תרומתו של נתניהו לחיסול המדינה היהודית

השרים שתמכו בסיפוח הבקעה סיפקו ניצחון נוסף למובילי תעמולת האפרטהייד והפכו לסייענים בפועל של מחנה הדה-לגיטימציה לישראל

בן דרור ימיני | 31/12/2013 8:57 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
ידיד ערבי, שיש לי אתו ויכוחים ללא הפסקה, שלח לי ביום ראשון בערב אימייל עם הכותרת: "תחי ישראסטין". בדרך כלל יש לי מה לענות לו. אני בעד מדינה יהודית קטנה, עם שוויון זכויות לערבים. הוא בעד פלסטין הגדולה, עם שוויון זכויות ליהודים. בעימות בינינו הוא זכה השבוע לניצחון משמעותי.

זה קרה בעקבות החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה על סיפוח יישובי הבקעה. ישראסטין שלו קורמת עור וגידים. לא ברור איך נכון להגדיר את אחת ההחלטות האוויליות ביותר שקיבלה ועדת השרים לענייני חקיקה. נסתפק באיוולת לאומנית, למרות שהיא ראויה לכותרת גרועה בהרבה. כשהקשבתי לשר הפנים גדעון סער, כשהסביר את תמיכתו בהצעה, ידעתי שהוא לא מאמין לאף מילה שיצאה לו מהפה.

אלא שבין האינטרס הלאומי לבין זה המפלגתי - הוא בחר באחרון. והוא לא לבד. היוזמה שייכת בכלל למירי רגב. אין ספק שמדובר בחברת כנסת פורייה במיוחד, שהצליחה לגרור מפלגה וממשלה להצעת חוק הרסנית. האם באמת נעלמה בינה מעייני שרי הליכוד? האם הם באמת החליטו להיות הסייענים הגדולים ביותר לתעמולת האפרטהייד האנטי-ציונית? התשובה כנראה חיובית - ומדוע?

משום שהם יודעים ששום דבר לא יצא מההחלטה הזאת. פשוט כלום. היא תגיע למליאת הממשלה - ושם, איכשהו, לא תעבור. להחלטה המבישה תהיה רק תוצאה אחת: חגיגה לשונאי ישראל, עוד "הוכחה" לכך שישראל היא זו שמכשילה את השלום. האיוולת, אם כך, ניצחה.

הבעיה היא שלא מדובר בגחמה, אלא במה שהופך למדיניות. גם ראש הממשלה, שכנראה מבין את נזקי ההצעה, ממשיך לאשר בנייה בשטחים בקצב מטורף ושובר את כל השיאים. קל מאוד לרדת על מירי רגב, אבל הבעיה היא שנתניהו בונה, הלכה למעשה, את ישראסטין הגדולה. הוא דורש מהפלסטינים הכרה במדינה יהודית. זו דרישה קצת תמוהה, משום שהם אינם צריכים לעשות דבר. רק לחכות. כל יחידת דיור שנבנית מחוץ לגושים הגדולים היא תרומתו האישית של נתניהו לחיסול המדינה היהודית.
המחנה הציוני הולך ומובס

שנים שישראל מתמודדת - או אמורה להתמודד - עם תעשיית השקרים שהופכת אותה למפלצת. שנים שישראל מגינה על זכותה להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. שנים שהמחנה הציוני מנהל מאבק נגד אנשי אקדמיה שהפכו לתועמלנים בקמפיין הדמוניזציה. אבל מה הטעם במאבק הזה, כשוועדת שרים של ממשלת ישראל, באמצע המשא ומתן המדיני, מחליטה על סיפוח שטחים? הרי גם ללא מימוש ההחלטה, יש לה ערך סמלי.

מה היינו אומרים אם עכשיו, באמצע המשא ומתן, הייתה ממשלת הרשות מחליטה על סיפוח יפו למדינה הפלסטינית? נכון שההחלטה היא הצהרתית בלבד, אבל מה זה היה אומר עליהם, ומה אומרת החלטת ועדת השרים לחקיקה על ממשלת ישראל?

המחנה הציוני הולך ומובס. השמאל הפחות ציוני והימין האנטי-ציוני מביסים אותו. הם משתפים פעולה נגד הסיכוי שנותר לקיומה של מדינת לאום יהודית ודמוקרטית. הבחירות האחרונות היו רגע של נחת. המרכז הציוני קיבל זריקת עידוד רצינית. המנדטים של לפיד, לבני ומפלגת העבודה הבהירו שיש רוב ציוני שמתנגד לחזונות התעתועים של סיפוח, מימין, ושל מדינה לא יהודית, משמאל.



אבל הרוב הזה נשחק כלא היה. הרוב הזה מתכופף לצלילי חליל הקסם של מירי רגב. היא הצליחה להוביל את גדעון סער, האיש השפוי והמתון, אל פי התהום. אז מה לנו כי נבוא בטענות אל חסידי ישראסטין המוצהרים, כמו ציפי חוטובלי ורובי ריבלין? מלאכתם הרי נעשית על ידי רגב וסער. למחנה השפוי יש טענות ראויות לקמפיין הדמוניזציה, אבל השבוע התברר כי חלק משרי הממשלה הפכו לסייענים של מחנה הדה-לגיטימציה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
בלוגים של בן דרור ימיני

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים