 |
/images/archive/gallery/776/464.jpg איש בתחפושת מצונזרת.
צילום: Clinton Steeds, cc-by  |
|
|
|
|
| הליברליות היא הילד הכי מושמץ על רחבת הריקודים. יהונתן זילבר מגיב למאמר של דוד פרנקל, שכתב נגד מחאת העיתונאים והבלוגרים בנושא חוק הצנזורשת |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר פרסם דוד פרנקל, בדרך כלל מסאי שנון, מאמר שבו הוא מסביר איך המחאה נגד חוק המנסה להחיל צנזורה על הרשת היא פויה. אישית, אף פעם לא ראיתי גרסה מכובסת ומולבנת כל כך – אפשר לומר, מאונטלקטת – של טוקבק. ככה שאני רוצה לענות, אבל לא יודע למה: לטור הזה, שאני מצליח לזהות איפה הוא לועג למחאה נגד הצעת החוק המזעזעת של ש"ס, אבל לא מוצא בו שום הצעה פרקטית, או לגלעין שסביבו הטר צמח, לאמור "כולכם אשכנזים מתנשאים לא שמים ז*ן על העם!!!!!1"
 |
| מחאה ליברלית + דרושות |
|
דוד פרנקל לועג לחוק הצנזורשת, אבל מבקש מעולי הבריקדות לשאול את עצמם אם לא מכרו את האתוס הליברלי שלהם בנזיד פורנו |
| לטור המלא |
|
|
|  |
פרנקל מציין, ובצדק, שאין אפשרות טכנית להחיל צנזורה על הרשת. אבל להצעת חוק, לא ישימה ככל שתהיה, יש השפעה אמיתית, לא וירטואלית, על המערכת המשפטית שאליה היא נכנסת. היא משמשת כתקדים להצעות חוק ולפסיקות אחרות. היא משמשת השראה לסוכניות אכיפת חוק. היא קובעת סטנדרט שלפיו קל יותר להגדיר מי פושע ומי לא. במדינה שבה חוקים מנדטורים משפילים כמו פקודת העיתונות עדיין משגשגים בתוך ספר החוקים ועדיין נאכפים מדי פעם בפעם – לפחות על ערבים – הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה עוד תקדים משפטי המסמן למערכת: מותר לכם לצנזר. גם את הרשת.
בשוליים של כל מחאה יושבים ילדים מגניבים, שמגניבותם כל כך עצומה עד שלא נאה להם לרקוד עם השאר. הילדים המגניבים האלו מעדיפים להמציא דברי טעם שנונים מאוד על סגנון הריקוד של הרוקדים, לשבת בפינה, לעשן סיגריה ולהרגיש כאילו הטעם הטוב נוטף להם מכל נקבובית בעור. הכתבה של פרנקל היא סוג של שנינות רבת טעם מגניבה שכזו – אין בה התייחסות פרקטית לחוק או הצעה קונקרטית לפעולה, אבל היא בהחלט מבקרת את הטעם הקלוקל של כולנו, כתבי הרשת והבלוגרים שחושבים שכדאי להלחם על מה שחשוב לנו. אני מסכים שלפרנקל יש טעם משובח הרבה יותר משלנו, ולכן אני מוותר מראש על הנסיון להתווכח בנקודה הזו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
יש'ך עודף ממידע?
|
|
|
 |
|
|
|
אבל אם אפשר, הייתי רוצה להצביע על צחנת האלוהים העולה מטענת האמפתיה שלו. לאמור: "עודף המידע" הוא אג'נדה חילונית – לאו דווקא חיובית; יש ציבורים שקשה להם עם עודף מידע; ולכן על הציבור החילוני לוותר, בשם האמפתיה, ולצנזר את עצמו.
קשה לבחור מאיפה להתחיל לפרק את פצצת
הסירחון הזאת. בואו ונתחיל בעובדה שכל מי שרוצה שלא יהיה לו "עודף מידע" יכול לבחור שלא להצטרף למהפכת המידע, או לפחות להצטרף אליה באופן מסוייג. האופציות העומדות בפניו כוללות חבילות סינון, תוכנות ייעודיות, החלטה משפחתית לתת לילדים גישה מוגבלת או בכלל לא אל המחשב, או לא לשים אינטרנט בבית. קשה להבין מדוע פרנקל חושב שכולנו צריכים לוותר משום שהציבור השמרני לא רוצה פורנו אצלנו במחשב. זה בתוך המחשב. זה לא שילוט חוצות. אף אחד לא מתפתה לחטא בגלל שיש לי בחורה ערומה על המסך. שלי. אצלי בבית. (נכון, שמעתי, אנחנו רק – קריצה – "נוותר" להם. אוקיי.)
בדיון שהתפתח בטוקבקים כתב פרנקל שהקביעה שאין דבר כזה יותר מדי חופש מידע, כמוה כדוגמטיות דתית נחרצת. אבל אני מוכן להשתכנע אחרת. יביא נא פרנקל דוגמאות, מדוע יש לעושר הידע שהרשת הביאה בכנפיה (שמתוכו הפורנו הוא רק חלקיק זעיר של חלקיק זעיר) השפעה הרסנית על חיי שלי או על חייה של החברה הישראלית. אני מוכן להשתכנע. אלא שפרנקל לא עוסק בשיכנועים ובעובדות. זה לא מה שהילדים המגניבים עושים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טיעון שקרי ומתועב
|
|
|
|
|
|
|
וכמובן, יש את העובדה שמכרנו את ערכינו בעד נזיד פורנו. ושהמחאה מוכנה לארח בביתה / מלון + דרושות. משום שאין הבדל בין פורנו ובין זנות בכלל-בכלל. וכמובן שגם בפורנו גם בזנות יש משהו זדוני, מטונף, שיש להתבייש בו.
בכך פרנקל חושף את ערוותו – לא במובן הנעים של המילה. לא אנחנו מאמצים את השיטות של החרדים במלחמה נגדם, אלא פרנקל הוא זה שמטמיע את השקפת העולם הדתית ומנסה לנגח אותנו איתה, והוא עושה את זה כשהוא עדיין עוטה את גלימת הליברל. אבל אנחנו לא מתביישים בחיבתנו לעירום ולמין, ומאז גיל 16 כבר לא מחביאים אותו בספריות נסתרות בתוך c:\>windows\system. ואנחנו לא מעריכים הטפות מוסר.
אמירה ליברלית מאוד היא שבכל מאבק יש אמת בשני צדדי המתרס. זה ביטוי רך ומנחם כצמר גפן מתוק, מאוד מתאים למי שעייפה נפשו מוויכוחים, והוא גם שקרי כפי שהוא מתועב. במאבק שלפנינו אין שני צדדים שקולים והגיוניים למתרס, משום שהצעת החוק המדוברת אינה עוסקת בדמותן של חוצות העיר הישראליות או בידע שיוכרחו ילדי כל הציבורים בישראל ללמוד בבית הספר או לראות בטלוויזיה החינוכית. מדובר ברצון של הציבור הפוליטי החרדי, חיה זעירה בנוף הישראליות העמוס והמלא בדגה ובחי, להשית את ערכיו והגבלותיו על הציבור הישראלי כולו, אף שברור שהוא מואס בהם.
לא מדובר בצורך להתחשב התחשבות ליברלית נהדרת ואידילית; מדובר בכניעה לפלג שאינו שותף להשקפת העולם הדמוקרטית, המעוניין להכניס לספר החוקים עוד פיסת חקיקה המנוגדת לעקרונות החופש. בשביל להילחם ברעות רוח כזאת, אני מוכן להיות פחות מגניב מפרנקל.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
