מכת מדינה - חצי מהדירות בישראל לא רשומות על שם בעליהן
הצרות מהם סובלים רוכשי הדירות של חפציבה, אינן נחלתם בלבד: חברות רבות בשוק אינן מעבירות בטאבו את זכויות הרוכשים, שעלולים לאבד את דירתם. על הנזקים שגורמת תופעה זו למאות אלפי רוכשי דירות ולמשק הישראלי בכללותו - בכתבה שלפניכם
הדוחות קבעו, כי הסיבה לכך היא חוסר אונים מצד המדינה, שאינה יכולה לאכוף את אחריות הקבלן לרשום את הנכס בטאבו.
עו"ד צבי גלמן ממשרד עורכי הדין אריאל שמר ושות', מציין סיבה נוספת: תמריץ כלכלי. יש קבלנים שלא ממלאים אחר הוראות החוק, לפיהן קבלן רשאי לגבות על השירותים להעברת נכס הרשום אצלו ולא במשרדי רשם המקרקעין, סכום זהה לסכום שנגבה במשרדי רשם המקרקעין. וכך בעוד שרישום בטאבו עולה כ-100 שקלים, גובים הקבלנים בין 1% ל- 1.5% מערך הדירה, תוך שגורפים לכיסם אלפי שקלים.
גלמן מציין כי תופעה זו יוצרת שוני מהותי בין מי שזכויות דירת מגוריו רשומה, לבין מי שדירתו איננה רשומה. כך לדוגמה, שוויה של דירה שאינה רשומה בפנקסי המקרקעין עשוי להיות נמוך בכ- 10%, מה שמשפיע לרעה על סחירותה ועל האפשרות ליטול משכנתאות שיובטחו על ידי הדירה.
עוד הוא מוסיף, כי לא ניתן למנף נכס שאינו רשום, מכיוון שהזכות של בעל הדירה היא חוזית ולא קניינית. כך בעלי דירות שזכויותיהן אינן רשומות, נתקלים בקשיים רבים עד לקבלת משכנתא.
אך חמור מכל, מתברר כי מי שדירתו אינה רשומה ושנקלע לחובות כספיים - עלול לאבד את דירתו, זאת בשונה ממי שהדירה רשומה על שמו, מכיוון שהחוק קובע כי לא ניתן
"חוק הגנת הדייר לא חל במקרה זה", מדגיש גלמן. "בהתאם להלכת בית המשפט העליון, מי שנקלע לחובות כספיים, ולא מדובר בחוב ישיר על דירת מגוריו, עלול לאבד את דירתו".
ואם לא די בכך, מתברר כי העדר הרישום גורם נזק כבד למשק הישראלי בכללותו ולתקיעת השוק: גלמן מסביר, כי ריבוי דירות שרישומן טרם הוסדר, מפנה חלק ניכר מהאשראי שנותנים הבנקים בישראל לענף הבנייה, לצורך ערבויות בנקאיות לטובת רוכשים שזכויותיהם טרם נרשמו.
עוד הוא מציין, כי "העדר הרישום מהווה הגבלה על המשק הישראלי לעשות שימוש במקרקעין כבטוחה לקבלת אשראי, שיכול היה לשמש לפיתוח בנייה נוספת ועסקים אחרים.
גלמן מסביר שהתוצאה של הזמן הנדרש עד השלמת הליכי הרישום, היא שחברות הבניה מנהלות מרשם פנימי במשרדיהם, תוך שגובות תעריפים גבוהים פי כמה מהתעריפים הקבועים בלשכת רישום המקרקעין. "מרשם זה משקף את המכירה לרוכש הראשון ואת הפעולות שנעשו במקרקעין לאחר מכן", הוא מסביר.
בשנת 2000 נקבע צו פיקוח למחירי מצרכים ושירותים, במסגרתו הופחתו הסכומים המרביים שחברות הבניה רשאיות לגבות בגין העברת זכויות. גלמן מציין כי אף שחלפו כבר 6 שנים מאז שיושם הצו, נותרו עדיין מאות אלפי דירות לא רשומות.
הגורמים לכך לדבריו, הם הסרבול במשרד הבינוי והשיכון והעדר אכיפה כלפי חברות בניה, שחלקן מפרות את צו הפיקוח וממשיכות לגבות סכומים גבוהים מציבור לקוחותיהם.
לסיום מזכיר לנו גלמן, כי "בזמנו הכריז שר המשפטים דאז שטרית, כי יתקן את חוק המכר, דבר שיחייב את הקבלנים לרשום את הדירה, אולם כשם שהצוים אינם נאכפים, כך אין טעם בחוק אלא בהגברת האכיפה.
"לטעמי מוטלת חובה על משרד הבינוי והשיכון ומשרד האוצר למגר בכל דרך תופעה זו, אשר גורמת נזקים אדירים למאות אלפי משפחות בישראל ולמשק הישראלי בכללותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
