מה שלא עושה הטבע

משרד הבריאות קבע תקנים מחייבים למוצרי המזון, אז אפשר לישון בשקט? ממש לא. חלק מצבעי המאכל והחומרים המשמרים המותרים עלולים לגרום לשורה ארוכה של תופעות - מאלרגיה ועד לסרטן

יעל גרוס | 17/6/2005 9:21

"לתלות על המקרר ולהשתמש" - זו היתה הכותרת של מסמך שהופץ באינטרנט לפני מספר חודשים. המסמך, שלכאורה חובר בידי מכון מחקר צרפתי, פירט את הסכנות שבצבעי המאכל: מהפרעות עיכול, דרך העלאת הכולסטרול ועד סרטן.

הדי הבהלה שעורר המסמך הגיעו עד משרד הבריאות, שמיהר להודיע כי מכון המחקר שבשמו, כביכול, הובא המידע, לא הפיץ מסמך כזה. משרד הבריאות הציג ראיה נוספת לכך שהמסמך מופרך: החומר שהוכתר במסמך כמסוכן ביותר - חומצה ציטרית - נמצא באופן טבעי בפרי הדר, והוא לחלוטין לא מסוכן.

אף שהמסמך התגלה כשקרי, הוא שב והעלה את החשש מפני צבעי מאכל וחומרים משמרים שנמצאים במזון. מדובר בנושא שנוי במחלוקת: כמעט כל המטפלים הטבעיים מתייחסים לחומרים הללו כאל "פצצות זמן" מתקתקות, ותולים בהם, בין השאר, את האשמה בהיפראקטיביות, אלרגיה ואפילו סרטן. רופאים קונבנציונליים, לעומת זאת, כמו גם משרד הבריאות, טוענים שאין הוכחות כי בצבעי מאכל טמונות סכנות המצדיקות לאסור את השימוש בהם, וכי התקנים בארץ צמודים לתקנים אירופאים. בשקלול כל ההתייחסויות, נותרות עדיין יותר שאלות מתשובות.

נקדים ונאמר: כמעט כל תעשיית המזון בארץ ובעולם משתמשת בחומרים משמרים ובצבעי מאכל. חומרים משמרים אמורים למנוע ריקבון ולהאריך את חיי המדף של המוצר. צבעי המאכל אמורים להפוך אותו מושך יותר, ובמקרים מסוימים - למשל כשמדובר במשקה קל בטעם תפוזים - לגרום לו להיראות כמו הדבר האמיתי. השימוש בצבעי המאכל כה נפוץ, עד שאפשר למצוא אותם גם במוצרים שלא היינו חושדים שיהיו בהם, כמו חצילונים כבושים, בשר לא מעובד, לחמים מסוימים ועוגות.

וכיוון שילדים אוהבים צבעוני, חלק גדול מהממתקים והמיצים האהודים עליהם מכילים צבעי מאכל - חלקם ממקור טבעי, ואחרים ממקור סינתטי. חלקם בטוחים לחלוטין, ואחרים אלרגניים. לא קל להבחין ביניהם; ניסיון להגיע לרשימה של צבעי המאכל ומספרי ה-E ( כך מסומנים רוב צבעי המאכל והחומרים המשמרים) הוא מורכב. כדי לעשות זאת, יש להגיע לאתר של שירות המזון הארצי, היחידה האחראית במשרד הבריאות על נושא המזון, משימה לא פשוטה כיוון שכתובתו אינה מוכרת כמו זו של משרד הבריאות, וגם מנועי החיפוש באינטרנט לא מעלים אותה. באתר מופיעה רשימה מפורטת של כל מספרי ה-E, אולם אין אזכור לחומרים הידועים כאלרגניים.

תמונת ארכיון אבי ולדמן

מידע מרומז

אבל השיטוט בהחלט משתלם: בתוך האתר עצמו, בחלק המיועד לשאלות ולתשובות, מצאנו התייחסות מפורשת לנושא. "לחלק קטן מהאוכלוסייה - כעשירית האחוז - יש רגישות יתר לתוספי מזון מסוימים, כמו מונוסודיום גלוטמט. סימון מתאים יכול לעזור", נכתב באתר. מונוסודיום גלוטמט, אגב, נמצא במספר גדול של אבקות מרק, בתערובות נוזליות לתיבול, בנקניקיות וברטבים לתיבול בשרים. בנוסף מתברר באתר, כי צבע המאכל "טרטרזין" עלול לגרום לגירוי בעור אצל חלק מהאוכלוסייה. טרטרזין קיים, בין השאר, בשתייה מוגזת (בטעם תפוז או תות) ובשקדי מרק.

ישנם צבעי מאכל נוספים שמוכרים, גם ברפואה הקונבנציונלית, כאלרגניים - ובהם "סנסט ילואו" (E-110) ופחם שחור (E-153). משרד הבריאות מחייב את היצרנים לציין את שמם במפורש, אבל לצרכן שמסתכל על האריזה השם אומר מעט מאוד. וגם באלרגיה פשוטה, כזו שמתבטאת באדמומיות בעור, אסטמה קלה או אי-נוחות במעיים, לא כדאי לזלזל. "ידוע שהתגובות האלרגיות מחמירות מפעם לפעם", אומרת מריאנה אורבך, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה של שירותי בריאות כללית במחוז דן, "האלרגיה יוצרת עומס על מערכות הגוף, גם אם אין לו ביטוי חיצוני. היא משפיעה לרעה ומחלישה את המערכת החיסונית".

הבעיה מחמירה כשמגיעים לחומרים אחרים. זו התגובה שניתנה באתר לשאלה אם סולפיטים, חומרים משמרים המצויים בנקניקים ובבשרים מעובדים, בטוחים לשימוש: "סולפיטים המוספים למוצרי מאפה, לתבלינים ולחטיפים הם בטוחים לרוב האנשים.

עם זאת, אצל אחוז קטן מהאוכלוסייה יופיעו לאחר צריכת סולפיטים בחילות, שלשולים, קוצר נשימה או לעתים שוק, שיכול לגרום למוות. . .".

החומרים סודיום ניטרט (E-251), סודיום ניטריט (E-250) ופוטסיום ניטריט (E-249) ידועים כמסרטנים. הם מצויים, בכמויות קטנות, בנקניקיות, נקניקים ומוצרי בשר מעובדים שונים. וכך כותב עליהם האתר: "יש מקרים שמשתמשים בתוסף מזון כדי למנוע סיכון גדול יחסית בטווח המיידי, לעומת סיכון קטן יותר בעתיד. לחלק ממוצרי הבשר, למשל, מוסיפים ניטריט כחומר משמר למניעת התפתחות חיידק העלול לגרום למוות (וגם בשביל צבע וטעם). הניטריט יכול ליצור חומרים, שחלקם עלולים לסרטן".

משרד הבריאות מציין, כי כדי למנוע באופן חלקי התפתחות של חומרים אלה, מוסיפים למוצרים חומר בשם אסקורבט, אולם רצוי בכל מקרה לצמצם את השימוש בניטריט. באתר של ה-FDA האמריקני , למשל, מופיעים מחקרים על הסכנות שבניטריטים ובניטרטים - המשתחררים, אגב, ביתר קלות מבשר מעובד דווקא בשימוש במנגל.

אז איך זה שמשרד הבריאות מזהיר מפני חומר שהוא עצמו מתיר לשימוש? במשרד הבריאות אומרים בתגובה כי "המשרד פועל לפי הנחיות ארגון הבריאות העולמי וחקיקה של הרשויות המוסמכות באירופה ארה"ב. אם יוחלט שם על פרסום אזהרה לגבי אכילת נקניקיות או על הגבלת אכילתן - נפעל בהתאם. "במסגרת ההנחיות לתזונה נאותה, מבהיר המשרד מהם המזונות שרצוי להימנע מהם, ובכלל זה ממתקים, מאכלים עתירי שומן נקניקים וכיו"ב".

שר הבריאות פלאש 90

ארה"ב מחמירה יותר

משרד הבריאות הישראלי אינו יוצא דופן. ב-2001 הוא אימץ את רשימת צבעי המאכל המותרים לשימוש באיחוד האירופי, והוא פועל גם על-פי תקנה בינלאומית של ארגון הבריאות העולמי וארגון המזון והחקלאות של האו"ם. במשרד טוענים, כי כל עוד האיחוד האירופי מתיר, לו אין סיבה לאסור.

ואולם השוואה בין חוברת על צבעי מאכל משנת 1998 (המחולקת עדיין בשירות המזון בתל-אביב) לבין התקנים הנוכחיים, מראה כי לפני "יישור הקו" עם האיחוד, התיר התקן הישראלי כמות קטנה יותר של צבעי מאכל. ב-2001 הותר השימוש בכ-10 צבעי מאכל נוספים, ביניהם כאלה כמו "פטנט בלו" (E-131), האסור לשימוש באוסטרליה, ארצות הברית ונורבגיה; "אמרנט" (E-123), האסור לשימוש בארצות הברית, רוסיה, אוסטרליה ונורבגיה; ו"ריליאנט בלק" (E-151), האסור לשימוש בארצות הברית, נורבגיה ובמדינות נוספות באירופה. אגב, גם מדינות באיחוד האירופי רשאיות להחמיר ולפסול חומרים שהאיחוד אישר, וכך נוהגת גם ארצות הברית, שארגון התרופות שלה (FDA) מחמיר יותר.

משרד הבריאות, שהלך, כאמור, בעקבות האיחוד האירופי, הגביל בחלק מהמקרים את המינונים של צבעי המאכל בסוגי מזון מסוימים. בחלק מהמקרים מצוינת כמות מוגדרת במיליגרמים, אבל באחרים ההגדרה היא פשוט "כמות נאותה". כך , למשל, בחומרים השנויים במחלוקת - "אלורה רד" (E-129), " בריליאנט בלו" (E-133) ו "בראון E-155) "HT), שאסורים בחלק מהמדינות בעולם - ניתן להשתמש על-פי משרד הבריאות "בכמות נאותה".

אוטומט למכירת ממתקים. תמונת ארכיון צילום: מתוך האתר e-vending.com

תבואו לכנס ב-2006

אבל מהי אותה כמות נאותה? תלוי את מי שואלים. "יש ארצות, כמו נורבגיה, שבהן אסור לחלוטין השימוש בכל צבעי זפת הפחם", אומר ד"ר חיים סדובסקי, נטורופת. "כמעט כל מדינה באירופה הוציאה חלק מהצבעים הללו משימוש, וישראל היא מהבודדות בעולם שהשאירה את השימוש בכל הצבעים האלה במסגרת החוק". כשסדובסקי מדבר על "צבעי זפת הפחם", הוא מתכוון לקבוצה גדולה של צבעים, כמו "טרטרזין" (E-122), צבע צהוב הנמצא בשקדי מרק ובאבקת מרק, "סנסט ילואו" (E-110), הנמצא בשימוש במיצים ובממתקים, "אריתרוזין" (E-127), הנמצא בממתקים, בחטיפים ובפירות משומרים, "אדום אלורה" (E-129), המצוי במשקאות ובממתקים והוצא משימוש במדינות רבות, ו"פנצ'או" (E-124), המצוי בג'לי, בתערובות ובמילויים לעוגות.

לדברי סדובסקי, אחד הרכיבים בצבעי זפת הפחם הוא בנזן. בפני עצמו, נמצא בנזן ברשימת החומרים המסרטנים שמשרד הבריאות מפרסם, אבל אותו משרד גם טוען שהכמות במוצרי המזון כה שולית, עד שהיא חסרת השפעה. "ההתנגדות שלי לצבעי מאכל נובעת מכך שהם אינם נחוצים באמת, אולם רוב החומרים שאושרו לשימוש נבדקו בצורה מאוד קפדנית, ולכן אין שום חשש שגם ילדים ישתמשו בהם ואין חשש גם משימוש מצטבר", אומר פרופסור שמואל ינאי, מומחה לכימיה ולטוקסיקולוגיה של מזון, מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון.

"כמעט בכל מאכל תעשייתי שאנחנו אוכלים יש תוספי מזון, ואף אחד לא יודע לכמת כמה תוספים אנחנו צורכים באמת, ומהי האינטראקציה בין חומר לחומר", אומר בתגובה ד"ר סדובסקי, "התוצאות הברורות הן ששיעור המחלות הכרוניות, ובכללן סרטן, נמצא בעלייה מתמדת". גם אורבך לא אוהבת את הטענה שמדובר בכמות זניחה: "כשמדובר בבריאות הציבור, אולי יש משמעות לכך שהכמות מעטה, אבל אנשים מסוימים יכולים להגיב בצורה חמורה גם לכמויות קטנות".

חשוב לציין כי לכל החומרים הללו יש תחליפים טבעיים ובלתי מסוכנים, שחלק מהחברות כבר עברו להשתמש בהם. כך למשל, במבה אדומה של אסם חייבת את צבעה למיצוי סלק ולא לצבע מאכל מלאכותי. צבע צהוב ניתן להפיק מכורכום, ויטמין B2 או מוויטמין A. ההבדל הוא ביכולת הטכנולוגית (לא כל סוג צבע מתאים לכל מוצר) ובעלות. צבע מאכל מלאכותי עולה כ-150 שקל לק"ג, ואילו מחירו של צבע מאכל ידידותי יותר מתחיל ב-200 שקל ויכול להגיע גם ל-1,500 שקל לק"ג. כשמדובר בכמויות שצורכות יצרניות המזון, הייקור משמעותי.

ובכל זאת סיבה לאופטימיות: הפעם הנושא בידינו. אפשר להשפיע על היצרניות על-ידי הפחתת הקנייה של מאכלים המכילים צבעי מאכל, וכך להכריח אותן לעבור להשתמש בחומרים ידידותיים יותר לבריאות שלנו, בדיוק כפי שכבר קורה באירופה. גם משרד הבריאות מתכוון לתרום להגברת המודעות. ב-2006, אומרים שם, הוא יערוך הסברה אינטנסיבית בדיוק בנושאים אלה.