ריאליטי חרדי יבחר את דובר המגזר

הדחה בכל שבוע, התנפלות על הקווים וים סלבס. תוכנית הריאלטי הראשונה של המגזר החרדי, "הדובר", מגיעה לשלבים האחרונים, וההיסטריה בעיצומה. המטרה: איתור מועמד ייצוגי ושיגורו לקרב על דעת הקהל החילונית. האמצעים: כולם כשרים

סופ
אלקנה שור | 7/6/2013 15:55 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 
מתמודדי תוכנית הריאלטי החרדית ''הדובר'' בתחנת הרדיו קול ברמה
מתמודדי תוכנית הריאלטי החרדית ''הדובר'' בתחנת הרדיו קול ברמה ראובן קסטרו
תשע בערב, פריים טיים, תוכנית הדחה. השופטים כבר הצביעו, והקהל התנפל במשך שבוע על הקווים שנסגרים עכשיו. בקונטרול, בינתיים, השם נלחש: חיים אביקזר הוא המודח הבא של הריאליטי השחור לבן "הדובר". ריאליטי רדיופוני, סגסוגת של "השגריר", "האח הגדול" ופופוליטיקה, שבסופו ייבחר הדובר הבא של המגזר החרדי. הכל כשר למהדרין, קודש לשיקום התדמית החרדית בעולם של שקרים ואוכלי ארנבות. אבל חיים אביקזר, 29 - נשוי, ירושלים - עוד לא יודע שהוא עתיד להיות מודח בעוד רגע מאולפן תחנת הרדיו החרדית "קול ברמה".

תכף יכריז עליו מנחה התוכנית, העיתונאי יעקב אייכלר, ואביקזר יתבקש לעזוב את האולפן אל הלילה הבני-ברקי. למעשה, הוא לא יתבקש. הוא יבין לבד. "והמודח הוא", מכריז המנחה אייכלר, "מיד אחרי הפרסומות".
שדרוג לשידוך

לא רק היציאה לפרסומות; כל הקונספט - ריאליטי, משימות, הצבעות ומודחים - נשאב מהקולוסאום החילוני, מבימת הבידור הלאומית ע"ש ערוץ 2 רק המטרה שונה. למתמודדים החרדים - כעשרה מהם שרדו עד עכשיו - לא מחכים מיליון שקל, חלטורה בערוץ 24 או השקת ההיריון הבא של ליהיא גרינר. הפיינליסט והזוכה הגדול ב"הדובר" יזכה, תחזיקו חזק, לדברר את הציבור החרדי עד כלות. מול רזי, רינה או הילדים שלכם בתיכון. מפתה בדיוק כמו שזה נשמע.

לא שמדובר במשימה קלה. הציבור החרדי (את הפרחים אפשר לשלוח לליהיא ויאיר, ת"א, או ישר לבראסרי) הפך זה מכבר לדמון הלאומי, מתחרה בקושי עם החברים מג'בליה. שוויון בנטל, לימודי הליב"ה, סוגיות השבת, התקציבים או סתם פערי האופנה הביאו את החרדים למקום לא מוכר, קריר ומבאס באופן כללי: מועמדות להדחה. בתוך שנה נפרד הציבור החרדי, כולל שליחיו בכנסת, מאש"ל בסיסי: עור צבי, רכבי שרד, יד על השיבר, לגיטימציה כלשהי. האיום החמור מכל, בזה אין ספק, מגיע מכיוון ועדת פרי, שמבקשת להעביר את החרדים מהפך, מקפוטה לחאקי. מול איום כזה, ויסלח אחמדינג'אד, חייבים לסגור את הגמרא ולצאת למערכה. היעד: דעת הקהל החילונית. האמצעי: ריאליטי.



עשרות נרשמו לתוכנית, רק שלושים נבחרו. כבר בתוכנית הראשונה - חוקי הפורמט גמישים משהו - הודחו כמחציתם. מדי שבוע נדרשים המתמודדים למשימה חדשה. בשבוע שאחריו מודח אחד מהם. בשבוע שעבר התאגרפו מילולית עם אנשי מאהל הפראיירים, שגם דירגו את המתמודדים. בהמשך יתמודדו הדוברים מול קצינים בצה"ל, פאנל של אנשי אקדמיה ותלמידים חילונים ויבקרו באולפן טלוויזיה.

יעקב ישראל עמאר הוא אחד הפייבוריטים. ירושלמי בן ,31 בעל משרד תיווך, נשוי ואב לשלושה. "קצת, אה?" הוא מקדים תרופה. עמאר שולף מהר, מצויד בטענות ובפלפולים, ובכלל, עושה רושם של אריאל אטיאס בפוטנציה. "הגעתי למטרה אחת", הוא מגלה, "כאב לי שלא מכירים את הציבור החרדי, וגם אם מכירים, זה לשלילה. הציבור החרדי הוא כמו יוגורט וקוטג': מוצר שצריך לשווק אותו. ברגע שנשווק אותו הציבור ידע עליו קצת יותר ויבין שהוא לא מתגייס לצה"ל לא כי הוא פרזיט אלא כי יש לו ערכים".

את התורה אפשר לשווק?
"אני לא בא לשווק את התורה. עצם השאלה שלך מראה לי כמה אתה לא מבין. יש חוסר ידע משווע בציבור החילוני, אני אומר לאנשים כל מיני דברים והם אומרים לי בסוף השיחה את המשפט הידוע, ’טוב, יש גם חרדים כמוך, לא כולם זורקים טיטולים ואבנים'. הם לא יודעים שהקיצוניים הם קבוצת מיעוט קטנה, פחות מפרומיל מהציבור החרדי. הם לא יודעים שהציבור הזה הוא ציבור מתון שעוזר ונותן ועושה".

 אבל עזבו קיצוניים, עמאר הוא סלב. מפורסם בקנה מידה חרדי. לא צחוק, בהתחשב בכך שזה ריאליטי רדיופוני. את המתמודדים יכולים המאזינים לראות רק באתר "כיכר השבת". גמר גדול בניצנים? טפו עליכם, הס מלהזכיר. כל זה לא מנע מעמאר, כאמור, להגיע לסלון החרדי. "לפני כמה ימים הגעתי לרופא שיניים לטיפול חירום", הוא מספר, "אמרתי לפקידה שאני צריך טיפול שיניים עזרה ראשונה. פתאום הרופא יצא, ראה אותי ואמר ’אה! הדובר פה! למה לא אמרת לי? הצבעתי לך'. הוא בא למטופל בחדר, אמר לו ’קום מהכיסא' והכניס אותי במקומו. קיבלתי טיפול VIP".

"אני לא בא לשווק את התורה. עצם השאלה שלך מראה לי כמה אתה לא מבין. יש חוסר ידע משווע בציבור החילוני, אני אומר לאנשים כל מיני דברים והם אומרים לי בסוף השיחה את המשפט הידוע’, טוב, יש גם חרדים כמוך, לא כולם זורקים טיטולים ואבנים', הם לא יודעים שהקיצוניים הם קבוצת מיעוט קטנה, פחות מפרומיל מהציבור החרדי. הם לא יודעים שהציבור הזה הוא ציבור מתון שעוזר ונותן ועושה".

אריק סולטן
תוכנית הריאלטי ''הדובר'' בתחנת הרדיו החרדית ''קול ברמה'' אריק סולטן

לנועם גרוס לא יהיו קומבינות בדרך לעקירת טוחנת. הוא מתמודד אנונימי: השם בדוי, הפנים לא נחשפות. גרוס מסרב כמובן להצטלם לכתבה. הוא בן 23, לומד בישיבה בירושלים ופעמיים בשבוע מתעמק בסוגיות יחסי ציבור ודוברות בשלוחה החרדית של המכללה לפרסום "הבצפר". "בציבור החרדי, השנתיים האלה בגיל הזה ישפיעו על איך שתיראה המשפחה שלך", הוא מסביר את האנונימיות, ומתכוון בעצם לשידוך. "אני צריך לשקול איך כל דבר נתפס".

ואיך הלימודים וההתמודדות בתוכנית מסתדרים עם הלימודים בישיבה?
"אני הולך ללימודי ערב פעמיים בשבוע כדי להימנע מביטול תורה, שאותה אני לומד בישיבה משבע בבוקר עד 12 בלילה. כשאני מסיים פה אני חוזר לישיבה. הבית שלי בחמש השנים האחרונות הוא הישיבה, וזה עד שאני מתחתן". כיצד, צצה הבעיה הפיזיקלית, יצליח האנונימי לתפקד כדובר רשמי בכלי תקשורת חילוניים, ובהם, אפעס, טלוויזיה? "כשאתחתן לא תהיה בעיה", מסביר גרוס. "כרגע אנחנו משודרים ברדיו חרדי, ואם אנצח ואצא לעולם הגדול החשיפה תהיה רחבה".


מבולבלים? קבלו פרשנות קצרה. כל עוד גרוס רווק ומבלה בתוכנית ריאליטי לציבור החרדי, השדכנים עלולים לאבד את האף. אם ינצח ויתחיל לדלג בין מהדורות חילוניות, מדברר את החרדים בחירוף נפש, או אז ייחשב לאכבר הצלחה ולשידוך שלום.

גרוס רהוט, שוצף-קוצף הגיגים מעולמו של חרדי תחת איום גיוס ורק מחכה לרגע שיסתער על החזית התקשורתית. הפראיירים, שופטי המשימה בשבוע שעבר, פרגנו לו בדירוג. "הם אמרו שגפני צריך לפחד כי יש פה מישהו שהולך להיות הגפני הבא", הוא מתמוגג.

לימוזינות זה חינוך?

בחזרה מהפרסומות, אביקזר מודח. הוא מקבל את האוזניות ומתבקש למסור מילות פרידה למאזינים. "יש לי קו מסוים ויכול להיות שהוא לא מתאים לכולם", הוא מתחיל טוב ואז מתפזר, "יכול להיות שהקדמתי את זמני".
    
לא תמצאו דמעות מודחים ב"קול ברמה". מקסימום טלפון מהאישה, משפט סיכום מהמנחה. גם מסרונים - הס מלהזכיר. מסרונים, בעולם של מכשירי סלולרי "כשרים", אינם מושג מקובל בעולם החרדי. המאזינים, ויש אלפים מהם, מצביעים באתר או באמצעות מוקד טלפוני. ביטוח לאומי, הדור הבא.

בעיניים חילוניות, העולם החרדי נדמה כמבוך של תקנות ואיסורים. הציבור, בין טכנולוגיה מואצת ורבנים זועמים, מנסה למצוא יציאות, חרכים שטרם נאטמו. בדרך מתגלים סדקים. אינטרנט למשל. הוא הרי אסור. גדולי הרבנים אסרו בתכלית האיסור כל מגע עם מטמון הפריצות הוויראלי, אבל האתרים ("כיכר השבת", "בחדרי חרדים") משגשגים. גם ההצבעות ל"הדובר" נעשות ברשת. "הסכמה שבשתיקה",  
מסביר אחד המתמודדים.

הדובר החרדי המאושר ייאלץ לשלוט, נוסף על האינטרנט, גם בנעשה באמצעי התקשורת החילוניים. "כלליים", בלשונם. אלא שלא כל המתמודדים מחכים לזכייה כדי להתעדכן. "כולנו קוראים את העיתונות הכללית והמגזרית", מגלה גרוס, שם-בדוי, "אנחנו רואים שיש פער גדול מאוד בין איך שהציבור החרדי משתקף בתקשורת ובין איך שהוא באמת".

ראובן קסטרו
מתמודדי תוכנית הריאלטי החרדית ''הדובר'' של תחנת הרדיו קול ברמה ראובן קסטרו
איך אתה יודע מה כתוב במעריב, בידיעות, בהארץ?

"קודם כל התקשורת החרדית מביאה כל הזמן ציטוטים. אנחנו יודעים מה כתוב במעריב או בידיעות. הדברים האלה משתקפים. אני קורא את בחדרי חרדים וכיכר השבת ואני רואה מה הולך".
    
בינתיים מתחילה באולפן משימה חדשה, דיון עסיסי בלימודי ליב"ה. קחו חילוני ממוצע, זרקו לו "לימודי ליב"ה" ומהנחירות תוכלו להפיק חשמל. את המתמודדים החרדים הסוגיה מלהיבה. זוגות-זוגות הם נכנסים לאולפן, נותנים ספיצ' קצר וחוטפים חצים מהמנחה אייכלר. קשה באימונים, קל בקרב. אחד המתמודדים, שרגא יונגרייז, מצטט את אפרים הלוי, איש המוסד. "אתה מכעיס הרבה חרדים כשאתה מביא את אפרים הלוי", נוזף בו אייכלר. יונגרייז יוצא. הזוג הבא נכנס.

"הציבור החילוני אומר ליב"א, כלומר ליבא", מתחכם המתמודד אבי רחמן, "נשפים גרנדיוזיים, לימוזינות, שמפניה, לזה ייקרא חינוך?" רחמן נשמע כראשון המחזירים בתשובה, אבל הבחור, ישתבח שמו, חילוני אורגינל. בן 45, מורה, למד לדוקטורט בבר אילן ומתעקש לייצג את החרדים פרו-בונו. מולו מתמודד ראש בראש איציק בנון. עוד לא בן 18. שיניים מגושרות, קול בתהליכי חילוף. הוא לומד בישיבה שאת שמה אסור להזכיר, שמא יתעצבן הרב ויבעט, ו"שעתיים בשבוע מקדיש לקידוש שם שמים, לא לקריירה או משהו". ילד-ילד, אבל כבר הספיק לכתוב ולהדפיס את "חוברת המשתמטים", מעין דף מסרים מעמיק לחרדי הנבוך. "הלכתי לכנסת וחילקתי לכל הח"כים", הוא מספר בהתלהבות, "עברתי אחד-אחד. שם פגשתי מישהו מקול ברמה והוא אמר לי שיש תוכנית והציע שאצטרף. אחרי תקופה הם הזמינו אותי למבחנים".

איך יתייצב מול דוברים בוגרים ומנוסים ממנו? "מה הבעיה?" הוא מבטל את הספקות, "זה לא הגיל, אלא התרגיל. אז מה אם אני בן 18? להפך. הם רואים ילד והם לא מצפים ממנו לתשובה רצינית, סמכותית, בומבסטית. הם מזלזלים. פתאום אני בא ואני עונה תשובה רצינית".

ומה הלאה, מקצוע לחיים?
"הסברה יהודית. איך שאני מגיע 18, אני פותח ארגון להסברה יהודית. זה אומר בכל נושא הדת והמדינה - שבת, תחבורה בשבת, נשות הכותל, גיוס בני הישיבות, ליב"ה - אני צריך לבוא ולהסביר את זה. כמו החוברת שלי".

בין לבין נדחף הח"מ לאולפן ומבקש מהמתמודדים לדרג בשלוף את הרול-מודלס מהמגזר - הסופר-סטארז של הרטוריקה החרדית. במקום הראשון, בסייעתא דשמיא, הרב והמחזיר בתשובה מרדכי נויגרשל. אלמוני לחלוטין לחילוני המצוי, כוכב בציבור החרדי. אחריו בניזרי, ישראל אייכלר, דרעי (גם מהרשימה הזו הודח אלי ישי).

"יאיר לפיד", מסנן אחד המתמודדים, לאמור, מה שיאיר לפיד עשה במהלכיו הגסים שום דובר חרדי לא יוכל להשיג. ומי הגרועים, עושי הבושות? נסים זאב, ברכותינו, אתה החוליה החלשה. דודי זילברשלג מדדה אחרי זאב, אבל את הבחירה הזו אפשר לייחס להסתבכות ידועה של איש הציבור החרדי.

ממש לא דומה לאח הגדול. רוני וגילי מיילי
אנחנו לא מג'נונים

עוד אלה מדברים ובנווה אילן מטופפת פאולינה על סמרטוט בשם לאון, לעיניו המקנאות של גולש עמום-מבע ששמו דור. האח הגדול, עוד ערב, עוד 40 אחוז רייטינג לקופה. ובבני ברק? עסקים כרגיל. לאיציק בנון אין מושג מה הולך עכשיו בסלון של השכנים ברמת גן. האח הגדול? "שמעתי, אבל אני לא צופה בזה", הוא מבהיר. "אני יודע מה זה. בתור דובר אני חייב לדעת דברים כאלה".

אז הריאליטי הגיע עכשיו גם אליכם.
"לא בדיוק. בכלל לא בכיוון אפילו. זו לא תוכנית ריאליטי כמו האח הגדול או המרוץ למיליון. שם זה סתם כדי ליצור רייטינג ולהרוויח כסף על הפרסומות. קח את המרוץ למיליון. מה יצא מהם? אז הוא קיבל מיליון שקל והלך הביתה. פה יש מטרה. אתה יוצא דובר והולך להסביר את הציבור החרדי. אפשר לומר שזו תוכנית הריאליטי הראשונה בציבור החרדי, אבל זה לא אומר שהיא כמו האח הגדול. זה דומה, מדיחים פעם בשבוע, אבל פה החבר'ה עם הרבה יותר ידע, הרבה יותר משכילים".
    
רוני מיילי יחלוק עליך.
"אני מתכוון שפה החבר'ה לא מג'נונים".

יכול להיות שאתם נפתחים? בכל זאת, ריאליטי.
"אם כבר, אתם אלה שנפתחתם לאומות העולם. מג'נונים".

"הדובר", ויסלחו אומות העולם, נועדה קודם כל לרכך את המסר שמועבר פנימה, לציבור החרדי. "אנחנו זקוקים להסברה - ודחוף", זו תמציתו. הריאליטי רק עוטף את הבעיה בקצת בשר. "בנינו את ’הדובר' כפלטפורמה שנועדה לעשות שתי פעולות מקבילות", מסביר אבי מימרן, מנהל התוכניות ברדיו קול ברמה. "הראשונה היא להציף את סוגיית הצורך בהסברה בתוך הבית פנימה. השנייה היא לתת כלים לצעירים מוכשרים שיכולים לחצות את הגשר ולהעביר את המידע בין המחנות".
    
"הרדיו צריך להתפרנס, וזה בסדר", מסביר גרוס מצדו. "זו תוכנית שמביאה המון רייטינג. תוכנית מאוד מדוברת. אני מקבל ד"שים. אומרים לי ’וואלה, דיברת יפה בתוכנית הקודמת וההוא אמר משהו פחות חזק', כאלה. יש לזה תהודה".


צילום: פלאש 90
מחפשים דובר בדחיפות. הפגנה נגד גיוס חרדים ונגד חוק טל בכיכר השבת בירושלים צילום: פלאש 90

מדברים על זה במקווה, אתה אומר.
"בשטיבל (בית כנסת ציבורי עם ריבוי מניינים לכל אורך היום, א"ש), לא במקווה. באופן כללי לא מדברים במקווה".

יונית לוי ואני

אי אפשר לא להתפעל מהרצינות, מהמסירות. החרדים דה-פקטו מגויסים. לא לשריון, יותר לביצור המחנה בהררי מילים. באולפן וגם מחוצה לו, בשיחה אקראית, נשלפים אינספור טיעונים מטיעונים שונים. חלקם משכנעים, חלקם עלולים לגרום ליאיר לפיד להתגייס לחיל האוויר כדי לבקר את בני ברק ממעוף האפאצ'י.

ולמרות רעידת האדמה החרדית, זו ש"הדובר" היא השתקפות נאמנה שלה, ניכר שהמאמץ הציבורי מופנה לכתובת אחת. לפולמוס, להסברה, ליחסי הציבור. האם ייתכן, ולו לרגע, להרהר בטעות חרדית כלשהי, באופציה לשינוי מהותי בהתנהלות מול המדינה, מול הציבור העובד והמשלם, נוכח הזעם החילוני? תשכחו מזה. "הבעיה האמיתית היא בלתי פתירה", אומר גרוס. "אנחנו ציבור שכדי לשמר את עצמו הוא צריך לשמור על מה ששמר בגולה: שם, לבוש ושפה. כל עוד הדברים האלה לא ישתנו, והם לא ישתנו, אנחנו לא נהיה ציבור פתוח וגם לא לגיטימי. אנחנו לא נשתלב באופן טבעי".

יח''צ
לא מכירים את יונית. יונית לוי יח''צ

אתם צריכים להשתלב?
 "בשביל מה, כדי שנעבור את התהליך שאתם רוצים שנעבור? זה לא יקרה". "יש בעיה", מודה עמאר, "בעיות קטנות, כמו בכל ציבור. לבוא ולהגיד שאין שום בעיה בציבור החרדי זה יומרני מדי. אם אבחר לדובר, לא אציג את הבעיות של הציבור החרדי ולא אטפח אותן. אני אבוא נטו להראות את היופי בציבור הזה, להסביר אותו. זו המטרה. ברגע שאתה תדע מה זה שבת ותבין שזה לא רק סגירת רחובות ואבנים על אוטובוסים, אתה תבין שוואלה, יש פה משהו מעניין".

מצוין, יגיד לך החילוני, שבת זה נפלא. מה עם שוויון בנטל?
"אז אני אגיד לו, אתה מאמין שגלי צה"ל שומרת על המדינה? אתה לא מאמין. אבל המדינה החליטה שגלי צה"ל ו'במחנה' הם חלק מהמערך הצבאי. אז אין פה שוויון, נכון? למה המדינה לא יכולה להחליט שהחבר'ה שלומדים בישיבות באותה מידה יהיו חלק מהמערך, חלק מהשוויון? החילוני שומע את זה ומבין שיש פה משהו. הוא צריך להבין שהנטל האמיתי הוא נטל לימוד התורה".
  
בנון, ברוח רני-רהבית מובהקת, הודף את הטענות לפתחי החילונים. "אני לא יודע מה החרדים צריכים לתקן", הוא אומר, "אני יודע שהחילונים צריכים לתקן הרבה יותר דברים".

תן טעות חרדית אחת.
"לא עולה לי. אני יודע שיש אין ספור דברים שהחילונים לוקים בהם".
  
את זה אני יודע מספיק טוב. אני שואל עליכם.
"לא עולה לי. אני יודע שיש אין ספור דברים שהחילונים לוקים בהם".

"מה אנחנו צריכים לתקן? לא חושב שיש משהו שאנחנו צריכים לתקן. הציבור החרדי הוא ציבור שהכל אצלו הולך ישר. אתה יודע, ליב"ה אצלכם זה לימודי יסוד בחינוך הממלכתי. אצלנו יש כאלה שמכנים את זה "לא יבוא בקהל ה'".

אפרופו "לא יבוא בקהל ה"', אתה יודע מי זו יונית לוי?
"לא ואני לא מתבייש בזה. איציק בנון, אתה יודע מי זה?"

elkanashor@gmail.com

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים