פרשת בן-דרור: איך אפשר להסביר לילדים?
הרצח של שלושת הילדים בנתניה העלה תחושות פחד בקרב ילדים באשר לביטחון האישי. אז מה אומרים להם?
בעקבות המקרה המדובר של איתי בן-דרור, ילדים בכלל וכאלו שעברו גירושים במשפחה בפרט, עלולים לחוות תחושות של פחד, איום ומחשבות בכל הקשור למידת הביטחון האישי שלהם בתוך התא המשפחתי. שאלות קשות ומפחידות מופיעות ולא מאפשרות מנוחה: האם אני בטוח עם הוריי בביתי? האם גם במשפחה שלנו יכול מבוגר לפגוע בילד? מי יגן עליי?
גם אנחנו כהורים מוצאים עצמנו מוצפים רגשית ומתקשים להתמודד עם עוצמת הרגשות הקשים ברמה האישית. במקביל, אנחנו אובדי עצות באשר לדרך שבה נוכל לסייע ליקירנו והקרובים המודאגים.
כחלק מההתמודדות האישית נסו לגייס תמיכה חברתית - אל תישארו לבד עם הקושי. שתפו חברים, בני זוג וקרובים ברגשות ובמחשבות שלכם. נקודת המבט השונה, התמיכה והעידוד מקלים עלינו ומשחררים אותנו מתחושת הבדידות.
ישמו אסטרטגיות להתמודדות עם לחצים שסייעו לכם בעבר. ניתן להיעזר בשיטות מפחיתות חרדה ומקדמות התמודדות עם מצבי לחץ (הרפיה, ספורט, דמיון מודרך, חשיבה חיובית וכד'). במקביל, אף פעם לא מאוחר ללמוד להשתמש בטכניקות חדשות להתמודדות עם לחץ נפשי.
אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית בעת הצורך. זכרו כי היכולת לבקש עזרה בזמן מצוקה היא אחד המשאבים המשמעותיים שעומדים לרשות אדם והיא מסמלת חוזק וכוחות נפש.
כחלק מהעצות לתמיכה בילדים ונוער, נסו להירגע ולשדר ביטחון. ילדים צופים בהוריהם ורואים בהם עוגן של ביטחון ויציבות. לכן, חשוב שתהוו עבור ילדיכם דמות מרגיעה, יציבה ושולטת במצב. כשאנחנו מרגישים חוסר אונים ובהלה, אין בידינו היכולת לספק לילדים את הביטחון הדרוש וכך אנחנו עלולים אף להחריף את החרדה שבהם הם מצויים. יש להעביר מסר שמולם עומד מבוגר אחראי ואכפתי, שיכול לשמש כתובת עבורם להתייעצות וסיוע.
העבירו מסר של הרגעה - הדגישו שמדובר באירוע חריג ביותר ומזעזע ושמשפחה היא מצברו של הילד. רוב המבוגרים בסביבת הילד הם אנשים טובים ולא אלימים. האירוע קיצוני וחריג מאוד,
התאימו את דבריכם לגיל הילדים - בגיל הרך יש לעמוד לרשות הילדים, אולם להימנע מלערוך שיחות יזומות בנושא. כאשר מדובר בילדים בוגרים ובנוער שנחשפו לאירוע בתקשורת, חשוב לשוחח איתם ולציידם במסרים מווסתים ומרגיעים, בהלימה לגילם ולשלב ההתפתחותי שבו הם מצויים.
הקשיבו, הביעו אמפטיה לתחושות הילדים והימנעו משיפוטיות וביקורת. תנו לגיטימציה לשיח ולשיתוף ברגשות סותרים, לרבות העלאת רגשות חריפים של כעס, תסכול, חוסר אונים וייאוש. יש להימנע מתגובות ביקורתיות ומזלזלות כמו: "אל תדבר שטויות!", "אתה לא מתבייש?".
אפשרו ונטילציה רגשית - תנו לילדיכם המעוניינים בכך להביע את רגשותיהם בכל דרך הנוחה להם (בעל פה, בכתב ובאמצעות ציור והבעה).
ספקו מידע אמין ועובדתי - ידיעה מפחיתה חרדה. חשוב להקפיד על מידע עובדתי ומדויק (להבדיל משמועות, השערות או פרשנויות) במינון מתאים ולהימנע מעומס. יש לגלות רגישות ולמנוע חשיפה אפשרית של הילדים לשיחות שעלולות להתקיים בין מבוגרים ויכולות לעורר חרדה ולחץ נפשי.
העצימו - סייעו לילד לזהות בעצמו כוחות התמודדות ומקורות תמיכה לחיזוק תחושת המוגנות וביטחונו בהתמודדות עם המחשבות והרגשות שעולים מהחשיפה לרצח.
היו ערניים - יש לעקוב אחר ילדים שמראים תגובות חריגות מתמשכות וקיצוניות ובעת הצורך לפנות לסיוע של אנשי מקצוע.
הכותבת היא מנהלת מקצועית ארצית - עמותת ער"ן
נא להמתין לטעינת התגובות
