מקצוע עם עתיד: החקלאות חוזרת
כלכלנים מובילים בעולם משוכנעים: המשבר האמיתי עוד לפנינו - ובמקום MBA כדאי לכם לעבור לחקלאות. עזבו את המחשב - הרימו את החרמש
אולם מהמחסור הכרוני בפלפלים היו מי שהרוויחו: יישובי הערבה התיכונה, הכוללים בין השאר את המושבים צופר, פארן, עין יהב, עידן וחצבה. בן לילה קפצו הכנסותיהם של החקלאים בערבה, והרווחים של חלקם אף זינקו במאות אחוזים. "מדובר באנשים צנועים שמטרתם איננה לקנות דירה באקירוב", אומר חיים חבלין, יו"ר הוועדה החקלאית של מועצת הערבה התיכונה. "אבל ראינו תופעות חברתיות אחרות, כמו ביקוש גבוה מהרגיל לקליטה ביישובים ולקבלת נחלות חקלאיות".
השנתיים הבאות היו ממוצעות ומטה מבחינת מחירי הפלפלים, ורווחי החקלאים חזרו לתוואי הרגיל - הרחוק מלנקר עיניים. "השנה הנוכחית דווקא היתה טובה יחסית, אבל שנה כמו 2007 לא חזרה. אי אפשר לבנות על כך - שנה כזאת מגיעה פעם ביובל", מסכם חבלין. אבל יש מי שמאמינים שה"תאונה" המופלאה שהתרחשה בספרד מספקת הצצה אל העתיד.
ב-2007 פרץ משבר הסאב-פריים והפך עד מהרה למשבר פיננסי חוצה יבשות. אך ישנה נקודת אור: ג'ים רוג'רס, אחד המשקיעים הגדולים של זמננו, ומשקיעים רבים נוספים מהמרים כי השפל הכלכלי המתהווה הוא גם הזדמנות אדירה למגזר החקלאי. "חקלאות היא המקום להיות בו", אומר רוג'רס מעל כל במה טלוויזיונית ומציין בדרכו הצבעונית: "כל האנשים שלמדו MBA עשו טעות רצינית - הם צריכים להחליף אותם בתארים בחקלאות. לאנשים שנוהגים היום במרצדס כדאי לרדת ממנו ולעבור לטרקטור, כי שם הכסף נמצא".
הסיבה לאופטימיות של המשקיע הגדול, על רקע תחזיתו המדכדכת לכלכלת העולם, קשורה גם במצב העניינים הנוכחי וגם במצבה הייחודי של החקלאות. שכן גם לנוכח שפל כלכלי עולמי, אנשים צפויים להמשיך לצרוך כמויות גדולות של מזון, שהוא ככל הנראה אחד המוצרים שנהנים מהביקוש הקשיח ביותר.
מחירי הסחורות החקלאיות מהווים היום כמחצית ולעתים אף כשליש מרמות השיא ההיסטוריות שנרשמו בשנות ה-70. מחיריהן הנמוכים הובילו לכך שחקלאות היא "מקצוע של זקנים", שכן כוח אדם צעיר ומיומן, וגם אשראי והשקעות חדשות, אינם זורמים לחקלאות כבר עשרות שנים. ההזנחה הזו, שלדברי רוג'רס מובילה לשפל "חסר תקדים" במלאי הסחורות החקלאיות, צפויה להיתרגם לתור זהב - שיפצה את החקלאים על השנים הרזות.
בישראל, כמו בכל העולם, ירדה קרנה של החקלאות. מאז תחילת שנות ה-60 ועד היום ירד ביותר ממחצית מספר הישראלים המועסקים בתחום או פועלים בו כעצמאים: ב-1959 עמד מספר בעלי הנחלות על יותר מ-65 אלף וכלל - יחד עם השכירים, שהיו באותה תקופה ישראלים כולם - כ-110 אלף איש. כיום עומד מספר בעלי הנחלות על פחות מ-15 אלף, וגם לאחר שקלול מספר העובדים הזרים ומעט הפלסטינאים העובדים בענף, מספר העובדים לא מגיע אפילו ל-80 אלף.
"בעשרות השנים האחרונות ירד הנתח היחסי של המוצרים החקלאיים וההכנסות מהם פחתו, וכתוצאה מכך חקלאים רבים, הן בעלי אדמות והן שכירים, עזבו את התחום",
קמחי מצביע על זינוק דרמטי במחירי הסחורות החקלאיות ב-2005-2008 כעדות לכך שהמחירים צפויים דווקא להישאר נמוכים יחסית. "חלק משמעותי מעליית המחירים נובע מעלייה במחירי התשומות ובעיקר מעלייה במחירי האנרגיה", אומר קמחי.
קמחי אינו סבור כי צפויה עלייה משמעותית במחירי הסחורות החקלאיות, ולפיכך הוא אינו חוזה עלייה באטרקטיביות של הענף. "מגזר החקלאות ימשיך להתכווץ ולהוות חלק קטן יותר ויותר מכלכלת המדינה. הסיבות לכך הן השגשוג הכלכלי העולמי, הטכנולוגיות המתקדמות - שמובילות לירידה מתמדת במחירי הסחורות החקלאיות - ותנאים מקומיים המקשים על החקלאות, כדוגמת התייקרות המים, שהיא ככל הנראה יותר מתופעה קצרת טווח", טוען קמחי. "הישראלים לא מוכנים כיום לעבוד בעבודות קשות כמו חקלאות, והלחצים להקטין את מספר העובדים הזרים בענף תורמים גם הם".
חלק משמעותי מהמהפכה החקלאית שעברה ישראל בעשורים האחרונים, במיוחד ב-20 השנים האחרונות, קשורה בתיעוש ובהתייעלות, שמצליחים כיום להניב רווח גדול יותר מכל דונם. הסיבה לכך נעוצה גם במעבר לגידולים מיוחדים, שהופכים את החקלאות הישראלית לברייה משונה, שהכנסותיה לאו דווקא חייבות להתאים לשינויים במחירי הסחורות בעולם.
"החקלאות בעולם היא חקלאות של סחורות כמו שמן, בקר, חיטה וסוכר, בעוד החקלאות הישראלית מתמקדת בגידולים ייחודיים בעלי ערך מוסף גבוה, שמחירם לא בהכרח תלוי במחירי הסחורות החקלאיות", מציין צבי אלון, יו"ר מועצת הצמחים במשרד החקלאות. "השפל הכלכלי העולמי פוגע היום בביקוש ובמחירי התוצרת החקלאית הישראלית. שווקים כמו בריטניה, ספרד ומדינות נוספות במרכז אירופה עדיין לא חזרו לרמות הצריכה שהיו לפני המשבר".
מי שמוביל את ייצוא התוצרת הישראלית מעבר לים היא חברת אגרקסקו שבבעלות המדינה, תנובה ומועצות הייצור החקלאיות. מנכ"ל אגרקסקו הפורש, שלמה תירוש, מסכים כי החקלאות דווקא שבה ומרימה את ראשה.
"הילודה העולמית היא גורם נוסף התומך בהמשך התייקרות הסחורות החקלאיות", הוא אומר, "ויש לצרף לכך את העלייה הדרמטית ברמת החיים במדינות מזרח אסיה, ברזיל ורוסיה. במדינות אלה הגורם הראשון שהאזרח מעדכן בסל ההוצאות שלו הוא צריכת המזון. קודם כל הוא אוכל טוב יותר, אחר כך מתלבש טוב יותר, ובסופו של דבר הוא משפר את רמת הדיור שלו".
לטענת תירוש, ישראל איננה יצרנית של מוצרי תבואה אלא של סחורות נישתיות יותר, אך הוא סבור כי בסופו של דבר גם היא תיהנה מעליית קרנה של החקלאות בעולם. "המגמות הללו משפיעות על ישראל באופן שלילי בטווח הקצר, כיוון ש-90% מהתבואה הנצרכת בישראל מיובאת, ומאחר שהצריכה בעולם תעלה, המחירים יעלו ואזרחי ישראל ישלמו יותר עבור המזון שלהם. עם זאת, בטווח הארוך גם מחירי מוצרי החקלאות שישראל משווקת צפויים לעלות, כיוון שמדובר למעשה במוצרים חלופיים לתבואה - ולפיכך הכנסותיו של המגזר החקלאי צפויות לזנק".
תירוש מציין כי בעוד החקלאות חוזרת - החקלאי של פעם יישאר קבור בזיכרונותינו. "כמו שאר המשק, החקלאות עברה תהליך של התייעלות ומרכוז. כיום כדי להיות חקלאי מצליח יש צורך בגודל מסוים. עליית מחירי הסחורות החקלאיות תהפוך את הענף לעשיר יותר, וזה משחק לגדולים בלבד".
כך, ייתכן שכמו מגזרים אחרים במשק, החקלאות תהפוך שוב לגורם חשוב בכלכלה הישראלית ובייצוא. אבל ייתכן גם שתהליך זה יהיה מלווה בכמה מהתופעות שהתרחשו בענפים אחרים: במקום שכבה רחבה של חקלאים אמידים, נזכה לקומץ של טייקונים. כנראה שבסופו של דבר, גם בסרט הזה כבר היינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
