הנפח כן קובע: מבחן רכב לדגם החדש של רנו פלואנס
רנו פלואנס בגרסת ה-2.0 ליטר היא אולי תת-דגם זניח, אבל עבור רנו היא עשויה להיות פתרון לבעיית הכוח של הדגם הבסיסי. האם זה הסוף לביצועים המאכזבים של מנוע ה-1.6?
אלא ששוק הרכב הישראלי הוא שוק שמרן מאין כמותו, לכן ניסו יבואני מאזדה להפוך את החיסרון ליתרון, ויצרו תחושה של "עלייה בדרגה": אתה משלם מעט יותר ומקבל הרבה יותר.
סיפור ההצלחה של מאזדה בישראל הוא חסר תקדים בכל קנה מידה למעט במדינות טוטליטריות, אבל הנה הפרדוקס הגדול: גם 15 שנה אחרי ש"עלינו ללאנטיס", פלח השוק הגדול ביותר בישראל נותר שוק של מכוניות קומפקטיות עם מנועי 1.6 ליטר.
אף יצרן לא ממש הצליח אצלנו עם מכוניות קומפקטיות בעלת מנוע 1.8 ליטר (אפילו לא הלאנטיס עצמה, שמכירותיה גאו מאוחר יותר רק עם גרסת ה-1.6 ליטר), או עם מנועי 2.0 ליטר, ואלה היו תת נישה של כלל השוק.
כעת מנסה גם רנו את כוחה בתת הסגמנט הזה עם פלואנס, המכונית שהחליפה את גרסת הסדאן (4 דלתות, תא מטען נפרד) של רנו מגאן. בשונה מן הלאנטיס בשעתו, פלואנס היא אחת המכוניות הארוכות והרחבות שמוצעות בקטגוריה שלה בישראל, ולמעשה אין היא קצרה בהרבה ממכוניות משפחתיות גדולות כמו מאזדה.
בסיס הגלגלים שלה - המרחק בין הסרן הקדמי לאחורי, דומה מאד לאלה של הונדה אקורד, טויוטה אוונסיס ופולקסוואגן פאסאט, כלומר שהמרחב הפנימי שלה בהחלט מכובד. לא רק הממדים הופכים את פלואנס למתמודדת בקטגוריה אלא גם "הראש הישראלי" שעדיין נוטה לבלבל בין גודל פיזי לנפח מנוע.
אצל ישראלים רבים נתפסים מנועי 2.0 ליטר כשייכים למכוניות מנהלים, גם אם הם מותקנים במכוניות שאינן כאלה, וכך יכולה פלואנס בעלת המנוע גדול הנפח להיחשב בעיני רבים למתמודדת ראויה במשפחתיות הגדולות.
ה"סוכריה" שמביאה איתה פלואנס היא מחיר מחירון גבוה רק ב-7,000 שקל ממחיר המחירון של גרסת ה- 1.6 ליטר המאובזרת ו-15 אלף שקל יותר מן הגרסה הבסיסית ביותר. בנוסף, גרסת ה-2.0 ליטר מצוידת גם בחישוקי גלגלים מסגסוגת קלה, ובסך הכל תמורת מחירה הרגיל של מערכת ניווט או מערכת שמע בינונית אפשר לקבל מנוע חזק יותר.
עבור רנו בישראל מהווה מנוע ה-2.0 ליטר בפלואנס אלטרנטיבה לנקודת התורפה המשמעותית ביותר של הדגם הבסיסי: ביצועיו המאכזבים של מנוע ה-1.6 ליטר ותיבת ההילוכים העגומה שלו. מנוע זה, אחד החלשים בקטגוריה, משודך לתיבת הילוכים ידועה לשמצה שמסרסת את ביצועיו, והרכב זה הוא עקב אכילס של אחת המכוניות הטובות בקבוצתה.
מנוע ה-2.0 ליטר, לעומת זאת, מבוסס על יחידת ההנעה של ניסאן קשקאי, כלומר שמדובר במנוע עם שורשים יפניים ותיבת הילוכים רציפה (CVT). בוגרי רנו מגאן מן הדור הראשון והשני יכולים להיות הרבה יותר רגועים בכל הקשור לאמינות המערכת הזאת, ואפשר להניח שמצבם יהיה טוב יותר גם בכל הקשור לירידת הערך של המכונית הזאת לאורך השנים.
ממדי המכונית, כאמור, הם התכונה הבולטת ביותר
גם שיכוך הרעשים טוב וכך גם איכות ההרכבה, כך שכמכונית משפחתית, לנהגים רגועים, זאת אחת הבחירות הטובות ביותר בכל הקשור לנוחות הכוללת. נקודות זכות נוספות נרשמות בגזרת מושב הנהג - מושב נוח ותומך עם מסעד שמתכוונן היטב, ובגזרת תא המטען - תא ענק עם אפשרות נוחה יחסית לקיפול המושבים האחוריים.
עיצוב סביבת הנהג מתאים לפילוסופיה של רנו לפיה ככל שסביב הנהג פזורים פחות מתגים ושעונים כך דעתו מוסחת פחות ונהיגתו בטוחה יותר. יש שיטעו ויחשבו שזאת סביבת נהג סגפנית או קמצנית, אבל בעיניי היא מבוצעת טוב, מחומרים איכותיים, ורמת האבזור הכללית (בקרת אקלים, בקרת שיוט, מזגן מפוצל לטובת הנוסעים מאחור, חיישן חניה ועוד) בהחלט טובה יחסית לקטגוריה.
לצד החובה, צריך לציין שתיבת ההילוכים הרציפה נוטלת את העוקץ מן המנוע ויוצרת תחושה מוטעית שהוא פחות חזק מכפי שהוא באמת. כאמור, נהגים רגועים יהנו מהנסיעה במכונית, גם בזכות התיבה (שאמורה לסייע לחיסכון בדלק), אבל מי שמחפש קצת פלפל, יתאכזב.
ההיגוי, ששופר באופן דרמטי יחסית למגאן, עדיין קל מדי ולא מעביר מספיק משוב על המתרחש תחת הגלגלים. שאלת מיליון הדולר היא האם תצליח פלואנס לזעזע מעט את הקטגוריה הקומפקטית ולגרום לישראלים "לעלות לפלואנס 2.0 ליטר"?
מבחינת המוצר עצמו וגם מבחינת המחיר שלו, לרנו יש את הכלי שבאמצעותו אפשר לעורר מהומה. אבל אם צריך להמר, ולצורך זה לקחת בחשבון את הרקע של רנו בישראל, את השמרנות הישראלית ואת הנכונות של היבואן לקחת סיכונים ולהשקיע במהלכי שיווק יקרים ומבריקים, התשובה היא שזה לא הולך לקרות. לא הפעם, לא עם רנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
