 |
/images/archive/gallery/456/783.jpg עמונה.
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
|
|
| בראשים מדממים, בצליעה קשה, במבטים מושפלים, שבו ידידיי ליישוב שלנו שעדיין ניתן לראות ממנו את תמרות האבק העולות מבתי עמונה החרבים. עידו חברוני |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נולדתי בארץ לתוך גלי הניצחון של מלחמת ששת הימים. גדלתי על 'חזרנו אל בורות המים', חונכתי לחיות כבן לעם חופשי בארצו. חוויתי כילד את הכאב של מלחמת יום הכיפורים, אך גם הוא לא עימעם את תחושת הגאווה והביטחון של היותי יליד הארץ הזו, דור ראשון ליהודים שנגאלו ממוראות הגולה. סיפורי חורבן הקהילות שבחוץ לארץ, תיאורי הפוגרומים וחיי הפחד התמידי, נראו לי תמיד כצל רחוק. ידעתי שזכיתי להיוולד בעידן אחר.
בקיץ האחרון ראיתי לראשונה בחיי את ערי ישראל בחורבנן. חזיתי בקהילות ישראל מגורשות ובתי כנסת מחוללים בידי המון צמא-דם. הבטתי ביהודים הנוטלים שוב את מקל הנדודים ולא האמנתי למראה עיני. אתמול, בעמונה, ראיתי פוגרום.
דחיפות, קללות, ביזוי, פציעות, ומעל לכל – השפלה. יהודים אזוקים מוכים בראשיהם, מוטחים בקירות, סופגים קללות ונאצות מאנשים החוסים בצילו של החוק. ראיתי חבר כנסת מטולטל באלימות עד אובדן הכרה וח"כ אחר נרמס תחת פרסות סוסים. בגיבוי השלטונות, בעידודם של מפקדים בכירים, בליבוי היצרים של אנשי שמאל קיצוניים, פרצו כל השדים מהמרתף והתנפצו בכוח על ראשיהם של גברים ונשים, נערים ונערות, טובי הנוער של הארץ הזו.
איני רוצה להיתמם. ראיתי גם את המתבצרים על הגגות שהטיחו אבנים בראשי השוטרים. אין בלבי שום חמלה עליהם. אבל אני מדבר על רוב הנוכחים בעמונה, שהתבצרו במחאה פסיבית ולגיטימית. אריה אלדד ודאי לא זרק אבנים ואפי איתם לא הניף מקל. יחד אתם היו כמה מחברי הטובים – לא נערי גבעות סהרוריים, אלא בעלי משפחות, קצינים ולוחמים במילואים. הבעת פניהם בשובם הביתה היתה זהה לזו שראיתי בתמונות הטבח בחברון. בראשים מדממים, בצליעה קשה, במבטים מושפלים, שבו ידידיי ליישוב שלנו שעדיין ניתן לראות ממנו את תמרות האבק העולות מבתי עמונה החרבים.
כמו בימי הגלות האפלים שטרם קום המדינה גם כאן האשמים האמיתיים הם מי שהסיתו בחרב הפיפיות של לשונם, מי שהתמידו לאורך שנים במסע מתמשך של דה-לגיטימיזציה ודמוניזציה של ציבור המתיישבים. "לירות בעוקרי הזיתים!" תבע רן כהן לפני כמה ימים; 'כוונו את פצצותיכם על בתי ההתנחלויות!' הטיף שר התעמולה שטרנהל. מי שהסית לירות, להכות ולפגוע במתנחלים אשם בכל טיפת דם שנשפכה בעמונה – משני הצדדים. מי שממשיך בכך היום, לאחר המראות הקשים של אתמול, מכשיר את ההרוגים של העימות הבא.
הכותב הוא ד"ר לספרות, לשעבר עורך משנה וכותב קבוע במוסף 'שבת' של מקור ראשון, תושב מצפה דני (בנימין).
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
