פתרון מימון חלופי להשכלה הגבוהה
למרות הסבסוד הממשלתי, סטודנטים רבים מתקשים לממן את לימודיהם. עבד עאסלה מציע לאמץ שיטה הפועלת כיום בארה"ב, שבה משקיעים פרטיים יכולים להשקיע בסטודנט תמורת אחוזים ממשכורתו העתידית - כדי לפתור את בעיית המימון
המשבר בהשכלה הגבוהה ואיומי השביתה המרחפים מעלינו מדי שנה מחייבים מציאת פתרון ממשי למימון ההשכלה הגבוהה.
למרות הסבסוד הממשלתי, סטודנטים רבים מתקשים לממן את לימודיהם, ובאותו זמן מוסדות ההשכלה הגבוהה אינם מצליחים לממן את פעילותם. שכר הלימוד בישראל הוא מהנמוכים בעולם ואינו משקף את העלויות האמיתיות הכרוכות ברכישת השכלה גבוהה, מה שמוביל לכך שהאוניברסיטאות סובלות מגירעונות עקב הוצאות הולכות וגדלות.
בשנים האחרונות אף גובר החשש כי המשבר התקציבי עלול להשפיע על איכות ההשכלה ולהגביר את בריחת המוחות, שכן אוניברסיטה ישראלית אינה יכולה להתחרות בשכר שמוצע למרצים בחו"ל.
מצב זה מחייב חשיבה יצירתית ומציאת פתרון שיאפשר בו בזמן להעלות את שכר הלימוד ולסייע לסטודנטים לעמוד בו. שיטה הפועלת כיום בארה"ב בחברת My Rich Uncle, מייצרת כלי פיננסי המאפשר למשקיעים פרטיים להשקיע בסטודנט, תמורת אחוזים ממשכורתו העתידית באמצעות חוזה הון אנושי.
השיטה עובדת כך: הסטודנט מקבל את סכום הכסף הדרוש לו למימון לימודיו כנגד התחייבות להפריש אחוז קבוע מראש מהכנסתו העתידית למשך תקופה קבועה מראש. למשל, סטודנט המעוניין לקבל 10,000 שקל למשך 4 שנים יוכל להתחייב להחזיר 4% מהכנסתו העתידית למשך 10 שנים, החל משנה לאחר סיום לימודיו לתואר.
שיעור ההחזר שייקבע, יתומחר לפי מודל המתבסס, בין היתר, על תחום לימודיו של הסטודנט, סיכויו למצוא עבודה בתום לימודיו, ורמת שכרו הצפויה. כך למשל סטודנט הלומד בפקולטה למדעי הרוח יתומחר באופן שונה מסטודנט הלומד מדעי המחשב וצפוי להשתכר משכורת מכובדת מיד בתום לימודיו.
בארץ רבים נרתעים מלקיחת הלוואות סטודנט, כיוון שהם חוששים כי לא יוכלו לעמוד בנטל החזרת ההלוואה.
אימוץ השיטה יאפשר להעלות את שכר הלימוד לרמה ריאלית, כפי שהוצע בוועדת שוחט, אך בלא שהדבר יהפוך לנטל על הסטודנט. כמו כן, במקום שהממשלה תסבסד את ההשכלה הגבוהה עבור כלל האוכלוסיה, גם מי שאינו באמת זקוק לסבסוד זה, רק סטודנטים הזקוקים לסיוע כספי יטריחו את עצמם לקחת הלוואה – או ליתר דיוק: השקעה - זו.
שיטה זו או חלקים ממנה פועלת לא רק בארה"ב, אלא גם במגוון מדינות, בהן גרמניה, צ'ילה וקולומביה. במדינות אלה הוגבל שיעור ההחזר שהסטודנט יתבקש לשלם ומספר השנים במהלכן יחזיר את ההשקעה.
סביר להניח כי יש נציגים מהממסד האקדמי שיתנגדו לשיטה, בטענה שהיא למעשה "מתמחרת" את האוניברסיטאות והחוגים השונים. אולם אין היגיון כלכלי או הגינות מוסרית בניסיון למנוע מהסטודנט מידע אודות ערך ההשכלה שהוא עומד לרכוש. מגיעה לסטודנט רמת שקיפות מלאה.
מדובר בחוזה הון אנושי, שנכרת בין הסטודנט למשקיע, אך מוצע שהוא ינוהל על ידי קרן הון סיכון. קרן זו תאפשר למשקיע לפזר את הסיכון בין מספר סטודנטים ובכך לבנות מעין תיק השקעות. מכיוון שכך, המשקיעים יוכלו להשקיע גם במקצועות מניבים יותר וגם במניבים פחות, והסטודנטים בכל החוגים יוכלו להסתייע בקרן.
משיטה זו כולם יוצאים מורווחים: הסטודנט, שיכול ללמוד 4 שנים בשקט בלי שייאלץ לדאוג כיצד יממן את לימודיו או לחשוש כיצד יחזיר את ההלוואה שנטל; המשקיע, שנפתח לו אפיק השקעה חדש המאפשר לו לקבל תשואה נאה ובו בזמן לסייע לסטודנטים; האקדמיה, שתוכל לממן את פעילותה ולמשוך אליה מרצים מן השורה הראשונה; וכמובן המדינה - שלא תיאלץ לשלם מכיסה ולסבסד את ההשכלה הגבוהה.
הכותב הוא חוקר בתוכנית העמיתים של קורת-מכון מילקן
נא להמתין לטעינת התגובות
