על הממשלה לנצל את מצב שוק הנדל"ן כדי לתת דחיפה לפריפריה
זו ההזדמנות למשוך אל הפריפריה אוכלוסייה שמצב אחר לא היתה יוצאת קווי גדרה-חדרה
גם מבחינה פוליטית זו החלטה ששווה להתהדר בה, וקולות הפריפריה הם לא משהו שראוי לזלזל בו. ובכל זאת, גם הפעם נשארו יישובי הפריפריה במקומם הטבעי - רחוק מהצלחת.
המאבק על מתן הטבה ברכישת דירה ביישובי עדיפות לאומית הוא נכון וראוי - גם מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית. הוא צריך להיות רק מרכיב אחד בסל ההטבות מרחיקות הלכת, כדי לצמצם את הפער שבין מרכז הארץ ושאר חלקיה.
נדמה שהמושגים "פריפריה" ו"מרכז" מעולם לא היו קוטביים יותר. מפת אזורי העדיפות הלאומית משרטטת קו העובר בין שתי מדינות: הקטנה והמבוקשת שבין גדרה לחדרה, ומדינת "ברירת המחדל" העוטפת אותה. מפה אמנם יש, אבל עדיפות? רק על הנייר. אם צעירי גוש דן מתקשים למצוא קורת גג, הרי שעבור צעירי
הפריפריה הגבולות ברורים מאוד ורחוקים מהמרכז.
אזור הנגב והדרום מהווה 65% משטחה של מדינת ישראל, ורק 8% מאוכלוסיית המדינה מתגוררת בו, חלקה מתוך אילוץ. מדי פעם תמצאו קבוצת צעירים ערכיים במיוחד שמבקשים להפריח את השממה, גם במחיר של קשיי פרנסה. אבל באופן כללי, קצותיה של הארץ הזו, שתחילתם במרחק שעה נסיעה מתל אביב, אינם מקום המגורים המועדף על הישראלי.
בדיוק מהסיבה הזו צריכה הממשלה לנצל את מצב שוק הנדל"ן הגואה במרכז הארץ, לתת דחיפה נוספת באמצעות הטבות כספיות, ולמשוך לפריפריה אוכלוסייה שבמצב שוק אחר לא בטוח שהיתה יוצאת את קווי גדרה-חדרה.
אחרי כמה עשורים של פער, הרוויחו יישובי הפריפריה ביושר את הזכות לקבל אפליה מתקנת ומדרבנת, שצריכה לקבל גיבוי ממשלתי ותקציבים. הטבות הדיור צריכות להתקיים לצד פיתוח נגישות חבורתית, מוקדי תעסוקה ומנועי צמיחה אחרים, כי דבר אחד ברור: חוסנה החברתי של ישראל לא יעמוד במבחן, בזמן שהיא מפולגת לשתי מדינות.
נא להמתין לטעינת התגובות
