מפעלי ים המלח בוחרים יו"ר ועד חדש - והקרב על התפקיד מגיע לשיא
ביום שני ייערכו הבחירות לראשות ועד העובדים של מפעלי ים המלח. כשמדובר בג'וב חלומי הכולל חלישה על 1,200 עובדים ותקציבי עתק, לא פלא שהמאבק בין היו"ר ארמונד לנקרי למתנגדיו שובר שיאים. האחרונים טוענים שלנקרי לא עושה את המקסימום עבורם. אבל לנקרי משוכנע: "ההישגים שלי לטובת העובדים מדברים בעד עצמם"
◄ חם במפעל: מתחמם הקרב על ראשות ועד מפעלי ים המלח
ביום שני הקרוב יתקיימו הבחירות. מול לנקרי, החפץ בקדנציה רביעית, רץ משה גולדפרב, עובד מחקר במפעל האשלג בסדום שהפסיד ללנקרי בבחירות הקודמות לפני שלוש שנים. מה שבטוח הוא שהבחירות הללו סוערות במיוחד.
מפעלי ים המלח שבשליטת משפחת סמי עופר מייצרים אשלג וברום. החברה היא הספקית הרביעית בגודלה בעולם למוצרי אשלג ונחשבת לחברה הרווחית ביותר בקבוצת כי"ל, עם רווח של כחצי מיליארד דולר ב-2009, ופי שלושה בשנה שקדמה לה.
בתשע השנים שבהן לנקרי משמש כיו"ר ועד העובדים, הוא היה לשותף בהחלטות על קידומים, העלאות שכר, פיטורים וקבלה לעבודה, פתר סכסוכים בין העובדים ובינם ובין ההנהלה ובעיקר שמר על שקט תעשייתי. עם לנקרי בראשות הוועד, הצליחו בני משפחת עופר, ככל הנראה, לישון בשקט בלילה, וגם שנתם של עובדים רבים כנראה לא נדדה.
במקביל, נהנה לנקרי מתנאי שכר טובים במיוחד וממעמד מפנק. מאז 2004 הועברו אליו מטעם ההנהלה 310 אלף שקל מחשבון שהוגדר בידי מעסיקיו כ"חשבון ספק" בנוסף לבונוס הרגיל שמקבלים עובדי החברה מדי שנה. לדברי באי כוחו של לנקרי, השימוש במונח "ספק" היה טכני בלבד ועל הבונוס הוצא תלוש שכר רגיל ושולם מס כחוק. כמה עשרות אלפי שקלים נוספים עברו לחשבון שנקרא "אש"ל המועצה".
לנקרי אינו אקדמאי ואינו טוען לכך, אולם בתוקף מעמדו כיו"ר ועד הוא יושב על שכר שווה ערך לבעל דרגה אקדמאית. הוא גם נוהג במכונית ששוויה למעלה מ-200 אלף שקל. לשכתו במפעל האשלג בסדום שופצה בכמה עשרות אלפי שקלים, ויש לו לשכה נוספת במשרדי החברה בבאר שבע.
ארבעה מבני משפחתו של לנקרי עובדים במפעלי ים המלח, ביניהם גם בנו, שני, המכונה בחברה "הנסיך". לנקרי גם מעסיק דובר מיוחד שמעביר הודעות מטעמו לעיתונות המקומית בדרום.
הנהלת מפעלי ים המלח מעבירה תקציב של 30 מיליון שקל למועצת העובדים, כדי לממן פעולות רווחה. כחצי מיליון שקל מתוכם מחולקים כתרומות למוסדות נזקקים בדרום, מה שמקנה לוועד העובדים עוצמה אדירה. חלק מתקציב התרומות מגיע למוסדות בדימונה, עירו של לנקרי.
בחודשים האחרונים נשמע לנקרי מספר בשיחות סגורות על כוונתו להתמודד בבחירות הבאות על תפקיד ראש עיריית דימונה. "מה את רוצה, התחייבות שאני רוצה להתמודד על ראשות העירייה? כרגע מה שעומד לנגד עיניי זה ציבור העובדים", אומר לנקרי. "אני לא חבר בוועדת התרומות וזה שאני דימונאי לא אומר שדימונה מקבלת הכי הרבה תרומות".
לדברי באי כוחו, ועדת התרומות היא בלתי תלויה. בשבוע שעבר הודיע ראש עיריית דימונה מאיר כהן שהוא תומך בלנקרי. בראיון למקומון בדרום הוא אמר שניצחון מגיע ללנקרי. "ארמונד לנקרי מרוויח בעזרת השם את בחירתו ביושר ובעמל רב, מי שלא רואה את זה, עיניו לא בראשו".
לנקרי נבחר לתפקיד ב-2001 אחרי שהיה מפעיל מתקנים במפעל האשלג בסדום ואחראי משמרת. "לא אהבתי את מה שראש הוועד הקודם עשה וחשבתי שאני יכול לעשות את זה טוב יותר", הוא אומר. הוא חבר ליכוד אבל מקורב לעופר עיני, יו"ר ההסתדרות, ובמרץ השנה אף התמנה לחבר בית נבחרי ההסתדרות מטעם "עוגן", סיעתו של עיני בהסתדרות.
זמן קצר אחרי שנבחר לתפקיד יו"ר ועד העובדים ערכה הנהלת מפעלי ים המלח פרופיל פסיכולוגי לבכירי החברה, ביניהם גם ללנקרי. חבריו של לנקרי במפעל יעצו לו לא לשתף פעולה עם ההנהלה. "הם ינצלו את החולשות שלך", הזהירו אותו. לנקרי אמר שאינו חושש.
אולם לא רק על כבוד מדובר, אלא בעיקר על כסף. והרבה. לנקרי איננו אקדמאי וכאמור שכרו מקביל לדירוג אקדמאים. "ועדה מיוחדת קבעה את שכרי", הוא אומר, "אני היחיד בכל העולם שבגלל היושר הציבורי שלי באתי ואמרתי שוועדה תקבע את שכרי. אני לא רואה עוד יו"ר מטומטם שמוציא את שכרו לוועדה. אחרי שלא אהיה יותר יו"ר הוועד, יירד לי חלק מהשכר. וחוץ מזה, זאת שאלה יותר מדי אישית".
לנקרי נוסע בפולקסוואגן פאסאט. "אני משלם עליה כל חודש כ-6,000 שקל", הוא אומר. "יכולתי לקחת מכונית קטנה יותר אבל אני נוסע הרבה, יש לי כאבי גב ורציתי מכונית נוחה. גם יו"ר ועד אחרים בכי"ל נוסעים במכוניות דומות".
הוא מחזיק שתי לשכות, במפעל האשלג בסדום ובמשרדי הנהלת החברה בבאר שבע. הלשכה בסדום שופצה לפני כמה שנים בסכום של כמה עשרות אלפי שקלים והיא מצופה בעץ ובמרכזה שולחן גדול. "אני לא משפץ לשכות", הוא מסביר, "ההנהלה משפצת. כמו שמשפצים משרד של ראש מחלקה, אותם אנשים שיפצו לי גם את המשרד. יש אצלנו מזג אוויר קשה שגורם לבלאי ולכן משפצים כל כמה שנים. אני לא יודע מה העלות". לדברי באי כוחו מדובר בלשכה רגילה שאינה מנקרת עיניים.
ללנקרי גם יש יחצ"ן שמעביר בשמו הודעות למקומונים באזור הדרום. הדובר גם משיא ללנקרי עצות מקצועיות. כשעובדים במפעל התחילו לצאת נגד לנקרי, המליץ לו יועץ התקשורת שלו להציג את עצמו כקורבן. "מה רע בזה? הכרתי אותו כשהוא היה העוזר של ראש עיריית דימונה. הוא עוזר לי להוציא כתבות לעיתונות. אני משלם לו על פי רצוני, מה זה משנה כמה. אסור לי להחזיק דובר אם אני רוצה?" הוא תוהה.
אבל עד כה מדובר בכסף קטן לעומת מאות אלפי השקלים שהועברו אל לנקרי בשש השנים האחרונות מחברת כי"ל בחשבון שכונה בידי מעסיקיו כ"חשבון ספק". על פי המסמך שהגיע לידי "סופשבוע" ושהופץ בין כל עובדי החברה בשבוע שעבר, בכל שנה מאז 2004 (מלבד 2006) קיבל לנקרי סכומים נאים שנעו בין 10,000 ל-86 אלף שקל.
ב-2009 הוא קיבל 86 אלף שקל כבונוס, ב-2010 הוא קיבל כ-76 אלף שקל כמקדמה מכי"ל דשנים, שהיא חברה אחות למפעלי ים המלח, וזאת בנוסף לבונוס הרגיל שמקבלים עובדי החברה. ב-2010, למשל, הגיע גובה הבונוס של לנקרי ל-180 אלף שקל. "תסתכל לנו בעיניים ותסביר לנו", נכתב בחוזר שהופץ בין עובדי החברה בשבוע שעבר, "איך קיבלת בונוסים שמנים בהעברה ישירה כספק?".
ללנקרי היו השבוע כמה הסברים. תחילה אמר שככה הוא מקבל את הבונוס השנתי שלו. עובדי החברה קיבלו בשנה האחרונה למעלה ממאה מיליון שקל כבונוסים, הסכומים נעו בין 70 ל-150 אלף שקל לעובד. אולם הבונוסים לעובדים מועברים באמצעות תלושי משכורת.
"תשאלי את החברה למה היא החליטה לשלם לי בצורה כזאת", אומר לנקרי. "זה הבונוס שלי. אני מקבל בונוס כמו כל העובדים, אפילו קצת יותר, וככה ההנהלה העבירה לי את הכסף". בתגובה נוספת סיפר לנקרי שבמפעלי ים המלח יש דבר הנקרא "קופת הממונה". ממונה על העובד יכול להעביר לו בונוסים מיוחדים מעבר לבונוסים הרגילים.
"הממונה שלי זה הסמנכ"ל, והוא מעביר לי את זה דרך קופת הממונה. למעלה ממאה עובדים קיבלו בונוסים בצורה דומה. כל מי שמקבל בונוס מקבל את זה באמצעות חשבון ספק". בתגובה מטעמם של באי כוחו, שניתנה מאוחר יותר, נמסר כי הבונוס ניתן ללנקרי באמצעות תלוש שכר רגיל והעובדה כי הוגדר כ"ספק" היא עניין טכני של רישומי החברה ללא כל משמעות מעשית.
לדבריהם השימוש במונח "ספק" נובע מן התוכנה שבה משתמשת החברה שעורכת את תלושי השכר. דוברת מפעלי ים המלח בחרה שלא להתייחס לתשלומים באופן מפורט ולהבהיר מדוע הבונוס שולם בידי כי"ל דשנים. גורמים בחברה תולים זאת בפעילות רישומית רגילה. לאחרונה החלה חברת מפעלי ים המלח בבדיקה שתכליתה לקבוע את זהותו של מדליף המסמך הסודי החושף את מאות אלפי השקלים שקיבל לנקרי.
בבנק מרכנתיל בדימונה נפתח לפני כחמש שנים חשבון עבור מועצת העובדים אליו מועברים מדי חודש 3,000 שקלים לתשלום הוצאותיו של לנקרי ולמימון ארוחות עבור חברי המועצה. 17 חברי מועצת העובדים נבחרים על ידי העובדים ומהווים את הפרלמנט של העובדים הקבועים במפעלי ים המלח.
ישיבות המליאה מתכנסות אחת לחודש, בסופן אוכלים חברי המועצה במסעדה ידועה בדרום. לנקרי אומר שהכסף בחשבון האש"ל מיועד לאירוח ולתשלום עבור נסיעות שלו, "או כשאנחנו יושבים בישיבה וחברי המועצה צריכים לאכול צהריים".
כנראה ששווה לעבוד במפעלי ים המלח. ארבעה מבני משפחתו של לנקרי מועסקים בחברה. כלתו, רעות, עובדת כקניינית וניתן לה לצאת ליום לימודים אחד בשבוע. החופשה היא על חשבונה. "זכותה לעשות בימי החופש שלה מה שהיא רוצה", אומר לנקרי.
בתו, אורטל לנקרי, עובדת במפעל הברום, כמו גם גיסו מאיר תמיר. "הגיס שלי הגיע לחברה עוד לפני שנבחרתי ליו"ר הוועד", אומר לנקרי, "כלתי התקבלה לעבודה כשהייתה חברה של בני, עוד לפני שהם התחתנו. אין הרבה מפעלים באזור, השאיפה של רבים היא לעבוד במפעלי ים המלח ואין אצלנו קריטריון שפוסל בני משפחה מלהתקבל לעבודה".
בנו, שני לנקרי, מנהל עבודה במשלוחים ומכונה בחברה "הנסיך". "כל מי שלא מעז לבקש בקשות מהאבא מגיע לבן", אומר עובד בכיר בחברה.
בנובמבר 2007 ניסה יצחק ממן, עובד החברה, לדקור את שני בטענה ששכרו הופחת אחרי שנפצע בתאונה. הוא התפרץ לחדרו של ארמונד ודקר את שני. ארמונד נפצע גם הוא אחרי שנחלץ לעזרתו של בנו. נגד ממן הוגש כתב אישום, על פיו ביקש משני שימסור לאביו ש"כללי המשחק השתנו". ביוני 2009 התאבד ממן בכלא.
לפני שלוש שנים נטען נגד שני כי עישן סמים בשטח המפעל. למרות שלא הודה בכך הוא הושעה וחזר לעבודה רק אחרי ארבעה חודשים. בינתיים, קודם שני לנקרי לתפקיד מנהל עבודה. ארמונד לנקרי אומר בתגובה שבנו מעולם לא הודה בעישון.
"בחקירה הוא אמר שהוא עישן טבק בטעם תפוח. בדיקת פוליגרף קבעה שאי אפשר לדעת אם הוא דובר אמת. צילמו אותו בכוונה כדי לפגוע בנו, הוא קיבל עונש כמקובל בחברה, לא רק לבן שלי אנחנו נותנים הזדמנות נוספת. גם עובד נוסף שעישן הושעה כמו הבן שלי. הוא לא קודם בגלל הבן שלי, שני עובד קשה מאוד בעבודת כפיים כבר הרבה שנים".
כיו"ר ועד העובדים, מקפיד לנקרי להדגיש בכל הזדמנות שבתקופת כהונתו שופרו תנאי שכרם של העובדים, אם כי כיו"ר הוועד הוא אחראי רק על העובדים הקבועים.
ביוני 2004 שודר בתוכנית "עובדה" סרטה של טלי שמש, "זהב לבן עבודה שחורה", על תנאי עבודתם ושכרם הקשים של פועלי הקבלן במפעלי ים המלח.
בסרט נחלץ לנקרי לעזרת ההנהלה. הוא אמר למצלמה שאין עובדים כאלה, אחר כך אמר שיש אולי מאה עובדי קבלן ואז הודה שיש עבודות שעובדי החברה לא מסוגלים לעשות. "אני לא יכול להעסיק כאן עובד 24 שעות ללא הפסקה. זה בניגוד לחוק. קבלן יכול לעשות את זה". במהלך דבריו הוא מחץ זבוב בין שתי כפות ידיו. "שנים אחר כך נזכרנו איך הוא דיבר על עובדים ומחץ זבוב בין שתי כפות הידיים", אומר עובד במפעלי ים המלח.
מאז אותה כתבה, פוטר נושא דגל המאבק, ז'ק אדרי, מעבודתו - ולא שב לעבוד במפעלי ים המלח - אבל תנאיהם של עובדי הקבלן שופרו, שכרם עלה, הם נוסעים בהסעות של העובדים ומקבלים מתנות בחגים.
"דברי בסרט יצאו מהקשרם", אומר לנקרי, "עוד לפני הסרט שדרגתי 300 עובדי קבלן שיצאו בלי צ'קים ובלי מתנות בחגים".
ולא רק הם, הוא אומר. "השכר של העובדים קפץ פי שישה בתקופתי כיו"ר, ניפחתי לעובדים את הכיסים ושדרגתי להם ולמשפחות שלהם את רמת החיים. אני מנצל את כל הזמן שלי לטובת העובדים. זו לא משרה קלה. אני מבקר חולים ואבלים, כל כולי למען העובדים". בראיון למקומון "חדשות דימונה" לפני שנה וחצי, אמר לנקרי שגובה הבונוסים קפץ מ-12 מיליון שקל לכמאה מיליון שקל. "אלה לא הישגים שעליהם אני מבקש שכל בוקר ישתחוו בפניי חלילה", אמר.
אלא שבניגוד לדעתו של לנקרי, עובדים בחברה משוכנעים שיו"ר אחר היה נלחם בהנהלה בצורה הרבה יותר חריפה ומשפר לאין ערוך את מצבם של העובדים. "בשנה שעברה ויתרנו על חלק מהבונוס, כ-40 מיליון שקל, למרות שהחברה הייתה רווחית", אומר עובד בכיר בחברה. 770 מיליון דולר הרוויחה כי"ל ב-2009, לעומת שני מיליארד דולר בשנה הקודמת.
בחצר המפעל נערמו שני מיליון טון אשלג שלא נמכר והעובדים נדרשו לקצץ בשכרם. "יו"ר אחר היה נאבק בחברה ולא מוותר על חלק מהבונוס שמעולם לא הוחזר", אומר בכיר בחברה. העובדים אף טוענים שעובדי מפעלי ים המלח קיבלו השנה אופציות בסכום דומה לזה של שאר עובדי קבוצת כי"ל, למרות שמפעלי ים המלח הם החברה הרווחית ביותר בקבוצה.
"אם מכמתים את הכספים האלה, מגיעים בקלות למאה מיליון שקל שלנקרי חסך מההנהלה", אומר בכיר בחברה. "זה לא קשור, ניהלנו מאבק על האופציות אבל בסוף את האופציות ההנהלה מחלקת, לא אנחנו. בקשר לבונוס שנחתך, אף אחד לא ראה מסמך כתוב של ההנהלה שבו היא מבטיחה עוד 40 מיליון שקל.
"ההנהלה לא מנצלת אותי לרעת העובדים, ההישגים שלי מדברים בעד עצמם", משוכנע לנקרי. "במה משתמשים בי? אם קורה משהו זה ממש בשוליים, מה שאני מקבל זה לא מחיר כדי למכור את העובדים. לא גנבתי שקל אחד לכיס שלי שהוא לא חוקי. אף אחד לא משתמש בי".
אבל לא כולם מתפעלים מההישגים של לנקרי. הוא מנהל את ישיבות המועצה ביד רמה, לא פעם באגרסיביות. כשדליה דרעי, חברת ועדת הביקורת, ביקשה מלנקרי למנות רואה חשבון לוועדה, הוא דפק על השולחן וצעק שלא יהיה רואה חשבון.
"אין לי בעיה עם רואה חשבון לוועדת הביקורת", אומר לנקרי שהתנגד, כאמור, בכל תוקף למינוי אדם לתפקיד הזה. "אף פעם לא היה רואה חשבון אבל מאחר שהמועצה המליצה על כך, אביא רואה חשבון".
לא בטוח שדרעי, המהווה אופוזיציה נמרצת בוועדה, תזכה לראות את רואה החשבון. כשהתעקשה להצביע על ליקויים בוועדת הביקורת התחיל הליך להדחתה מהוועדה. "חס ושלום", אומר לנקרי, "אף אחד לא מנסה להדיח אותה. היא רצתה להתמודד לתפקיד בוועד העובדים ועל פי התקנון היא הייתה צריכה להתפטר כי אי אפשר להיות חבר ועד וגם להיות חברה בוועדת הביקורת".
אחת הטענות שהועלו בוועדת הביקורת הייתה רכישת מגשי זכוכית כשי לעובדים בפסח האחרון. המגשים נרכשו מחברת "מקור ברכה" והתשלום, 134 אלף שקל, הועבר לבעלים של "השבוע החדש בדימונה"-עוד מקומון בעיר-שהוא אחיו של הבעלים של "מקור ברכה".
"מדובר באותה חברה", אומר לנקרי. "באנו וקנינו מתנה. אם משהו לא בסדר, ועדת הביקורת צריכה לדבר על זה". אחד העובדים לא השתכנע מהתשובה, ערך בדיקה משלו, גילה שמדובר בשתי חברות שונות והגיש בנושא תלונה למשטרה שבודקת את הפרשה.
רק עובדים בודדים מעזים לצאת נגד לנקרי, שעל פיו יישק דבר במפעלי ים המלח. בהסעות למפעל ובחזרה רבים נמנעים מלדבר עם יריבו, גולדפרב, כדי לא להיחשב כמי שנמנים על מחנהו. "שוררת כאן אווירה של פחד", אומר עובד בכיר במפעלי ים המלח שמעדיף להיפגש איתי בביתו הפרטי ולא בבית קפה באזור הדרום, כדי שאיש לא יראה אותו משוחח עם התקשורת.
"אין שום אווירה של פחד", אומר לנקרי בתגובה, "זו דמגוגיה זולה. יש במפעלי ים המלח דמוקרטיה חופשית. ביום שני אבחר שוב, למרות המאמצים של המתחרים שלי לפגוע בי. הכל חלק ממאבק של בחירות, תוקפים אותי כדי למנוע את בחירתי מחדש. אני לא משיב בתקיפה למרות שיש לי תיק מלא על המועמד שמתמודד מולי. אני חונכתי אחרת, אני אדם מאמין, לי יש את העשייה הברוכה שלי, למתחרים מולי יש מתקפות. אם הייתה אווירה של פחד הייתי מקבל בעיטה. יש פה, למשל, עובדת ניקיון שמשמיצה אותי כבר שלוש שנים. באווירה של פחד היא הייתה מסוגלת לדבר ככה?".
מהנהלת מפעלי ים המלח נמסר: "ההנהלה אינה מעורבת בבחירות לוועד העובדים. בשל צנעת הפרט, מפעלי ים המלח מנועים מלהתייחס לנתונים ולתנאים אישיים של העובדים. למותר לציין שכל התשלומים לעובדים נעשים כחוק".
נא להמתין לטעינת התגובות
