העיתונאים עובדים עבור הציבור, לא עבור החוק

הצו שמורה לצלמים למסור תמונות מהפגנות הבדואים נגד מתווה פראוור עלול לפגוע בחופש העיתונות

אמנון לורד | 3/12/2013 7:49 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אתמול נענה בית משפט השלום בבאר שבע לבקשת המשטרה להוציא צו המורה לכלי התקשורת השונים למסור את כל הצילומים שברשותם ממהומות צומת חורה בשבת. מערכת אכיפת החוק בבעיה. לפי כל הסימנים ישראל עומדת בפני כוונות לערוך אינתיפאדה משותפת של בדואים מהנגב, ערביי ישראל וארגוני שמאל - כשהעילה לתבערה היא תוכנית פראוור ליישוב מחדש של אלפי בדואים בנגב.

אבל עוד לפני שנכנסים לבעיה הלאומית שמשטרת ישראל חייבת להתמודד איתה, המערכה מתחילה בצעד שגוי. תגובה מיידית של כל עיתונאי במדינה דמוקרטית צריכה לשלול את התביעה המשטרתית לשיתוף פעולה מהסוג הזה בין מערכת האכיפה לבין התקשורת. אנחנו נאלצים לחזור שוב לנימוקים הידועים, שאותם הצגנו בפרשת התביעה המשטרתית נגד צלמת "מקור ראשון" מירי צחי לפני שנתיים.

בידי הצלמת היו תמונות של התפרעות צעירים במחנה חטיבת אפרים, כולל אלימות נגד מפקד החטיבה באותה עת. התגובה הראשונה, האינסטינקטיבית, הייתה שאכן בוצעו עבירות בחטמ"ר על ידי צעירים מיישובים סמוכים כנראה. אך לא ייתכן שעיתונאי יידרש על ידי המשטרה לפתור את בעיית העבריינות שם. בעשותו כן, ייאבד העיתונאי את מעמדו בעיני הציבור ולא יוכל למלא את תפקידו במוקדי אירועים כדוגמת האלימות של הפורעים הבדואים בצומת חורה.

התפיסה שהנחתה את מערכת "מקור ראשון", וזכתה לגיבוי מועצת העיתונות כמו גם של בית המשפט המחוזי, הייתה שרק במקרים חריגים ביותר על העיתונאי או הצלם למסור את כל המידע שברשותו למשטרה או לגוף אכיפה אחר. מקרים אלה יכולים להיות רצח או אלימות קשה כדוגמת אונס. במקרים כאלה אין הצדקה לשמירת הצילומים אם הם יכולים לשמש כראיה.

במקרה של המהומות בחורה ובמקומות אחרים בארץ בשבת, מדובר בהתרחשות מסוג אחר לגמרי. גם אם ברור שבוצעו במהלך המהומות עבירות, וגם אם ברור שישנם במהומות האלה מנהיגים המובילים לביצוע עבירות אלימות ואף המרדה נגד המדינה - אין הצדקה לבוא לכלי התקשורת בתביעה שימסרו את כל הצילומים. העיתונות אינה סוכנות מודיעין בשירות מערכת אכיפת החוק. עיתונאי אינו מוסר התרעות לפני הפגנות או מהומות, גם כאשר ברור לו שצפויות הפרות סדר. כך גם לא צריך לצפות ממנו שימסור את ממצאיו לאחר מעשה.

הדרישה אתמול מכלי התקשורת עשויה להיראות כפגיעה בחופש העיתונות בישראל. אין זה מתפקידה של התקשורת לייעץ לרשויות האכיפה כיצד לאסוף ראיות לביצוע עבירות במהלך הפגנות או הפרות סדר. כיוון שכבר היינו בסרט הזה קודם, וכבר היו ארגוני שמאל שהתבקשו למסור צילומים וכאמור היה המקרה של הצלמת מירי צחי, היה מצופה מהיועץ המשפטי יהודה וינשטיין שיוציא הנחיות ברורות בנושא, ברוח פסיקות של בג"ץ וברוח התפיסה הליברלית השלטת בישראל של חופש העיתונות.

באותה נשימה צריך להזכיר את פסיקת בית משפט השלום אתמול. אכן, פסיקה של בית משפט היא מחייבת. אבל מה הניע את כבוד בית המשפט לפסוק ברוח הנוגדת באופן מוחלט את המקובל בתקשורת הישראלית? יש הרבה מה לומר על התקשורת הישראלית ויש ביקורת מוצדקת על פעילותה. אבל כיסוי מהומות והפגנות בנושאים מרכזיים זו פעולה שהתקשורת המקומית ממלאת בה שליחות מובהקת של זכות הציבור לדעת.

אי אפשר להחביא הפגנות כמו אלה שהיו בשבת ואין ליצור איום וצל של איום על עורכים, כתבים וצלמים בצאתם לבצע את משימתם בשטח. מתבקש עכשיו ערעור בערכאה משפטית גבוהה יותר נגד הצו המורה למסור את הצילומים. אם לא יתבצע סיבוב פרסה מצד רשויות אכיפת החוק ובית המשפט, צפויה הפרה מסיבית של הצו מצד אנשי תקשורת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמנון לורד

צילום:

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים. האחרון: "הדור האבוד", ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי

לכל הטורים של אמנון לורד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים