אבי תורת המשחקים
50 שנה מלאו למשחק הווידיאו הראשון, "טניס לשניים", שכלל זוג נקודות אור וקו אנכי. המציא אותו זוג מדענים שרצו להפוך את המדע לנגיש יותר לציבור, ולא בטוח שהם צפו את ההשפעה חסרת התקדים שתהיה לו על העולם. תזכורת: כך הכל התחיל
כך צוין יום ההולדת ה-50 למשחק הווידיאו הראשון בעולם, "טניס לשניים" (Tennis For Two), שהמוני ילדים ונוער בעולם כולו העבירו באמצעותו שעות רבות, הרבה לפני הפלייסטיישן ומשחקי המחשב של ימינו.
במושגים של ימינו מדובר במשחק פרימיטיבי, אך הוא בישר את ראשיתו של עידן המשחקים האלקטרוניים. המערכת שלו כללה שתי קונסולות, או קופסאות בקרה (קונטרולים) עם כפתורים, וכל שחקן קיבל קונסולה נפרדת. לחיצה על הכפתורים הזיזה במהירות שתי נקודות אור, שנראו כמו כדורים ירוקים בהירים, ואלה קיפצו מצד לצד על פני המסך ומעל קו אמצע, שדימה את הרשת במגרש טניס.
הצג עצמו היה קטן מאוד, 5 אינץ' בלבד, ועגול - וכלל אוסצילוסקופ, מכשיר להצגת אות אלקטרוני כפונקציה של זמן הקישור בין הקונסולה לצג. הצג היה דומה מאוד לצג של טלוויזיה בשחור לבן ונעשה באמצעות מחשב אנלוגי קטן, "המוח" של המשחק. הוא כלל נגדים, קבלים וממסרים.
אתר האינטרנט של BNL הביא לרגל חגיגת היובל את הסיפור המפורט שהוביל ללידתו של "טניס בשניים". משחק הווידיאו החלוצי הומצא בברוקהייבן - המקום האחרון בעולם שעליו תצביעו כמקום הלידה של צעצוע או משחק - על ידי שני בעלי תואר ד"ר בפיזיקה, ויליאם היגינבוטם ורוברט דבוראק.
הראשון היה מראשוני המומחים בעולם לפיזיקה גרעינית, אחד מאנשי הצוות לפיתוח פצצת האטום שהוטלה על הירושימה. בנו של דבוראק, כיום מהנדס מחשבים בן 57, היה הילד הראשון בעולם ששיחק במשחק הווידיאו שאביו השתתף בפיתוחו.
הרעיון ל"טניס לשניים" - שהוכתר עוד ב-1982 כחלוץ משחקי הווידיאו - נולד במוחו השופע של ד"ר היגינבוטם. הוא התאכזב מכמה ביקורים במוזיאוני מדע באותם ימים, כשהבחין כי התצוגות הן נייחות בלבד ואינן אינטראקטיביות.
הוא הגה אז את הרעיון
בהיותו ראש יחידת המכשור במעבדה הלאומית, הפך בלי ספק לחלוץ השימוש בתצוגות האינטראקטיביות בתערוכות הטכנולוגיה והמדעים. "המבקרים צריכים למשש ולשחק במכשירים, במכונות ובהתקנים שבתצוגות - וכך נעביר להם טוב יותר את המסר בדבר חשיבותו של המדע לחברה האנושית ולחיים", כתב בתזכיר שהפיץ בקרב עובדיו.
שעתיים בלבד לאחר שנולד הרעיון ליצור את "טניס לשניים", כבר היו בידי היגינבוטם שרטוטים ראשוניים כיצד ייראה הצעצוע החדש, ובתוך יומיים נוספים כבר היו בידיו כל הרכיבים הדרושים להרכבתו.
3 שבועות נדרשו להשלמת הפרויקט, שנעשה כמובן בשעות הפנאי. המפתחים טרחו לנסח מדריך מודפס למשתמש - גם הוא היה ראשון מסוגו.
שנה לאחר מכן, ב-1959, שוכלל המשחק, והגיעו בהדרגה צגים גדולים יותר שעליהם ניתן היה לשחק בו, וגם הומצא משחק משופר שאיפשר לשחקנים לדמות עצמם משחקים "טניס על הירח", כלומר בתנאי כוח כבידה נמוך, או על גבי כוכב הלכת צדק, בתנאים של כוח כבידה גדול יותר.
ב-BNL פרסמו את סיפור הולדת המשחק כדי לחגוג את יום הולדתו, אך גם כדי לשים קץ לוויכוח שפרץ בשבועות האחרונים בין גולשים, שטענו כי קדם לו משחק אלקטרוני שהומצא בערך 10 שנים לפניו. הכוונה ל"שפופרת קרן קתודית בידורית" (Ray Tube Amusement Device Cathode)- כפי שקראו לצעצוע הזה שני יוצריו, תומס גולדסמית ואסטל ריימן.
הם השתמשו ב-8 שפופרות אלקטרוניות (שפופרות ריק) כדי ליצור כתם זוהר זעיר של אור שנורה לעבר מטרה זעירה, ועשה דרכו אליה במסלול הדומה לטיל. מגוון הלחיצות על כפתורי הצעצוע כלל גם צביטה ופיתול שלהם כדי להתאים את מסלול הטיל ואת מהירותו למטרה.
השניים הגישו בקשה לפטנט ב-1947 והוא אושר להם רק ב-1948, אך מאחר שהצעצוע כלל מטרות רבות שהונחו זו על זו, היה צורך להחליף אותן לאחר כל ירי. גם הגרפיקה היתה מאוד פרימיטיבית, אך מקובל לכנות את הצעצוע "המשחק האלקטרוני הראשון", ולא "משחק הוןידיאו האינטראקטיבי הראשון".
ב-1951 בנתה חברה בשם פראנטי אינטרנשיונל משחק מחשב בשם "נמרוד", שהוצג בפסטיבל המדע הבריטי. המחשב נועד לשמש גרסה אלקטרונית למשחק החשיבה הלוגי והאסטרטגי "נים" - שכבר אז היה בן יותר מ-100 שנה.
המכשיר שנבנה יועד להמחיש למבקרי התערוכה בפסטיבל את יכולות המחשב ואת כוח העיבוד שלו.
אבל נמרוד לא המחיש תנועה על גבי הצג כמו במשחק וידיאו, נעשה בו שימוש בסט של אורות קבועים שכבו ונדלקו לסירוגין על גבי תמונה נייחת שהופיעה על הצג, והיה צריך להחליפה תוך כדי סיפור שהתלווה למצגת.
שנה לאחר מכן יצר א.ס. דאגלס מאוניברסיטת קיימברידג' את הגרסה האלקטרונית למשחק הנייר והעיפרון הפופולרי, איקס-עיגול - והוא בכלל נועד לצרכים אקדמיים. זה היה הרעיון הראשון להפגנת הממשק שבין אדם למחשב, וכמו "נמרוד" קודמו הוא לא נועד לבידור.
אך "טניס לשניים" היה מורכב יותר. הוא כלל 4 מגברים שיצרו את תנועת "הכדור" ועוד 6 מגברים שפעלו כחיישנים, זיהו מתי הכדור פוגע ב"קרקע" ומתי ב"רשת" והפעילו מתג עבור השחקן שהכדור במגרש שלו, ואיפשרו לו לזהותו ולהגיב בלחיצה.
כדי לתאם בין כל הפעולות הללו, היה צורך גם לתכנן את חלוקת הזמנים בין השחקנים. קופסאות הבקרה, בעלות הכפתורים הלחיצים, שימשו עבור השחקנים מחבטי טניס בלתי נראים.
אך מה שהיה באמת חדשני ופורץ דרך מבחינה טכנולוגית באותו משחק היה השימוש בטרנזיסטורים חדשניים, מבוססי גרמניום - יסוד כימי הדומה לסיליקון, שנעשה אז מוצר מסחרי זמין לתעשייה.
היגינבוטם יצר אותם מגרמניום עבור מעגל אלקטרוני שהצטיין במיתוג מהיר במיוחד. המהירות שבה המחשב סיפק אות אלקטרוני לצג האוסצילוסקופ היתה 36 הרץ, מהירות בזק באותם ימים. העין ראתה את הכדור, את הרשת ואת המגרש בתמונה אחת במקום ב-3 הדמיות, כמו במשחק האלקטרוני הפרימיטיבי יותר שיצרו גולדסמית וריישמן, 10 שנים לפני.
היגינבוטם לא טרח לרשום פטנט על המשחק שיצר. הנימוק היה שממילא, על פי החוק, הפטנט היה שייך לממשל הפדרלי, שכן המשחק פותח במעבדה הלאומית, והמפתח וצוותו לא היו "עושים קופה" מהתמלוגים.
היגינבוטם הלך לעולמו ב-1994 אבל כבר הספיק לראות כיצד "טניס לשניים" סלל את הדרך לסדרת משחקי הווידיאו והמחשב האינטראקטיביים - תעשייה שהיקף מכירותיה בארה"ב בלבד הגיע ב-2007 ל-9.5 מיליארד דולר.
מעניין לחשוב כמה תמימות היתה במשחק הזה, שבעצם בישר את בואם של "פונג", "פאקמן", "סופר מריו", ואפילו "מורטל קומבאט" ודומיו, שלא לדבר על משחקים כ"גיטר הירו" ו"דאנס רבולושן" ומשחקי ה-Wii שמה להם ולשפופרות הפרימיטיביות של היובל הקודם?
נא להמתין לטעינת התגובות
