? מתי בפעם האחרונה הוקדשה תוכנית טלוויזיה חשובה לנושא הזה? מה אנחנו, המאזינים, צופים וקוראים יהודים, יודעים על הבדואים בנגב?

כשאומרים "בדואים" יש לזה קונוטציה שלילית, מאיימת. שודדי קרקעות, מתפרעים, גנבי רכב, פורעי חוק. תודו, זה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו כשמדברים על בדואים. הרי רבים מאיתנו אינם מכירים בדואי מקרוב, מעולם לא דיברו עם אישה מהקהילה הבדואית.

לעיתים רחוקות ראינו מרואיין או מרואיינת בדואית באחד מכלי התקשורת המרכזיים. אבל "יום הזעם" שהסתיים בעשרות מפגינים עצורים, בגז מדמיע, ביידויי אבנים ובעימותים קשים בין מפגינים לבין הצבא, היה רק עוד שלב במחאה שנמשכת כבר חודשים רבים.

כבר חודשים שהבדואים מפגינים, מוחים, מדברים, כותבים, מסבירים, מנסים לגייס דעת קהל - אבל מי שומע? האם כשהיו לפני שנה ויותר הפגנות שקטות, מאורגנות, מסודרות, מישהו בתקשורת התעניין בהן? האם כלי התקשורת הארציים, המרכזיים בשפה העברית הזכירו כלל את ההפגנות האלה? מה פתאום? ממתי מסקרים הפגנות שקטות? ממתי מתייחסים למחאה של אזרחים ערבים כשהיא שקטה ומסודרת? ממתי מנסים להבין כאב, כעס, מצוקה של אלפים שנמצאים כל כך רחוק מאיתנו תרבותית ולעיתים גם גיאוגרפית.
אף אחד לא שומע

אז חודשים שהם מפגינים ומנסים להסביר את עצמם ואין מי ששומע. ואז הגיע "יום הזעם" והביא איתו את המראות המוכרים. אז, סוף סוף נכנסו הבדואים בדיוק למשבצת שכלי התקשורת מועידים להם: המשבצת של מפירי סדר, מיידי אבנים, פורעי חוק. כמו הבדיחה על השעון העומד שפעמיים ביום מראה את הזמן הנכון. כך הבדואים. כשהיו שקטים, איש לא התייחס, כשהיו עימותים, אז הוצגה התמונה הנכונה.

האם מישהו מהעיתונאים יודע, למשל, שהיישוב חורה, שעל שמו ניצב הצומת שבה הפגינו בשבת, הוא יישוב לדוגמה? האם מישהו טרח להיכנס פנימה ולראות שזה יישוב מתוכנן, נקי, עם מערכת חינוך מפוארת וראש עירייה מצטיין? האם מישהו יודע שראש המועצה שהעמיד את חורה על הרגליים סיים דוקטורט בכימיה אורגנית, עזב ג'וב מבטיח בחברת תרופות ובא לעמוד בראש המועצה?

מישהו יודע שבחורה מגיעה גביית הארנונה ל-86 אחוזים? שיש בה 51 גני ילדים שמופעלים על ידי המועצה? שהוא טיפח את מערכת החינוך והעלה את אחוז הזכאים לבגרות? שהוא פתח תוכניות חינוך מיועדות לבנות ורבות מהן מסיימות בגרות ואף תואר ראשון? אז מישהו במקרה החליט להזמין, למשל, את ד"ר מוחמד אלאנברי לראיון כדי שיסביר בעצמו על מה המחאה? האם מישהו מהעיתונאים ניסה להבין לעומק מה עומד מאחורי התנגדות הבדואים לתוכנית פראוור? מישהו יודע שעל פי התוכנית, קרוב ל-40 אלף בני אדם ייעקרו ממקומם?



אבל מתי הביאו כלי התקשורת לציבור הצופים/קוראים/מאזינים דוברי העברית את התוכנית שהבדואים עצמם מציעים? מי בכלל טרח לבדוק את זה? הרבה יותר קל להכניס את הבדואים למשבצות המוכרות והשלילית כל כך. כי למה להתאמץ? הכי קל לדבר עם כתבנו בדרום ולראיין את קצין המשטרה האזורי.

וכמעט שכחנו, לבדואים יש עוד משבצת שאנחנו שומרים עבורם, זו משבצת "ברית הדמים", " אחים לנשק". זו המשבצת שצצה פעם בשנה ביום הזיכרון, כשנציג הממשלה מגיע לטקס סמוך לאנדרטת הנופלים הבדואים, או כשגשש בדואי נהרג בפעילות מבצעית. שום קשר בין המשבצת הזאת לבין יחס המדינה אליהם.

ואם כבר מדברים על דימויים בתקשורת, כמובן שהנפת דגלים פלסטיניים במאבק שהוא פנים-ישראלי אינה הדבר החכם ביותר כשרוצים לזכות בדעת קהל ולפתוח לבבות.  

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים