עשר המכות של ההשקעות החברתיות
המשבר הכלכלי בכלל והונאת מאדוף בפרט פגעו מאוד במגזר הוולנטרי בישראל ובעיקר בציבור הנזקק לשירותים שהם מספקים. עתר רזי כהן מונה את הסעיפים שיכולים להגדיל את היקף התרומות בישראל
שילוב בין חשבון נפש כלכלי לחשבון נפש חברתי מחייב אותנו להצביע על עשר מכות, המעצבות ומשפיעות על הפילנתרופיה הישראלית, שפתרונן אולי היה מביא לשגשוג של התחום, כיאה לחג האביב.
לא מעט משקיעים חברתיים וארגוני מימון ישראלים מצליחים יום יום לפסוח מעל מכות אלו. איחולנו לשנה הקרובה כי רשימת פילנתרופים זו תגדל, וכי רשימת "עשר המכות" תצטמצם בעודנו יוצאים מעבדות לחרות בתחום זה בארץ.
1. העדר פילנתרופיה פרטית: בעלי הון ניכר רבים בישראל בוחרים לתרום דרך עסקיהם, ולא גם באופן אישי, כנהוג בעולם. לעתים תרומה מזוהה עם איש עסקים מסוים גם אם בפועל אחוז השליטה שלו בחברה הוא נמוך מאוד עד חד ספרתי, כשהוא מצידו מפסיד את ההנאה שבתרומה בין דורית בתוך המשפחה.
עלינו לאמץ יותר את המודל האירופי והאמריקאי הנפוץ, בו נהוג אמנם לתרום באמצעות העסק, אך גם דרך קרן משפחתית בה חברים כל בני המשפחה.
2. העדר תמריצי מיסוי: תמיד יהיו את התורמים שיעדיפו לתרום בסתר. יש אף החושבים שתרומה מסוג זה נעלה יותר. אך לאותם אלו המוכנים להיחשף ולשתף את הציבור בגובה התרומות שלהם כנגד הטבות מס שונות - ישראל לא מספקת חלופה ראויה, כפי שנהוג בארה"ב ואירופה.
3. התייחסות להשקעות חברתיות בשונה מהשקעות עסקיות: רבות מההשקעות החברתיות בישראל נעשות בשיטת "פילנתרופית פנקס צ'קים" - המחאה פה, המחאה שם.
בלא אסטרטגיה, בלי מקסום החזר על השקעה, בלי בחינת אפקטיביות ומדדי ההצלחה. סכומי כסף רבים יורדים לטמיון
4. כל משקיע מלך: נפוץ בישראל כי משקיע חברתי מקים לו עמותה, פרויקט או קרן - גם אם מדובר בהיקפי כספים נמוכים ובעשייה לא ייחודית.
"מעגלי נתינה" הנפוצים בעולם, בהם קבוצה של משקיעים חוברת יחד להשקעה חברתית משותפת, או שמשקיעים מעבירים את כספם לקרן שידועה במקצועיות, אפקטיביות ואחריות חברתית, נדירים במחוזותינו. המחיר- כפילויות, תקורות מיותרות, העדר שיתופי פעולה.
5. הקמת קרנות צמיתות ישראליות: הקמת קרן פילנתרופית שמענקיה מחולקים לארגונים החברתיים מרווחים שהקרן עושה מדי שנה, לא נפוצה בישראל. מרבית התורמים, גם הגדולים שבהם, מפרישים מדי שנה תרומות גדולות כקטנות, אך כל שנה מחדש, ואין יציבות והמשכיות שמאפשרים תכנון ארוך טווח כמו שנהוג בחו"ל.
6. נתונים על היקפי השקעות חברתיות בישראל: מרבית גופי המימון המשקיעים בישראל אינם רשומים כעמותות, ובהעדר יישות משפטית חלופית, נעדר המצב הנפוץ בארה"ב או אירופה, שם ניתן לגלוש באינטרנט ולדעת מה היקפי התרומות של כל גוף ומה גובה הוצאות השכר וההוצאות הכלכליות של הארגון שמייצג את התורם.
7. העדר קנה מידה לטיב השקעות חברתיות: משקיע חברתי המעוניין לתרום ימצא עצמו מוצף בעשרות פניות של ארגונים חברתיים ועם מעט כלים למדידת טיב ההשקעה והיכולת שלה להחזיר עצמה. יוזמות חדשות וטובות לעשות זאת טרם זכו לחשיפה בארץ והתחושה של מרבית המשקיעים החברתיים היא שהם מגששים באפלה.
8. העדר תרבות פילנתרופית בישראל: מרבית ההשקעות החברתיות בישראל מקורן בחו"ל. שכבת בעלי הממון הרב חדשה יחסית, ועל כן טרם מושרשת תפיסה של אחריות חברתית, שאחד מביטויה הוא השקעה כספית חברתית.
בציבור הרחב אמירות כגון "שרתי בצבא. אני משלם מיסים" הן עילה שלא לתרום כספים. ישראלים שעזבו את הארץ ומשתלבים בקהילות יהודיות בחו"ל מהווים לרוב סמן קיצוני בהעדר התרומות שלהם ופתיחת הארנק. למה? הסיבות רבות, אך לענייניו, זו בהחלט מכה.
9. העדר דעת קהל תומכת פילנתרופיה: למול ואקום בעשייה יש לא מעט משקיעים חברתיים שעושים, בצנעה או שלא - עשייה ייחודית, רחבה ומעוררת הערכה. בהעדר קני מידה ויכולת להבדיל בין לבין, לא פעם נשפכים "המים עם התינוק" ומבקרים גם מובילים חברתיים אלו, שעשייתם מרשימה בהיקפיה, התנהלותה והערכים עליה היא מושתתת.
10. התמודדות עם המשבר הכלכלי: המשבר הכלכלי בכלל והונאת מאדוף בפרט פגעו מאוד במגזר הוולנטרי בישראל, ויתר על כן באותם ציבוריים המתבססים על שירותי אותם ארגונים.
חדשות לבקרים מתקיימים ימי עיון המדברים על המשבר כהזדמנות ועל הצורך בשיתוף פעולה, אך מספר הקרנות שלוקחות על עצמן להתנהל באחריות וקולגיליות בימים אלו - לסייע לקרנות עמיתות שנפלו למשבר, לתת דוגמה אישית ביתר שקיפות וחסכון, או אפילו להקל במעט בתנאי הסף לעמותות המחזרות על פתחן, הן מועטות.
וגם אם כולנו חכמים. כולנו יודעים את התורה. עדיין - חובה עלינו, איש איש, אישה אישה, ממקומינו להזכיר לעצמנו יום יום, למה ולשם מה אנו עוסקים בתחום מבורך זה.
הכותבת היא מנהלת המרכז לפילנתרופיה בשיתופים
נא להמתין לטעינת התגובות
