העידן החדש של המידע
אחת האלטרנטיבה שנולדו יחד עם הניו אייג' היא התפישה הטכנולוגית שנקראת "קוד פתוח". אשת הרשת נאורה על הקוד הפתוח כפילוסופיית חיים ועל הדרך להפוך את העולם לחופשי יותר וכוחני פחות
העידן החדש הוא אוסף דתות/תורות ואמונות המהוות אלטרנטיבה לעולם הפסקני והחד משמעי בו נולדנו. חלופות ותוספות לתפיסת העולם שלנו – למשל מיסטיקה מזרחית לעולם הרוחני, רפואה סינית לעולם הפיזיולוגי, מודעות אקולוגית לסביבה.
בתחום הטכנולוגי, בעידן המידע – זה שחדר לחיינו דרך הכבלים של האינטרנט והמחשב האישי והטלפון הסלולרי, ומשפיע על כל הווייתנו – האלטרנטיבה שנולדה יחד עם הניו אייג' היא התפישה הטכנולוגית שנקראת "קוד פתוח". האינטרנט לא רק מהווה צינור להעברת מידע אלטרנטיבי באופן שלא היה אפשרי בחברות היררכיות ובטכנולוגיית ברודקסטינג מוסדי, אלא גם שואב עקרונות וסימבולים מתפיסות העידן החדש.
עקרונות מרכזיים של הניו אייג' נמצאים בבסיס תפיסת הקוד הפתוח – הריבוי והשיתוף. אם לעולם המערבי היה קשה להיכנס לטרנד של תרבות ה"גזור והדבק" (Cut & Paste) ולקבל את העובדה שמידע או תמונה מסוימת נכונים לרגע זה בלבד, הרי שבהודו תפיסה זו קיימת משכבר הימים. הנשים ההודיות מקשטות את שערן בכל בוקר בפרחים ריחניים, שאותם תזרוקנה עם ערב. מיליוני הפסלים המרהיבים במקדשים אינם נושאים שלט של יוצרם. אין קרדיט ואין חשיבות להיסטוריה שלהם, כלומר שום ציון לתקופה שבה נוצרו או לבעל הממון ששלט באותו זמן. גם אין שלט שאסור לגעת בהם.
מרגע שיש אלטרנטיבות, הכל אפשרי והכל נבדק לגופו, ואם קישור מסוים לא הוביל אותך למקום הרצוי – בחר בנתיב אחר, כך ללא דעות קדומות, כפי שאנו נוהגים בבחירתנו במטפלים הוליסטיים אלטרנטיביים – לא על פי רשימת קופת חולים, אלא בלינקים אישיים. הרי לאקשמי, האלה הישובה על עלי הלוטוס, בעלת שש הידיים, היא התגלות אחרת של וישנו. לאל וישנו יש דימויים של גבר או אשה, אך בדמותו הנקראת הרי-הרה הוא חצי גבר וחצי אשה, ובדמותו כגאנש, אל החוכמה, הוא בעל ראש של פיל. ריבוי האלים, ריבוי השפות, ריבוי האנשים - הוא גודש מידע מהסוג שהפחיד את המערב בעידן הישן. לא מפתיע ששרתים רבים ברשת נקראים בשמות של אלים הודים – קרישנה, שיווה, ומונחים כמו אוואטר (דימוי תלת-מימדי המייצג גולש בעולם תלת-מימדי, בדומה לכינוי בצ'ט טקסטואלי) משמשים לנו בשפה הסייברית.
מידע, כשהוא סגור ומוסתר, אינו יכול לשמש אלטרנטיבה, אלא רק כחממה לצמיחת קונספירציות ושליטה. תוכנה, כשהיא סגורה ומוגנת בפטנטים, תעצור ותחסום אותנו, אולי אף תשמש את ה"רעים" כדי לנהל לנו את החיים. העידן החדש של חברת המידע מציע גישה חלופית, אידיאולוגית ומעשית, שיכולה לשפר את חיינו ואת דרגת החופש שלנו.
פתיחות שלא על ידי חוזה ולא על ידי חוק, היא זו שגרמה לגידול המדהים של האינטרנט שאנו מכירים כיום. אותה פתיחות, ללא מודל כלכלי ברור, היא זו שמשכה את כוחות המסחר והממון אל הרשת. תפיסת העולם של הקוד הפתוח צמחה אמנם בעולם התוכנה, אך היא הופכת לאפשרות הפרקטית ביותר, בעולם הדיגיטלי והסלולרי בו משתנים חוקי המשחק. "מידע רוצה להיות חופשי" – תפיסת העולם הזו, נובעת ישירות מההיסטוריה ומהאופי של הרשת, ומשפיעה על תרבות היצירה והצריכה, יחסי שליטה וכוח, על תפישות חברתיות ואתיות, זכויות יוצרים ועוד.
בשנות השישים, בחוף המערבי של ארצות הברית, בזמן ובאזור ההתרחשות של מהפיכה שטיבה היה חופש ופתיחות, פותחו כמה כלי תוכנה ששינו את העולם. בעזרת תקציבי הצבא האמריקאי והאקדמיה פיתחו
בשנות השמונים עזב מתכנת אחר ב-MIT, ריצ'רד סטולמן, את עבודתו, כדי לפתח בעזרת חבריו חבילת תוכנות שקרא לה GNU, החל מליבת מערכת ההפעלה ודרך תוכנות העזר, שתהיינה חופשיות במובן העמוק של המלה. קוד המקור שלהן פתוח לכל, ויש להן רשיון הפצה מסוג חדש בשם GPL, המגן על זכויות היוצרים אך אינו מגביל את המשתמשים בתוכנה. הרשיון מאפשר לאנשים הרוצים בכך לפתח על גבי התוכנה נדבכים נוספים. המחויבות היחידה שמטיל הרשיון על המשתמשים היא לשמר את הרשיון החופשי בגירסאות שייצרו. באותה תקופה עבדתי בחברת דיגיטל, יצרנית מערכת ההפעלה הקניינית VMS. האקר בשם קווין מיטניק פרץ את המערכת וגילה לעולם את הקוד הסגור של VMS. המבוכה היתה גדולה. מיטניק נאסר, ובקהילת ההאקרים הפך לגיבור בינלאומי. אך מה זה אמר על אבטחת הנתונים של כל הלקוחות, ששילמו כסף רב בעבור המחשבים והתוכנות הפועלות עליהם ומנהלות להם את החיים? הבנתי אז שאם אצטרך לקנות כספת, אעדיף לעשות זאת לא אצל איש מכירות מעונב של תאגיד ענקי בעל מוניטין אשר רשם פטנט על הצופן ושומר עליו בסוד במגירה, אלא אצל בעל מלאכה המנהל שיווק פחות אגרסיבי, אך לעומת זאת יחשוף את שיטת ההגנה שהוא מוכר לי, כדי שגם אני, או מישהו אחר, נוכל לתקנה במידה ויתגלו פרצות.
בשנות התשעים הגיע המחשב האישי אל שולחן העבודה שלנו. מערכות הפעלה היו קנייניות, כלומר סגורות – למשל, אלו של מיקרוסופט, של מקינטוש ואחרות שנעלמו בינתיים מן השוק. במקביל, הרחק מאור הזרקורים ומדורי הכלכלה, החל ליינוס טורבאלדס, סטודנט מפינלנד, לפתח באופן התנדבותי מערכת הפעלה, יחד עם קהילה וירטואלית שנוצרה סביבו. העמותה הזו הפיקה את מערכת ההפעלה הפתוחה לינוקס. עשור לאחר מכן, היא פרצה לתודעת הציבור הרחב יחד עם טאקס, קמע הפינגווין המזוהה איתה, והגיעה אל שולחן העבודה של מיליוני משתמשים. פיתוח תוכנה פתוחה הוכיח עצמו כיעיל יותר, מהיר יותר, ומאובטח יותר מאופן הפיתוח של תוכנה סגורה. מעט מאוד מתכנתים מבינים את התכנה הסגורה, וכל שאר העולם משתמש בה מבלי לדעת כלום. לעומת זאת, את התוכנה הפתוחה בודקים, משפרים, משנים, מפיצים, וממשיכים לפתח נדבך על גבי נדבך, קבוצות הולכות ומתרחבות של מפתחים ומשתמשים.
אריק ס. ריימונד, אחד מהאבות הרוחניים והמעשיים של תנועת הקוד הפתוח, תיאר את התופעה במאמרו ההיסטורי "הקתדרלה והבזאר". המאמר מצביע על ההבדלים בין תפיסה מירכוזית/מוסדית/היררכית, לתפיסת האינדיבידואל החופשי בבזאר, תוך בחינת היבטים כלכליים, חברתיים, ותרבותיים. ג'ון פרי ברלו, מלחין השירים של ה"גרייטפול דד", ומייסד ה-EFF (ר"ת של Electronic Frontier Foundation), כתב במגזין הפופולרי WIRED על "כלכלת הרעיונות", והוציא את הבשורה מחוץ למעגל המצומצם של האקרים ומשוגעים לדבר.
בספרות ובאמנות זה תפס. קהילות היוצרים הללו, בדומה למתכנתים, עוסקות בתהליכים של "שינוע רעיונות". למוצרי תוכנה ואמנות ישנה עלות פיתוח ראשונית, אולם עלות שכפולם היא אפסית. דון הופקינס טבע את המונח CopyLeft (זכויות העתקה) שעליו התבססו מיזמים אמנותיים שונים. ראו, למשל, את קהילת OTIS (tiso.org), שאוצרת יצירות ויזואליות רבות משתתפים. גם קוד מקור של תוכנה, לפני שהוא עובר הידור לצורתו הבינארית ברת-ההרצה, מציג לעין הצופה רעיונות ויישומם, בדומה ליצירת אמנות. השאלות הבאות מעסיקות אמנים באשר הם, ומתכנתים באשר הם: איך אביע את הרעיון שלי באופן הטוב ביותר? כיצד אבטיח את אורך חייו ואת תפוצתו ברבים? האם אוכל לגרום לסביבה להתבסס על המסר שלי, כלומר, להשפיע? כיצד אשמור על הקרדיט שלי כיוצר? כיצד אאבק בתאגידים ובבעלי הממון כדי שלא ינשלו אותי מזכויותי? כיצד אשמר בפניהם, שלא יקנו אותי ויתערבו ביצירתי?
כלים וטכנולוגיות דיגיטליות הביאו את הסטודיו המקצועי אל שולחן העבודה של האמן, ואת יכולת העריכה, ה-cut & paste, אל קצות אצבעותיו של היוצר. אם מתייחסים לאמנות כאל דרך הבעת רעיונות ויצירת תקשורת, רק טבעי שתהליכים המובילים את מהפיכת המידע, כולל אלה הדוגלים שעל המידע להיות נגיש וחופשי לכל, יבואו לידי ביטוי בעשייה האמנותית בת זמננו.
המונח "קוד פתוח" נעשה פופולרי ביותר בכלי התקשורת וברחבי האינטרנט. הוא מגיע לאוזניים קשובות של משתמשים רבים הסובלים משימוש במערכות סגורות, על הבאגים והפרצות המצויים בהן, מתוסכלים מחוסר האונים להתמודד עם המצב. ההצלחה הבולטת של הרעיון היא מערכת ההפעלה לינוקס, אבל רבים מתומכיו מקווים ליישם את השיטה גם במוזיקה, באנציקלופדיות, במדע, בעיתונות ואפילו במוצרי צריכה.
לתהליך כזה משמעויות חברתיות רבות. ראשית, הוא משנה את היחסים בין ממשלה לנתיניה. לגורם ריכוזי בעל כוח וממון יש פחות יכולת לשלוט בקוד הרשת, ככך שזה פתוח. מי שבוחר במערכות מבוססות קוד פתוח, מקטין את האפשרות לשלוט בו דרך הקוד. שנית, יישום רעיונות הקוד הפתוח בחברה משנה את האופן בו אנו צורכים מידע ומפיצים אותו. הוא מעלה שאלות קשות לגבי מנגנונים כלכליים וחברתיים מסורתיים, כמו למשל זכויות יוצרים וניהול פטנטים. ולבסוף, בתגובת-נגד לתהליכים של יצירת קוד פתוח, נוצרים חוקים חדשים, המופיעים לפעמים באצטלה של מניעת טרור, ומאיימים על חופש הפרטיות וחופש היצירה והיצרנות של כל אחד מאיתנו.
למעשה, לפנינו מאבק בין השואפים לשלוט בקוד, ממניעים של צבירת ממון וכוח, לבין השואפים לשחרר אותו. בתעשיית המוזיקה זה כבר הוכרע. חברות התקליטים כבר אינן שולטות בעשייה ובהפצת מוזיקה. אי אפשר לחזור אל העבר ולשכוח שכבר יש לנו MP3 ומנגנוני שיתוף קבצים. כבר ראינו כיצד התקני חומרה שנועדו להגן על תוכנה, או קודים שנועדו לחסום שכפול DVD פסו מן העולם. תעשיית הווידיאו צועדת באותו כיוון, ובצרכנות החדשות זה קורה ממש בימים אלה. אין סיבה לעצום עיניים ולהתעלם מההזמנה הזו למודל החדש, אלא עלינו להתאים אותו לאורחות חיינו ועיסוקנו. זה עניין פרקטי, אף צו השעה.
צ'אק-די מלהקת "פאבליק אנמי" לחם את מלחמת זכותם של היוצרים לפרסם קטעי 3MP, למורת רוחן של חברות התקליטים המושקעות בהם. האם נקרא לו "אמן קוד פתוח"? האם נקרא לממציאי MP3 ולמייסדי "נאפסטר" אמני קוד פתוח? האם גארי שניידר, אמן ZEN אשר פירסם את שירתו בפארק גולדן-גייט עם הערה המרשה ומבקשת להעתיק ולהפיץ אותה, הוא אמן קוד-פתוח? בעצם, כל מי שמפרסם ברשת טקסטים ותמונות, קובצי סאונד ווידיאו, ומרשה להעתיק אותם, או לבחון כיצד הם נכתבו וכיצד הם מוצגים בדפי HTML - הוא בעצם יוצר הפועל בתוך תרבות של קוד פתוח. גם המאבק על זכויות יוצרים מקבל פנים חדשות, כאשר נמצאים פתרונות כלכליים חדשים (מיקרו-תשלומים ודומיהם), וכן מנגנוני רישום זכויות המקבילים לאלה שקיימים בשוק התוכנה.
Creative Commons (ובקיצור, CC) הוא מנגנון המאפשר ליוצר לרשום את היצירה שלו, ולבחור לה רשיון מסוגים שונים: החל בהפצה חופשית לחלוטין, עם שמירה על הקרדיט, וכלה בזכויות העתקה והטמעה ביצירות אחרות, תוך התחייבות לשמור על אותו סוג רשיון גם ליצירה הנגזרת.
באקדמיה וברפואה אנו עדים לתופעות דומות. מיזמי מחקר למיפוי הגנום האנושי או לחיפוש תרופות למחלת האיידס מפרסמים נתונים הזמינים לכל חוקר, תוך שמירה קפדנית על פרטיות המטופלים. אוניברסיטת MIT מעלה לרשת את כל ההרצאות הניתנות על ידי מרציה ומאפשרת לימוד מרחוק לכל מי שרק רוצה. אך עדיין, חלק מן הממסד האקדמי מקפיד על פרסום מאמרים רק במאגרים סגורים. כמה חבל, למשל, שמערכת virtual TAU, המשמשת סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, סגורה על ידי סיסמאות רק לאלה הרשומים ללימודים באותה שנה.
קומץ קבוצות מקומיות מעלה לאחרונה את המודעות לקוד הפתוח בישראל. זה מתבטא בפיתוח תוכנות ובתרגום מערכות הפעלה, בתפוצת הרעיון בקרב אמנים, בהרחבת השימוש המסחרי בלינוקס, בשימוש בקוד פתוח במיזמים מדעיים וחברתיים, ואף בעניין שמגלים בנושא משרדי הממשלה. ועדיין, רבים הארגונים המשתמשים בתוכנה ובמידע כמנוף לשליטה כוחנית, למרות שהטכנולוגיה, כמו גם תפיסות חברתיות, עסקיות ותרבותיות, בשלות לשימוש מושכל בקוד פתוח.
השופט טננבוים, אשר זיכה לחלוטין את אבי מזרחי שנאשם בסריקת מחשבים וניסיון לגלות פרצות בהם, אמר אמירה פיוטית בסעיף 80 של פסק הדין: "[...] כל מי שבקיא בתחום יודע ומבין כי ספינת האינטרנט תלויה בכל גולשיה והמחוברים אליה. רשת האינטרנט נוסדה, התפתחה וקיימת כיום בזכות כל אותם פרטים התומכים,עוזרים, ודואגים לשלמותה. מדיניות ציבורית נכונה ונאותה חייבת להתבסס על כך ולעזור במגמה זו [...]".
מדיניות ציבורית אמיתית – אין, אם כי במשרדים מסוימים בממשלה יושם באופן נסיוני פתרון הקוד הפתוח, אולי בגלל המחיר התחרותי מול מחירי התוכנות של מיקרוסופט (הקוד הפתוח של אופן אופיס שיושם שם לא עלה שקל, ודרש התאמה מועטה יחסית). ואולי (והלוואי) משום שזה מבטיח שהנתונים שלנו, האזרחים, יהיו שמורים טוב יותר.
נאורה היתה מתכנתת יוניקס במשך שני עשורים, בתאגידים אמריקאיים גדולים – סי.די.סי. ודיגיטל, בסטארט-אפ למשחקי מחשב רבי-משתמשים, וכפרילנס. ספרה "רומן דיגיטלי" יצא לאור ב-1993 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. היא כתבה וערכה כעיתונאית מחשבים בעיתונים מקצועיים ופופולריים (זומביט, גלובס, הארץ, גליליאו ועוד) וארגנה את כנס ההאקרים הראשון בישראל, Y2hacK, בשנת 2000. מאז, ממשיכה לבנות אתרים, ללמד תרבות-רשת, וליצור עולמות תלת-מימד. העלתה הצגת תאטרון אינטראקטיבית, medea_ex, בפסטיבל עכו, ופועלת ברשת למען עולם פתוח יותר וכוחני פחות.
המאמר הוא חלק מספר בשם הקתדרלה והבזאר, שיצא בהוצאת התעוררות. את הספר ניתן לקרוא גם ברשת.
נא להמתין לטעינת התגובות
