 |
 |
|
|
|
|
| למה חילונים ליברלים תומכים בחוק הצנזורשת, שכופה עליהם השקפת עולם שהם לא שותפים אליה ואפילו בזים לה? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האינטרנט זה מקום מסוכן, אומרים לנו התומכים בחוק הצנזורשת הביומטרי של ח"כ אמנון כהן (ש"ס), והוא מלא בגסות כל כך חריפה שהיא נשאבת אל מחזור הנשימה ומרעילה את הלב. ילדים רכים יישברו תחת זוועות הרשת. גברים מסוקסים יזנחו את נשותיהם למען אורגיות פרועות בדירות מטונפות בדרום העיר.
אבל גם השבוע הרשת התנהגה כרגיל: ילדים המשיכו לקשקש בצ'טים ולעדכן בלוגים בשגיאות כתיב מטרידות; שירותי החדשות המשיכו לגלגל מילים, מילים, ואנשים קראו אותן וגילגלו מילים משלהם; לינדזי ופריס עשו משהו, ומישהו צילם אותן והעלה לרשת. גברים מסוקסים עזבו את נשותיהם, אבל רק בשביל סיבוב בסקנד לייף. בה בעת ילדים, גברים ונשים, חובשי כיפה וממששי צלבים, סגרו את דלת החדר והמשרד והשביעו את רעבונם לפורנוגרפיה.
 |
| לשבור בשעת חירום |
|
אם יתקבל חוק הצנזורשת, הנה המדריך שילמד אתכם איך לעקוף אותו |
| לסיפור המלא |
|
|
|  |
אף אחד לא מת מזה, אף אחד נשמתו לא נמסרה לסיטרא אחרא.
אבל לטוקבקיסטים – המעטים, יש לציין – שהעזו לצאת נגד הנגד היתה דעה אחרת. שוב ושוב הם חזרו על האפקט הדגנרטיבי של הרשת: אם תגלוש בזה מספיק, תהפוך להיות מאונן סדרתי, חלש רוח, אפאתי ואלים. והילדים! ילדינו! בעוד עשרים שנה לכל היותר, כולם יצאו אנסים ורוצחים. שלא לדבר על הציונים בבית הספר.
הפוליטיקה הייתה פוליטיקה של הפחדה שקופה וגסה, אבל בעיקר של בורות: במהלך דיוני הוועדה הדנה בלהרשות-או-לא לאזרחי ישראל לראות אינטרנט, יו"ר הוועדה, ח"כ משה כחלון (ליכוד), התרומם ממושבו והציע שאולי נלאים את מנועי החיפוש. עד כמה שניתן לנחש מן העדויות הוא לא עשה את זה כדי להצחיק. הוא באמת הציע שנשקול לרכוש לנו איזה גוגל, אולי מתקציב הקשר עם הציבור.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
צנזורה ג'ו. איור: ליאב צברי, מעריב און ליין, cc-by-sa
|
|
|
 |
|
 |
|
הצנזורה מזמן כבר כאן
|
|
|
 |
|
|
|
בורות, כאמור: החוק הזה שמסעיר אותנו הוא כל כך טפשי ולא ישים עד שאולי עדיף היה לנו להתעלם ממנו לגמרי ולחכות שבג"ץ יטפח בעדינות על כתפו של המחוקק ויאמר, "אהמ". מה זה אומר, שיגבילו את הרשת? רשת זה לא טלוויזיה, שבה מספר סופי וקבוע של ערוצים ובהם מספר סופי וקבוע של תכניות. יגבילו, כלומר, את אתרי הווב – אלו שנגישים מהדפדפן שלכם? אבל רוב הפורנו הקשה באמת עובר בתוכנות שיתוף הקבצים. גם אותן יסננו?
איך? אולי יחסמו לגמרי? ושוב – איך? מה עם הפורנו באימייל? איך? האם הממשלה תתחיל לקרוא את הדואר של אזרחיה? יכול להיות – כשנלאים את גוגל תהיה לנו הטכנולוגיה.
בקיצור, "עזבו אתכם באמאש'כם" הוא הטיעון הטכני והחוקי היחיד שצריך נגד הצעת החוק הזו.
אבל יצדק גם מי שיאמר שבישראל מגבילים את פרסומי התועבה בעיתונים, בטלוויזיה וברדיו, ורק האינטרנט פרוץ מהגנות כאלו. החוק בישראל, למעשה, דורש שיגבילו את האינטרנט הישראלי. אבל אף אחד לא אוכף את החוק הזה, בינתיים.
רוצה לומר: הגבלת הרשת היא רעיון רע, אבל הרעיון הרע הזה הוא כבר חוק. וההגיון מאחוריו מוצק ממש כמו שהוא שגוי: בחוק הישראלי, לאזרח יש פטרון שמגן עליו מכל כאבי הראש הכרוכים ביותר מדי חופש בחירה. בדיוק כמו שהחוק לא רוצה שיהיה לאזרחיו אקדח – ויורד על בעלי כלי ירייה כמו שק לבנים גם כשהם משתמשים בהם להגנה עצמית מוצדקת – כך המחוקק הישראלי יודע טוב מהישראלי שבחר בו מה מותר ומה אסור לצפיה, מה תועבה ומה טלוויזיה חינוכית, מה מגעיל ומה מגדיל.
המצביעים הנאמנים למפלגות השלטון – כולן נתנו ידן להעברת החוק הזה בקריאה טרומית – הם לא בדיוק שיות תמימות המובלות על ידי רועים רודניים. הפוליטיקאי הישראלי עושה בדיוק מה שהציבור שלו מצפה ממנו. זה לא שהם מ-פ-ח-דים כמו שהם רוצים שיפחידו אותם. ואז ימכרו להם פיתרון טוב ומרגיע, ויגידו להם לאן מותר ללכת באינטרנט הגדול והמפחיד הזה ולאן לא.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/243/583.jpg
ח''כ אמנון כהן (ש''ס) |
אתר הכנסת |
ח''כ אמנון כהן (ש''ס) |
|
|
|
|
|
|
|
לגבות כסף על סינון זה כמו פרוטקשן
|
|
|
|
|
|
|
דוד זינגר הוא "דתי שמנהל ארגון לא-דתי", לדבריו. בשמו ובשם עמותת בית-ספר רחוב, ויחד עם רוני אלוני-סדובניק מהמרכז המשפטי לילדים ולנוער, הוא מחפש את תמיכתם של הח"כים שלי יחימוביץ' (עבודה) וגדעון סער (ליכוד) ושרת החינוך יולי תמיר (עבודה) בהצעת חוק משלו. הוא לא אוהב את הצעת החוק של ש"ס. ניכר בה, לדבריו, שהם לא מבינים את החומר. הוא מפשר. הוא אומר שש"ס לא מבינים איך החוק מתקבל בציבור שאין להם נגיעה אליו. הוא מנחש שאם היו מבינים, לא היו מציעים הצעת חוק כזאת.
הצעת החוק שזינגר דוחף הופכת את הדיון הלכאורה-עקרוני הזה לתלונה צרכנית: זה לא בסדר שלא מיידעים את הציבור על האפשרות לבקש חבילת סינון, הוא אומר. וזה חמור בעיניו שהחבילות האלו עולות כסף. יש פגיעה אמיתית בילדים, הוא כתב לי לאחר שטענתי שאף אחד לא מת מקצת ציצים. זה הרבה יותר מציצים, וילדים לא צריכים לראות את זה. ילדים צריכים גבולות. ספקיות שמבקשות כסף כדי לא לפגוע כמו גובות פרוטקשן.
ההגיון הזה עקום בעיני, אבל הממשלה מטילה על ספקיות התקשורת הגבלים שרירותיים הרבה יותר בשם ההגנה על הצרכן. שאלתי אותו אם הוא חושב שזה שווה את ההתערבות הממשלתית, התשעה שקלים האלו בחודש. הוא אמר שזה רק צעד ראשון במלחמה חינוכית. צריך לחנך את ההורים לדעת מה קורה אצל הילדים שלהם, שמתקדמים מהם טכנולוגית בשבעה צעדים. צריך ללמד אותם מה יש באינטרנט.
אם דוד זינגר היה מייצג את הקו שתומך בהתערבות ממשלתית בתקשורת, לבלוגוספירה שלנו היה יותר קשה להתפוצץ מכעס
. שהספקיות יפסידו קצת כסף על הציבור הדתי? אף אחד לא עומד בצד של הספקיות במשחק הזה.
אבל גם בהצעת החוק הכי רכה יש איום על הפרטיות, והפרטיות היא שם המשחק עבור מי שהאינטרנט היא חלק מהותי מחייו ומתפיסת עולמו. אם בכל מעמד של חיבור לרשת אני צריך לבחור, לא אם לקנות חבילת סינון בכסף נוסף, אלא בין אינטרנט מסונן או, כמו שזינגר קורא לו, "אינטרנט פתוח", הרי שבבחירה שלי אני מסמן את עצמי: איש ערכים או פורנוגרף נלוז. זינגר מודע לבעיה, אבל תפיסת עולמו – שמתבטאת בביטוי "אינטרנט פתוח", כאילו שם התואר הכרחי לציין סוג מסויים, מיוחד, של רשת – מתירה פגיעה מסויימת בפרטיות למען הגנה על הילדים.
אם כל מה שיש לנו נגד החופש של האינטרנט הוא שהילדים שלנו חשופים לפורנו, האם בדקנו וגילינו שפורנו באמת משפיע עליהם לרעה? הדוח הזה, למשל, שנמצא באתר הכנסת, אולי יפתיע אתכם. כמובן שהורים לא רוצים שהילדים שלהם יגלו איך אבא ואמא עושים את האחים הקטנים שלהם. אבל שום אבא לא רוצה שהבת שלו תתבגר ותצא עם בנים, וזה לא מונע מהבנות להתבגר או לגלות, לילה אחד, מה זה מין. אולי הגיע הזמן להבין שמהפכת המידע פירושה בדיוק זה – שכולם נגישים בדיוק לסוג המידע שאחרים מנסים למנוע מהם? ואולי הגיע הזמן לוותר על הנסיון הנואל למנוע מידע מהילדים שלנו, ובמקום, לתפוס את ההזדמנות להסביר להם מה זה סקס בעצמנו?
האם יש פה עניין של חילונים ודתיים, שאלתי את זינגר. "יש פה בהחלט שתי קבוצות," הוא אמר, "וכל אחת יודעת רק מה היא רוצה". הוא רוצה לעמוד באמצע, כמתווך. האם יש אמצע בין הרצון לשמור על החופש שלך ובין הרצון לקחת אותו ממך?
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/732/052.jpg
לסגור את הרחובות! יש בהם פורנו! |
דריו פסקליני, cc-by-sa |
לסגור את הרחובות! יש בהם פורנו! |
|
|
|
|
|
|
|
שמישהו יחזיק אותנו
|
|
|
|
|
|
|
הציבור שלנו, הציבור שלכם. ישראל היא מדינה חילונית במיוחד, אבל גרועה ממדינות דמוקרטיות דתיות ממנה. מדוע באף אחת מהמדינות הנוצריות האדוקות האלו, שבהן שורפים ספרים כי הם מעיזים להציע שיש בין האדם לקוף איזה יחס משפחתי, לא מטילים חרמות ונידויים כוללניים על האינטרנט, ורק פה הציבור החילוני בולע כל מה שאומרים לו על מסורת וערכים ופורנו זול עם ג'נה ג'יימסון? אולי כי עמים אדוקים יודעים מה המסורת ומה הערכים שלהם, ואי אפשר לשכנע אותם כל כך בקלות שאלוהים אמר שאסור לגלוש באינטרנט או שחייבים לצנזר את הפורנו.
אנחנו הרי לא מעריכים את הערכים האלו. לעתים אנחנו בזים להם. לפעמים בצדק. אבל הכניעה, הכניעה הזו, מדי פעם, לדרישות השרירותיות של המפלגות הדתיות – לא להפעיל את אל על בשבת; לסגור איזה כביש בירושלים; לא לאכול שינקן בחלב אימו – אנחנו נכנעים באמצע הקניונים שלנו ביום שבת, תוך לעיסת סטייק ברוטב שמנת, ובאוטו בדרך למשחק מול הפועל – אנחנו נכנעים כאילו אנחנו מורדים חסרי תקנה בהורינו המזדקנים, ורק איזה ויתור מדי פעם, איזו הוכחה שאנחנו עדיין הבנים של אבא ואמא, יצילו את נשמותינו החוטאות.
אבל מתקני העולם של ש"ס הם לא אבא ואמא שלנו. הם אפילו לא סבא וסבתא. הם לכל היותר אבות קדמונים, איזה שריד נשכח מהיסטוריה זרה, שאין לנו חלק בה, שהיא רעה ואפלה בעינינו ושונאת את כל מה שעושה לנו טוב. אנחנו נכנעים כי אנחנו טובי לב ומעדיפים לשכוח כמה מרחק יש בינינו ובין השכנים שלנו מלמעלה, מהבית ליד, מהעיר הסמוכה.
אני בעד החוק הזה, אמר לי השבוע איש הייטק בן שלושים, לפני שהתקשר לחברה שלו לברר מתי נפגשים ב"טעם העיר". בעבר צרכתי הרבה פורנו, הוא אמר. אולי אני צריך שמישהו יגביל אותי. למה שלא תשלוט על עצמך, הצעתי. הוא שתק. התאווה הפתאומית הזו שאנחנו חשים לעיתים, למישהו שיכניע אותנו, שיכבול אותנו, שיחזיק אותנו בכף ידו העצומה, אין מילים לבטא אותה. היא נכלולית מדי מכדי שתביע את עצמה במילים. פתאום אנחנו מרגישים חמימות נעימה של תשוקה להיאבד, לציית לאחר ולא לעצמך. מצד אחד, יש אתרים המשביעים צרכים כאלו בדיוק. מצד שני, בקרוב יסגרו לנו את כולם.
| | | | | |
|
| |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
