סטייליסימו nrg - הסטוץ המתמשך ביותר בעולם

ראשי > סטייליסימו > יאיר גת

הסטוץ המתמשך ביותר בעולם

ייננים מתפדחים להציג אותו, שתיינים יורדים עליו ובכל זאת הוא מצליח להוציא את כולם מהבית ללילה אחד. יאיר גת יצא לחגוג את פתיחת יינות הבוז'ולה

דפדף בסטייל

יאיר גת
16/11/2006 13:34

חגיגות הבוז'ולה, שנוספו ללוח השנה שלנו לפני 15 שנה לערך, הגיעו אלינו מצרפת וציינו במקור את צאת יינות הביכורים בחגיגה כפרית. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, הפכה ההילולה הכפרית לחגיגת שיווק עולמית חסרת תקדים.

כיום, האירועים מאפשרים לסוחרי היין ולבעלי המסעדות לעשות קופות ומספקים לחובבי היין עוד סיבות להיפגש, לטעום ולהחליף דעות.

בכל האירועים בהם נכחתי השנה שררה תחושה קלה של עייפות מכל הקונספט, אך זו נעלמה תוך דקות מרגע מזיגת כוס היין הראשונה. אז נכון שהיין עצמו באמת לא משהו - אפילו אנשי השיווק של היקבים לא יכחישו את זה - אבל ממתי אנחנו נותנים ליין בינוני לקלקל לנו את המסיבות?

"יין יחסית פשוט. לא פאר היצירה הייננית שלנו", כך התייחס שלום בלייר, מנכ"ל יקבי רמת הגולן, ל"גולן גמאיי נובו 2006" באוזני כמות מצומצמת של מקורבים ואנשי תקשורת. כולם התכנסו לרגל ההשקה בחנות "צומת ספרים" שבדיזנגוף סנטר.

חגיגות

הבוז'ולה מספקות מדי שנה ליקבי רמת הגולן הזדמנות להתנער מהתדמית המכובדת. הפעם מדובר בניעור די רציני, שתחילתו בתחרות שירי ביכורים. ארבעת המוצלחים שבהם ראו אור על גבי תוויות הבקבוקים החדשים.

בנוסף להכרזה על הזוכים בתחרות (חתאם הנו, מיכאל בר יוסף, יעקב איילי והדס ודמני), היתה שם גם הופעה קטנה ומרוגשת של הגיטריסטית הצעירה הדס דגול. דגול עמדה באומץ לב בתאורה הבלתי אפשרית והתמודדה בגבורה עילאית עם הקהל - שכבר היה קצת שתוי ולא סתם את הפה לשנייה.

היין עצמו היה אמנם חמצמץ ביותר, אך לשמחתי הרבה, דאגו מארגני האירוע לגיבוי בדמות לא מעט בקבוקי "ירדן בלאן דה בלאן 99" המעולה, שנפתחו הרבה לפני חצות. אלה איזנו את רמת החומציות בפה ותרמו לשיפור מצב הרוח.

החיבור בין יין בוסר לאמנות צעירה עובד בכלל לא רע, וכשמדובר ביקבי רמת הגולן - שתמיד גוררים אחריהם את יתר התעשייה - נראה שמדובר ביותר מתחילתה של מסורת.

לא פאר היצירה. צילום: עודד קרני


	סיבה למסיבה?


	"כמו זונה ללילה אחד", "בינוני ומטה", "גימיק", זרקו לעברי כמה אנשי תעשייה והתעקשו להישאר בעילום שם, כשניסיתי לברר איתם איך זה שמוכרים לנו יין בינוני ויקר ואנחנו עוד מתעקשים לחגוג את זה. את רובם פגשתי באירוע של רמת הגולן וממש כמוני הם נסחפו משם אל "Wine & More חינאווי ג'ורג'", חנות היין היפואית, שבה נערכו החגיגות זו השנה ה – 15 ברציפות. גם ניר גלדסטון, מנהל החנות, לא מייחס חשיבות מיוחדת ליין. לדבריו, המחירים הלא סבירים של יינות הבוז'ולה נובעים מהעובדה שעל פי החוק, היין חייב להגיע לארץ תוך חמישה ימים מכניסתו לבקבוק. כדי לעמוד בזמנים, הבקבוקים מגיעים בטיסה ומחירה מספק יופי של תוספת לעלות. מי שמרוויח מהסיפור הם היקבים הישראליים, שמעבירים את יינות הביכורים שלהם לחנויות במשאיות. גלדסטון סיפר גם שהיבואנים והמסעדנים חותמים על חוזים שאוסרים עליהם לפתוח את היין לפני המועד המוגדר בחוק: חצות הלילה שבין ה - 15 ל - 16 לנובמבר. האמת, יצא יותר טוב. במקום בוז'ולה שתינו "שבלי 2002" נחמד של יקב בויאר וגם "סנט אמיליון גראן קרו 2003" של שאטו הוט באדון, שנתן עבודה יפה אחרי כחצי שעה בכוס. החנות הלכה והתמלאה בחוגגים, חלקם ייננים וחלקם חובבים כבדים שמתייחסים לכל העניין כמו סיבה למסיבה ומפגש חברתי. גלדסטון מספר שלא חסרים אנשים שמגיעים לחנות רק פעם בשנה כדי לחגוג את הבוז'ולה וגם אז, לדבריו, הם מעדיפים בעיקר לכרסם גבינות. הנוכחים גם טרפו מאכלים כמו עלי גפן ממולאים או טונה חריפה, שבחינאווי נורא אוהבים להגיש על יד היין. כל יין. ולא משנה אם זה בוז'ולה נובו 2006 או ריוחה מתיישן משנת 1990.

חגיגות הבוז'ולה ביועזר בר יין. צילום: עודד קרני


	עדיף חגים בלי צרות


	אחרי חנות הספרים המוארת וחנות היין הצפופה, האפלוליות שמצאתי ב"יועזר בר יין" (מעברה השני של כיכר השעון) היתה ממתק לעיניים. כמובן שגם שם נחתם החוזה עם מי שצריך ובקבוקי הבוז'ולה נובו של זוז'ף דרוהין נפתחו רק בחצות. אחת המקורבות שכבר זכתה לטעום אמרה שיצא יין חביב, אבל אני די נשברתי מהצורבים האלה והלכתי על המרטיני המקומי - ג'ין טנקריי וקרח בכוס שנשטפה קלות בוורמוט. אחרי המנה השנייה או השלישית הלכתי לברר עם שאול אברון את דעתו על השמחה. "אין לנו מספיק חגים שלא קשורים לצרות", הוא נתן את החיוך המתחמק שלו והעדיף, כמו כולם, להתייחס לחגיגות בלי להזכיר את היין. ביועזר, אגב, זוכרים את הימים הטובים של חגיגות הבוז'ולה - כשהיו מסדרים בחוץ שבעים מקומות ישיבה ועדיין לא היה מספיק מקום. אנחנו הגענו קצת לפני חצות והשגנו שולחן מעולה. אולי בגלל כמות החגיגות הפזורות ברחבי העיר והארץ ואולי כי לאנשים באמת נמאס. ספרנו עד עשר, טעמנו מהיין, באמת יצא חביב, והזמנו עוד מרטיני. בוזו'ולה מה בוז'ולה, העיקר שיש חגיגה.