וינשטיין נתן הכשר מפוקפק למעשי ליברמן

תיק בלארוס הסתיים אתמול בצליל צורם: דווקא את התיק שהיה הכי מזוהה עמו בלם וינשטיין בערכאה הנמוכה ביותר

ברוך קרא | 19/12/2013 8:19 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
זה היה אקורד סיום מביך לסימפוניה של זיופים, פרי יצירתו של התובע הכללי, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. הזיוף הוא לא בעצם ההחלטה שלא לערער. זו החלטה משפטית לגיטימית לפי כל קנה מידה. הזיוף הוא בחוסר הקוהרנטיות, בבלבול, בנרפות הנוראה לאורך הפרשה כולה.

רק נזכיר כי בתחילת 2011, לאחר מריחה של חודשים בדיונים אינסופיים, הודיע וינשטיין כי החליט להעמיד לדין את ליברמן בכפוף לשימוע על עבירות הלבנת הון במסגרת הפרשה הגדולה - פרשת חברות הקש. כעבור מריחה נוספת של יותר משנה וחצי עם פריווילגיות לשימועים דה-לוקס שסנגורים רגילים יכולים רק לחלום עליהם, שינה וינשטיין את עמדתו והחליט לסגור את התיק הגדול - להלן הזיגזג הראשון.

זיגזג מהרגע הראשון. וינשטיין
זיגזג מהרגע הראשון. וינשטיין  צילום ארכיון: מקס ילינסון
וינשטיין החליט להגיש את התיק הקטן המכונה תיק בלארוס. בשיחות פרטיות התרברב כי אל התוצאה שבכירי הפרקליטות רצו להגיע באמצעות התיק הגדול - הרשעה בעבירת הפרת אמונים - יגיע בקלי קלות, בלי להיגרר לתיק שיימשך שנים שלא ברור מה תהיה תוצאתו, באמצעות התיק הקטן והקומפקטי.

הוא סבר שבתיק הקטן אין כל אפשרות פרט להרשעה, וכן גם אמר בשיחות פרטיות את המשפט שהפך כמעט למטבע לשון בפרשה הזאת: "אם יהיה צורך, אגיע בתיק הזה גם לבית דין של מעלה";
במילים אחרות, אם באמת השופטים ירהיבו עוז לזכות בתיק הזה, ברור שהוא היועץ לא ייעצר אצלם, אלא יעבור לערכאה גבוהה יותר.

וינשטיין העריך כי בתיק הזה הוויכוח בבית המשפט יהיה רק על הפרשנות של עובדות, ולא על העובדות עצמן. אז אמר. אתמול הודיע וינשטיין כי החליט לא לערער על החלטת בית משפט השלום לזכות את ליברמןלהלן הזיגזג השני.

שימו לב מה כותב היועץ וינשטיין בהודעתו לתקשורת: "היועץ המשפטי החליט כך לנוכח הערכות מקצועיות שנשמעו בפניו כי סיכויי הערעור נמוכים". לא ייאמן - "הערכות מקצועיות"? של מי? של משפטנים פליליים עם חצי משנות הוותק המקצועי שלו? הוא, עד לפני ארבע שנים אחד מחמשת הסנגורים הבכירים והיקרים בישראל, צריך את חוות הדעת של מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד ג'ואי אש, שאולי נחשב לפרקליט מוכשר, אך צעיר מווינשטיין ביותר מ-20 שנה?

כשהיועץ חטף חצי ביקורת על החלטתו לסגור את תיק ליברמן הגדול, מה אמר? "הם, בפרקליטות, לא ילמדו אותי מה זה זיכוי. אני כסנגור יודע היטב מהו תיק של זיכוי". אז מה, וינשטיין? דווקא עכשיו, כשסוגיית הערעור עמדה על הפרק, לא היית בטוח בעצמך, אז ביקשת את חוות דעתם של החבר'ה מהמחלקה הפלילית? מביך.

אז נכון, גם פרקליט המדינה החדש שי ניצן תמך בסופו של דבר בוויתור, ובסופו של יום גם פרקליט המדינה היוצא. אבל ראשית צריך לומר ששניהם די התנדנדו וללא ספק היו מגבים החלטה להגיש ערעור.

משה לדור, למשל, אמר שהוא תומך בעמדת הוויתור רק בישיבה האחרונה. אבל העניין הוא לא זה. העניין הוא שתיק בלארוס הוא תיק שמזוהה כולו עם היועץ המשפטי לממשלה. אם הוא לא היה דוחף אותו עם החלטתו לסגור את התיק הגדול, אף אחד מבכירי הפרקליטות לא היה עושה זאת.



הסטרטאפ כולו שלו. כזכור, חלק מהבכירים גם התנגדו להגשת התיק הקטן, כמו למשל המשנה הפלילי של וינשטיין, עו"ד רז נזרי. לווינשטיין היה רעיון נורמטיבי שרצה לקדם. הוא היה חתום עליו. הרעיון הזה נבלם בערכאה המשפטית הנמוכה ביותר. האם לא היה ראוי שהיועץ יאתגר ברעיון שלו ערכאה גבוהה יותר?

כותב היועץ בהודעתו כי בניגוד למה שציפה ההכרעה של בית משפט השלום הכילה מרכיבים עובדתיים ולא רק פרשניים. בית משפט קבע כי ליברמן לא בהכרח ידע שבן אריה פתח את מעטפת חיקור הדין, ולא מן הנמנע כי חשב שבן אריה קיבל את המידע מהדלפה מגורם שלטוני בלארוסי.

האם עם הרעיון המפוקפק הזה וינשטיין לא היה יכול להתמודד בערעור? ואם היה מפסיד גם בערעור, מה היה קורה? האם אסור לשומר הסף החשוב ביותר שיש בשירות הציבורי להילחם על תפיסותיו? על אמונותיו?

"גלאט כשר"

כאן בדיוק נכנסת תיאוריית הרדיפה. בפרקליטות חששו כי החלטה על ערעור תיתפס כרדיפה פוליטית אישית של ליברמן. כאן ראוי להזכיר איך נולדה ההלכה החשובה ביותר שקבעה את הסטנדרט המשפטי באכיפת העבירה הרלוונטית לעניינו - עבירת הפרת אמונים.

פעם, בתחילת שנות ה-90, ניהל את משרד ראש הממשלה אדם בשם שמעון שבס. הוא נחשד בשורה של עבירות צווארון לבן, הורשע בבית המשפט המחוזי וזוכה בבית המשפט העליון. פעם הייתה פרקליטת מדינה שקראו לה עדנה ארבל. היא דווקא לא חשבה שמלחמה על עקרונות תיתפס כרדיפה אישית, או יותר נכון לא ממש עניין אותה איך היא תיראה, ולכן ביקשה מבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף-זהו הליך חריג ביותר שבג"ץ ובית המשפט העליון בדרך כלל לא מאפשרים.

הפעם אפשרו, והתוצאה הייתה שבית המשפט העליון ברוב של שמונה שופטים מול שופט אחד הפך את החלטתו שלו. כך נולדה הפסיקה החשובה ביותר בעשור האחרון בתחום עבירות השחיתות.

מצאו אם כן את ההבדלים: וינשטיין, שסיפר לנו על כתב אישום עקרוני, נעצר בהכרעה של בית משפט השלום; את ארבל אפילו הכרעה של בית משפט עליון לא עצרה. קוראים לזה רוח לחימה. ומה כותב לנו וינשטיין בהודעתו? "היועץ המשפטי לממשלה מדגיש כי אין בהחלטתו כדי לתת הכשר למעשיו של מר ליברמן". אז יש לנו חדשות בשבילך, כבוד היועץ, נתת את האמא של ההכשרים - חותמת "גלאט כשר" על ליברמן בהשגחת התובע הכללי.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ברוך קרא

צילום:

כתב ופרשן לענייני משפט של חדשות 10. כותב את המדור "על כף המאזניים" במעריב

לכל הטורים של ברוך קרא

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים