פינת הנביאים
שני ספרים אנגליים וסרט גרמני חזו כבר לפני עשרות שנים כיצד ייראו חיינו בראשית המאה ה-21: ספינים תקשורתיים, תוכניות ריאליטי ושלטון האינטרנט. מאיר שניצר על האמנות ששוב בראה את המציאות
כשהייתה בת 20, ואנחנו מצויים כעת בשנת 1933, היא צולמה לסרט צ'כי כשהיא שוחה בנהר ועוטה את עורה הצחור בלבד. ולא רק זאת. בסצנה המכוננת ההיא, לאמאר יוצאת מהמים בריצה אל עבר חורשה סמוכה. והכל כשהיא ללא כסות כלל. כן, הדי לאמאר, אנג'לינה ג'ולי של דור הסבתות מאירופה, הייתה זו שקבעה תקדים-שחקנית הסרטים הראשונה שהופיעה בעירום מלא מול העדשה המסוקרנת. כל זאת בסרט "אקסטזה", שהופק על ידי אוטו זוננפלד, שעד אמצע שנות השישים ניתן היה לפגוש בו כשהוא מריץ חברה להפצת סרטים במשרד קטן ברחוב פינסקר התל אביבי. שהרי העולם כולו אינו אלא כתריאליבקה מורחבת.
ובכן כוכבת סרטים בינלאומית זו נחתה בשלהי שנות השלושים בהוליווד, השתלבה בהוויה המקומית, החליפה שישה בעלים והובילה סרטים בכירים לצדם של פיגורות נחשבות כמו ג'יימס סטיוארט, ספנסר טרייסי, ויליאם פאוול ושרל בואייה. עד כאן הכרוניקה ההוליוודית השגרתית, שאין לה שום קשר עם הסיבה העיקרית שלמענה התכנסנו פה כעת. זה קרה בראשית שנות הארבעים, רגע לפני שהיפנים תקפו את פרל הרבור ובכך דחפו את האמריקאים הנייטרלים אל תוך קלחת מלחמת העולם השנייה. לאמאר קישטה בנוכחותה איזושהי ארוחת ערב, שם גלגלה שיחה ערה עם ג 'ורג' אנתיל, שבאותה העת התפרנס מהלחנה של סרטי אקשן בכיכוב האמפרי בוגרט. אנתיל התהדר באוזני היפהפייה על אודות עברו כקומפוזיטור פורץ דרך, וסיפר לה איך בתחילת שנות העשרים הוא הלחין את "הבלט המכני", יצירה ל-16 פסנתרים אוטומטיים, שהשמיעו מוזיקה באמצעות סלילי נייר מקודדים מראש, שבהם מנתרים התווים מאליהם, שהרי כך חוררו מראש כל אותם סלילי נייר.
הופה, כאן נפל האסימון ללאמאר הערנית, שפונקט אז נזכרה איך פריץ מאנדל, בעלה הראשון, נהג לטרחן לה את המוח בנדנוד קבוע. פריץ שלה, שהיה יצרן נשק אוסטרי, מעולם לא הצליח להתגבר על סוגיית הניווט של פצצות הטורפדו הישנות, שכוונו באמצעות תדרי רדיו, ולכן היו חשופות לשיבוש מסלולן על ידי מערכות ההגנה של הספינות שכנגדן שוגרו. שמע נא, סחה היפה בנשות תבל למוזיקאי השקוע בעברו, אולי אפשר להעתיק את הקידוד מראש של סלילי הנייר שלך גם לתדרי רדיו. שהרי אם גלי הרדיו הללו ידלגו מתדר לתדר, אפשר יהיו להריץ קדימה פצצות טורפדו בלי שהאויב יוכל לשבש את מסלולן. למה שלא נרשום על זה פטנט?
בשנת -42 נרשם פטנט התדרים המדלגים על שמם של לאמאר ואנתיל, אך במשך 20 השנים הבאות ראשי הצי האמריקאי לא מצאו בו עניין. נכון שרוברט היינליין, מהמובילים שבין סופרי המדע הבדיוני, אזכר את עקרון התדרים המתחלפים בספרו "המפלצת מהכוכבים" משנת54', שם הוא מתאר נער רוכב על סוס ובה בעת משוחח בטלפון. אולם עד 1973, עד שמרטין קופר, מראשי חברת מוטורולה, לא ביצע את השיחה הסלולרית הראשונה בהיסטוריה, לא ידע העולם כי לאמאר היא גם אופה, ועוד איך, ולא רק יפה.
שכן פיתוחו של הטלפון הסלולרי-אחד משני היישומים הטכנולוגיים המצליחים ביותר ב-20 השנים האחרונות-מבוסס על עקרון התדר המתחלף שאותו הגו על כוס יין וקערת פיצוחים כוכבת קולנוע ומלחין סרטים. שהרי מהוליווד תצא הנבואה. אמנם בדרך כלל הנבואות פורצות מתוך הפיקציה של עלילות הסרטים הפופולריים. אך בכל הקשור לסלולר, זה קרה ממש כמו לממש את הקלישאה "חיים בסרט".
בדרך כלל הוליווד משתפת פעולה עם נביאי זעם חסרי פשרות. כאלה שישר הולכים אל הסוף-החרבת כדור הארץ או השמדת כל המין האנושי. אם באמצעות נחילי דבורים קטלניות (בסרט הנחיל) או בסיוען האדיב של נמלים בגודל מגדלי עזריאלי שזוללות את לוס אנג'לס (מלכת הנמלים) או סתם מכונות עצומות ממד, הבו קעות מלב האדמה ובולעות את כל מה שזז (מלחמת העולמות).יש ויורשיהם העכשוויים של ירמיהו,
כל המהומה הזו אינה אלא תגובה מחושבת, גם אם ילדותית ביותר, המתרגמת לערימות של מזומנים את החרדות האמריקאיות, המתומרות היטב על ידי הפוליטיקה והמדיה, מפני מטר של פצצות מימן סובייטיות או סתם מטוסים מתפוצצים בשליחות אל -קאעידה. אין בהם, בכל מוצרי הממבו-גמבו הרעשניים הללו, שום התמודדות כנה.
עם תהליכים מתפתחים, המצאות משפרות איכות חיים ושינויים בתפיסה האנושית, שנובעים מהדיקטטורה של הטכנולוגיה, שראשיתה עוד בעידן המהפכה התעשייתית המוקדמת.
אבל אותו מדיום קולנועי, כשהוא מגובה על ידי גדוד סופרי מדע בדיוני על שלל ענפי המשנה שלו, ידע עם השנים גם להוריד את הרגל מדוושת הגז האפוקליפטית ולהתמסר לחקירה ולניבוי מצבים עתידניים, שחלק מהם, דוגמת המחשב, הסלולר, האינטרנט, ההנדסה הגנטית והמציאות המדומה - כלי המשחק העיקריים של העולם בן זמננו - אכן עשו את פסיעותיהם המהוססות הראשונות בספרים או בסרטים פופולריים.
חלפו כבר 150 שנה מאז שז'ול ורן הצרפתי החל במפעלות החיזוי הספרותיים שלו, שבמסגרתם ידע לתאר את הצוללת, המסוק, החללית והטלוויזיה עשורים רבים לפני שמישהו ניגש בהיסוס לבנות את הדגמים הבראשיתיים שלהם. בעצם, ז'ול ורן, איש המאה ה-19, השכיל להתנבא על המדיום הפילמאי עצמו שנים לפני זה שהומצא, שנים לפני שספרים שלו עובדו במיוחד לאמצעי הביטוי הזה, שהוא חש את בואו המתקרב.
לעומת ז'ול ורן, שהסתפק במפרט הטכני של המצאותיו, הרי שהבריטי ה.ג. וולס, שהתנחל בשלהי המאה ה -19 על הנישה של הצרפתי כסופר המוביל בתחום המדע הבדיוני, השכיל להרים את תיאורי העתיד שלו אל דרגות הביקורת החברתית. לא רק טיסה אל החלל, אלא גם המשמעות הנגזרת ממנה. לא רק מדען משוגע ושמו דוקטור מורו, היושב באי מבודד, מהנדס גנטית חיות פרא ומתקין אותן לבני אדם, כי אם ההשלכות הפסיכולוגיות הנובעות מהבחישה האסורה בדנ"א החייתי. אותו וולס, שספרו "מכונת הזמן" (1895) היווה בסיס להסבר ידידותי על אודות תורת היחסות, וספרו "מלחמת העולמות" (1898), שעיבודו הרדיופוני (על ידי אורסון וולס, לא קרוב משפחה, בשנת 38) משמש עד היום שיעור מבוא בתורת הפאניקה הקולקטיבית, ידע לקרוא לילד בשמו עוד ב-1913 הוא טבע אז את המונח "פצצת אטום", כששרטט באחד מספריו תמונה של עולם מלא ביעותים, האוחז בידיו מגה פצצה המפיצה קרינה קטלנית. כל זאת 32 שנים לפני הירושימה.
הכתבה המלאה במוסף סופשבוע
נא להמתין לטעינת התגובות
