רופרט מרדוק מנסה להילחם באינטרנט
יו"ר חברת המדיה ניוז קורפ כינה את חברת גוגל "קלפטומנית" ואיים כי יסיר את התכנים הקשורים לאתרי האינטרנט שבבעלותו מתוצאות החיפוש של המנוע הפופולרי. האם אחרים ילכו בעקבותיו או שמא הוא לא קורא את השוק נכונה?
רופרט מרדוק - לא מוכן שגוגל תקצור רווחים על גבו בריאן צ'רלטון, AP
מבחינתו הוא צודק: מרדוק הוא איש עסקים שרוצה להרוויח, ואינו מעוניין שגוגל תשתמש בכותרות שלו ותקצור רווחים על גבו בלי לשתף אותו בהם. אפשר לומר שהפעילות והרווחים של גוגל מבוססים, בין השאר, על התכנים שניוז קורפ יוצרת. הרי מנוע חיפוש ללא תוצאות מקביל לספרייה ללא ספרים.
מצד שני, גוגל כבר מזמן לא מסתמכת על אתרי האינטרנט הגדולים על מנת להשיג את התוכן שלה, ונראה שהאיום של מרדוק לא הדיר שינה מעיניהם של ברין ופייג'. גוגל מחפשת מידע בבלוגים ובאתרי שיתוף של וידיאו, תמונות ומלל. היא יוזמת סריקת תוכן אנלוגי וארכיוני והעלאתו לרשת, מחפשת באתרי שיתוף וברשתות חברתיות ואף רוכשת מידע - כמו שירות המפות שלה. נראה כי מרדוק צריך את גוגל יותר משגוגל צריכה את מרדוק.
אין ספק שמרדוק יודע לעשות עסקים, אך ייתכן שבאינטרנט החוקים שונים מעט - לא במהות, אלא באופן. אולי זו המנטליות החינמית-חופשית שהתפתחה ברשת, אולי זו התחרות הגדולה שמתאפשרת לאור העובדה שכל יזם נמרץ יכול להקים אתר תוכן בהשקעה קטנה, ואולי זה מפני שמדובר במדיה שמפעילה במקביל כמה מודלים כלכליים שונים מאלה שהכרנו בשוק הפרסום והתקשורת.
כך או כך, נראה שמרדוק וגוגל מדברים בשפות שונות: מרדוק רגיל לקבל כסף עבור צפייה, קריאה ועבור כל שימוש בתכנים שהאימפריה שלו מייצרת; גוגל, לעומת זאת, רגילה לתת שירות חינמי ולגזור עמלות מהקלקות על פרסומות. מרדוק חושב על פרסום במאסות - בעוד גוגל חושבת על התאמת הפרסומת לפי החיפוש, כמעט פר-גולש.
מתעלם מהמגמות החינמיות
האיום בסנקציה של מרדוק מצטרף לניסיונות קודמים שלו להבין כיצד עושים הרבה כסף באינטרנט. תחילה הוא ביקש ליצור שירותי מנויים לגולשים. אחר כך דובר על תשלום פר-כתבה, ועכשיו הוא רוצה שתכנים פשוט לא יופיעו במנוע החיפוש של גוגל.
בחלק מאתרי האינטרנט שבשליטתו זו אכן המציאות. באתר של הוול סטריט ג'ורנל הגולשים מתבקשים לרכוש מינוי על מנת לצפות בתכנים - והמודל הזה מצליח לעבוד. לא מדובר במודל חריג, וישנם אתרי אינטרנט רבים שפועלים לפיו וחלקם גם מצליחים.
מודל נוסף שדורש תשלום עבור תכנים ויישומים ברשת הוא "מודל הפרימיום" (freemium). המודל מציע חלק מהתכנים שבאתר בחינם, בעוד חלק אחר - רחב ובעל אפשרויות רבות יותר - מוצע בתשלום. גם
המודל הזה עובד בהצלחה בחלק מהאתרים: למשל, באתר שיתוף התמונות פליקר, המאפשר לגולשים לרכוש מינוי ולקבל שטח אחסון גדול יותר ואפשרות להעלאת תמונות באיכות טובה יותר.
מרדוק מאמין שעיתונים נוספים יבואו בעקבותיו, אך הוא מתעלם מהמגמות החינמיות שרק צוברות תאוצה ברשת. הוא מפספס את האנשים שצורכים את החדשות שלהם מפייסבוק, מטוויטר ומיו-טיוב, תוך שהם מדלגים על אתרי החדשות הגדולים.
הוא מתעלם מהאפשרות הטכנולוגית לחסום פרסומות ביתר קלות ומכחם העולה של הבלוגים, שחלקם מצליחים להתקיים ולהיות עצמאיים מבחינה כלכלית. מרדוק מעדיף לא לראות את העובדה שהגולשים תמיד יחפשו, וכנראה שגם ימצאו, את כל מה שהם התרגלו לקבל עד כה - לגמרי בחינם.
נא להמתין לטעינת התגובות
