מעריב nrg - וובוקליפסה - טכנופובית

ראשי > הרשת > טכנופובית

הטכנופובית רואה 2girls1cup.
איור: ליאב צברי

וובוקליפסה

הבום הזה שהרגשתם לפני שבוע לא היה עוד רעידת אדמה, אלא האינטרנט שפגעה בקרקעית התהום. על שתי בחורות, ספל אחד וטכנופובית עם צלקת נפשית שלא תימחה לעולם

דפדף בהרשת

שירה גל שרייבר, און ליין
12/12/2007 18:23

הסיפור הפעם מתחיל כאגדה לכל דבר. היה היתה אינטרנט, והיא היתה יפה ומעניינת, ומצחיקה ומשוגעת,

וכולם אהבו אותה וגם השונאים שלה לא הפסיקו לדבר עליה (ואהבו אותה בסתר לבם). ואז הגיע 2girls1cup, וכל ההילולה הזו עשתה פניית פרסה חדה.

זה ההייפ היום, מתברר. ואנחנו נמצאים כל כך בשיא שלו, שאפשר בקלות לחטוף סחרחורת. למי שלא יודע במה האתר הזה עוסק, נספר רק שטוב שכך. יש דברים שלא כדאי לדעת, או יותר נכון – רצוי לא לדעת אותם. אבל נו, אם אתם מתעקשים, תצפו בו עכשיו ותחזרו אחרי שתירגעו.

זה כל העניין, אתם מבינים? אי אפשר להסביר או להכין מראש את האדם לצפייה בעסק הזה. זאת אומרת אפשר, טכנית, לעשות את זה – אבל אז הוא לא רוצה לצפות, וכך הלכה לה כל הפואנטה.

2girls1cup: ההתחלה התמימה





	אבל באופן מפתיע למדי, יותר משהגולשים רוצים להיגעל, החברים שלהם רוצים להגעיל אותם. וכך הפך סרטון קצר שעונה על כל הפרמטרים של "הכי דוחה בעולם" לאחד הסרטונים היותר ויראליים ברשת. הוא עובר מפה לאוזן או מופיע בלינקים מפתיעים, ויוטיוב התמלא בתוך שבוע בפרודיות ובמאות סרטוני "reaction" כאלה שמנציחים את תגובותיהם של אלו שנתקלים בו בפעם הראשונה בחייהם. לא צריך אפילו לצפות בסרטון המקורי: מספיק לראות את הזעזוע הנורא על פניהם של אלפי המשתתפים במתיחה האכזרית הזו, בהם סבתא המומה, הומו צעיר שכמעט הקיא על המסך ואפילו בחורה ישראלית אחת, שתוך כדי התחננה לחבר שלה שירשה לה להפסיק לצפות בו. וכן, גם אני צפיתי בסרטון והזדעזעתי. אבל בניגוד לכל הנ"ל, לא היה אף אחד שיכריח אותי לצפות בו עד הסוף, ובתוך כמה שניות הבנתי מה אני רואה והפסקתי את החגיגה. אמנם מדובר בסנאף הכי מפורסם בעולם נכון לעכשיו, אבל בינינו? אני יכולה להישבע שראיתי במהלך חיי כמה דברים באינטרנט שהגעילו אותי אפילו יותר. הילד ההוא שהשפריץ חלב מהעין – פעולה אשר אין בעצם שום סיבה לקיומה מבחינה אבולוציונית, אבל משום מה היא לא תפסה כמו ה-2girls1cup הזה.

סרטון 2girls1cup best reaction





	אני חושבת שרק בעוד עשרים שנה מישהו יטרח לבצע מחקר ולבדוק למה, בעצם, התופעה הזו התפשטה כל כך מהר. הרי בשורה התחתונה, רבותי, מדובר בחרא. אין דרך טובה מכך לנסח את העניין. הנה, אמרתי את זה: הסרטון עוסק בחרא, וכל מי שצופה בו, שמעביר אותו הלאה או שמצלם את החברים שלו צופים בו, בעצם משחק בקקי. כן, חברים. הבום הזה שהרגשתם לפני שבוע לא היה עוד רעידת אדמה, אלא הטלטלה שספגה האינטרנט כשהיא פגעה בקרקעית התהום. הרשת באופן רשמי מוצפת בחרא, וכל סרטוני החתולים החמודים והילדים הצוחקים לא יצליחו לתקן את הנזק שנגרם לה. זה גדול יותר מפייסבוק. גדול יותר מסקנד לייף ומתיבות מייל של אינסוף ג’יגה. אבל בניגוד לכל אלה, הדבר היחיד שהסרטון הזה מציע הוא אובדן חד משמעי של כל פיסת תמימות שאי פעם חשבתם שנשארה לכם. וכאן כמובן עולה השאלה: אנה אנו הולכים? איך תיראה הרשת אחרי שההתלהבות תחלוף? מצד אחד, יכול להיות שבעוד חודש כולם ישכחו מזה, והעניין יהפוך לבדיחת אינטרנט או לאתר הלם שמפחיד רק חדשים בעסק. מצד שני, מה הלאה? מה צופן לנו העתיד בתחום אתרי האיכסה? לאן עוד יש לרדת מכאן? הייתי מעלה כמה השערות, אבל אני חוששת שמישהו עוד יידלק על איזה רעיון ויוציא אותו לפועל. ככה הדברים האלה תמיד מתחילים, לא?