 |
/images/archive/gallery/420/399.jpg מעגל גברים.
רועי כפיר  |
|
|
|
|
|
|
| הסיבה - חתונה. בתכנון: לא ערב רווקים, לא חשפנית, אלא מעגל גברים אמיתי. ירון שוורץ על ערב בחייה של קהילה גלילית |
|
| עדכון אחרון : 23/1/2006 17:13 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מעגל גברים בגליל. הנשים עושות את זה כל חודש, מתאספות בליל ירח מלא, ממש כמו פעם, בימים הקדומים של השבט. הכל סודי. הן נעלמות חרש חרש עם השקיעה, משאירות אותנו עם הילדים. מתחבאות להן בקרחת יער, מדורה, גיטרה. זהו, יותר מזה אנחנו לא יודעים. אחר כך, בחצות בערך, הן חוזרות. לחיים סמוקות, העיניים קצת אדומות, אולי מהאש, אולי מדמעות, אבל פניהן מלאות באור. למחרת בבוקר לכולן אותו חיוך מסתורי שמתפוגג רק לאחר כמה ימים.
הפעם זה אנחנו, הגברים. הסיבה - חתונה. ההחלטה נפלה באופן מיידי. לא ערב רווקים, לא חשפנית, אלא מעגל גברים אמיתי. האפשרות לערוך שיחה גברית קבוצתית, עולה מדי פעם במיני-קהילה
שלנו, אבל תמיד אנחנו נסוגים ברגע האחרון עם אותם תירוצים: משפחה, עייפות, ילדים.
אנחנו מתרגשים. למרות שהקבוצה חיה ביחד כבר תקופה לא קצרה, היו עד עכשיו מעט הזדמנויות לגברים להיפגש באמת. נפגשים בשער האחורי, יורדים בדרך העפר לכיוון שכונת הבדואים, אבל פונים שמאלה והולכים ליד צינור המים הישן. כולם שקטים, אף אחד לא מוציא מילה. אמצע החודש העברי, ירח מלא זורק עלינו ספוט חזק של אור. במדשאה קטנה בין עצי זית, ערב של גברים עומד להתחיל. יושבים במעגל, אש בוערת במרכז. גיטרות, תופים, חלילים, שירה רוחנית עולה ויורדת יחד עם הקצב של האש. מפיגים את המתח מהמפגש, בעיניים עצומות שרים מהלב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| החתן מצד ימין. הזדמנות להיפגש באמת
| /images/archive/gallery/420/401.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
מעגל השירה הופך למעגל הקשבה
|
|
|
 |
|
|
|
מתחילה שיחה על פי חוקי הריינבו - אחד מדבר, כולם שקטים, מקשיבים בלי שיפוטיות, אם אפשר בתמימות. הנושא: בתחילה, ברכות לחתן. כולנו אוהבים את החתן, מאוהבים בו ואומרים לו את זה בגלוי, אפילו אלו מאיתנו שרק התגלגלו למעגל הזה בתור אורחים, כבר מרגישים אותו ואת הילת ההתרגשות שאופפת אותו.
לאחר מכן נכנסים יותר פנימה, לעומק, ועוברים לעצות מחיי הזוגיות והמשפחה. הגברים אוהבים, מחבקים מייעצים ומחזקים, ובניגוד למקובל אף אחד לא מקטר, לא מדבר בשבח חיי הרווקות והחופש. חיי המשפחה והזוגיות נרקמים מעל האש כשיא חייו של האדם. אולי זה האוויר, האווירה, ואולי זו האמת, אבל יושבים כאן אחד ליד השני יותר מעשרים גברים שמאמינים בכל ליבם בזוגיות ובאהבה. המשפחה עבור כל אחד מאתנו היא תוצאה של תהליך רוחני ארוך. כאן נגמר התרגול, מסתיימת העבודה העצמית. מתחיל שלב חדש, לא נודע. אין זמן לנשום עמוק ולעצום עיניים. בילד חולה שלא ישן כל הלילה מדיטציה לא יכולה לטפל, וגם אין זמן לשיעורי יוגה. כל הגברים במעגל מסכימים על כך שחיי המשפחה נראים להם כמו נסיעה במכונית מהירה (בכל זאת גברים) על כביש מתעקל ואינסופי, בירידה, כמעט ללא כל אפשרות לשים לב לשלטים שבדרך.
אחר כך שוב שרים. המתחזקים שבינינו מציעים לפענח את שבע הברכות של החתונה, ומתחיל 'לימוד'. מתחיל ויכוח, מי יותר גדול? אלוהים או הברהמן? איפה האיחוד האמיתי? האם אנחנו חלק מהאחד או נפרדים ממנו? גל תועה באוקיינוס, או רגב מהר ה'? אין תשובה ברורה אז פותרים את העניין בשירה וניגונים. אחד מעיז לקום ולהתחיל לרקוד, האחרים מצטרפים, מתנועעים קצת בבושה ולאט-לאט נפתחים.
ירח מלא מאיר על חבורת גברים, שיכורים מאחווה, בלילה גלילי, ערב לפני החתונה.
מזל טוב אסף ונעמה.
פרסום ראשון : 15/12/2005 17:32 | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה ליוגה מדיטטיבית וחוקר בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. בימים אלו הוא כותב את עבודת התזה שלו על המשנה הדתית של אושו | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
