מבצע ההתרמה הארצי הצליח: הילד יהודה שוב צוחק כמו כולם
ההתגייסות חסרת התקדים של תושבי העמק ושל אלפים מרחבי הארץ הסתיימה בהצלחה. הילד יהודה נהוראי משה, שעבר ניתוח להשתלת אונת כבד בבלגיה, חזר לישראל בריא. "אנשים הכניסו יד לכיס והוציאו אוכל מפיהם כדי להציל את התינוק שלי", אומרת האם
רק לפני תשעה חודשים מצבו של התינוק החייכן היה בכי רע ובני משפחתו היו על סף ייאוש. התינוק, אז בן קצת פחות משנה, התגלה לאחר לידתו כסובל ממחלת לב נדירה, בילארי אטרזיה, ובילה את מרבית חייו הקצרים בבתי חולים. בגיל חודשיים עבר את הניתוח הראשון, שנכשל. הבשורה כי חייו בסכנה וכי עליו להיות מנותח בדחיפות לצורך השתלת אונת כבד, נפלה על בני המשפחה בתדהמה.
הוסיפו לכך את עלות הניתוח, שנאמד במיליון שקל, ודמיינו לעצמכם את גודל הדאגה והייאוש. "כל הזמן בכיתי ולא ידעתי מאיפה להתחיל כששמעתי על הסכום, לא ידעתי מה לעשות", סיפרה אז האם רותי למעריב. "פתאום פרצה אליי הביתה חבורה של צעירים שהיו כמו מלאכים, כשהייתי בשיא העצב והייאוש, והודיעו שהם עוזבים הכל ומצילים את הבן שלי".
הצעירים המלאכים הם תושבי העיר. מתנדבים, אנשי גמ"ח דרכי ציון, אשר החלו בצעד קטן - איסוף בקבוקי שתייה למחזור - ורתמו תושבים רבים לקמפיין עממי ומרגש אליו הצטרפו אלפי מתנדבים ותורמים, ובסיומו הצליחו לגייס את הסכום המיועד.
מבצע ההתרמה המהיר כלל אירועים מרגשים, שסחפו את העיר הקטנה והחמימה. המתנדבים ערכו את ישיבות הקמפיין בשווארמה מקומית קטנה על כביש 90, סעדו לבכם שמה, שמנהל המקום, חנן בן שבת, העמיד לרשותם. בין מכירת באגט ולאפה, הוא ביקש מהקונים לתרום גם לתינוק הקטן, שתמונתו תלויה שם עד היום.
הגימיק ההתחלתי של איסוף פחיות למחזור סחף, כאמור, את כל העיר ובעקבות כך גם חלקים אחרים בארץ. מכל רחבי ישראל זרמו אלפי פחיות ובקבוקי שתייה לעבר בית שאן. ילדי הגנים ובתי הספר ביקשו מההורים לא לזרוק לפח את הבקבוקים שנשארו מארוחת השבת, וצעדו עם השקית לגן כדי להציל את יהודה הקטן. ילדים אחרים תרמו דמי כיס.
באחד המקרים, סיפר תושב העיר הלל בניסטי, שהבת שלו, טוהר, ביקשה ממנו כסף בשביל לתרום למבצע להצלת התינוק. "אמרתי לה שכבר תרמנו וגם היא תרמה בגן", סיפר בניסטי. "אחרי כמה דקות היא אמרה שהיא רוצה כסף לממתק. נתתי לה, ופתאום ראיתי אותה ניגשת לקופת הצדקה של יהודה ושמה שם את הכסף. היא אמרה שהיא מוותרת על הממתק. לא יכולתי שלא לדמוע לנוכח המעשה".
הצלחת הקמפיין, במסגרתו תרם צלם מעריב יגאל לוי את התמונות ללא תשלום, הדהימה גם
בבית הספר מקיף ג' באשדוד תרמו הילדים 2,600 שקל. ועדי עובדים וחברות תרמו ימי עבודה, חברי קיבוצים סמוכים לבית שאן תרמו אף הם, ולאחר שקופת החולים תרמה את חלקה - בעקבות מאבקו של עו"ד יורם מלכה שייצג את המשפחה - המבצע הושלם.
חיים תורג'מן, בעל הפאב המקומי הטברנה של כמימיס, ניהל את המבצע מתוך רכב מקרטע ועמוס פלאיירים ופחיות. "אני שמח שנפל בחלקי לעזור ולהציל נפש אחת בישראל. לראות את החיוך של יהודה נהוראי, בלי הזונדה שאיתה הוא חי מאז שנולד, שווה את הכל", הוא אומר. גולן עזרא, מתנדב נוסף: "אחרי המאמצים הרבים שהושקעו מצד הרבה אנשים טובים מהארץ ומהעולם, ההחלמה של יהודה נהוראי היא השכר הכי גדול שיכולנו לקבל".
בחודש פברואר האחרון, לאחר שהושלם המבצע, טסה המשפחה לבלגיה לניתוח שבו הוצאה אונת כבד מהאם והושתלה בגופו של התינוק יהודה נהוראי. כל אותה התקופה התגוררו ההורים בחדר קטן סמוך לבית החולים סנט לוק בבריסל, ובני המשפחה והמתנדבים המשיכו לדאוג גם לשאר הילדים, שלושה במספר, שנותרו בבית שאן ונסעו לאחרונה לבקר את הוריהם ואחיהם הקטן בבלגיה.
מרגע נחיתתם בבלגיה קיבלו בני המשפחה סיוע צמוד של הקהילה היהודית בבריסל ואנטוורפן. חבר קהילה, אלי מנדל, היה צמוד אליהם ודאג לכל מחסורם. ביום חמישי האחרון לפנות בוקר, לאחר תקופת ההחלמה, נחתה המשפחה המאושרת בארץ, היישר לקבלת הפנים הנרגשת בבית שאן. יהודה נהוראי, שטס כתינוק כחוש עם זונדה קבועה על פניו, חזר היום עם תלתלים פרועים וצחוק מתגלגל.
"לא היה קל", מסכמת האם רותי. "תודה לבורא עולם, לאנשים המדהימים של בית שאן, לעמותת דרכי ציון ולכל המתנדבים והתורמים שעשו דבר שלא ייאמן. הילד הזה עבר מספיק בחייו. הוא בא לבלגיה כתינוק חולה והיום הוא כבר צועק 'אבא ואמא' כמו כל ילד בגילו. הוא התינוק של כל בית שאן.
"ראיתי בבית החולים המון אנשים מכל העולם שמחכים להשתלה ולתרומות, ואני יודעת שאין כמו הישראלים והבית שאנים, שהכניסו יד לכיס והוציאו אוכל מפיהם כדי להציל את התינוק שלי. אני יודעת על משפחות שלמות, הורים וילדים, שתרמו. אנשים פשוטים, שלא הכירו אותי בכלל, נתנו. היו עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי 'אני קונה פחיות רק בשביל לתרום לבן שלך'".
יממה לפני הטיסה עוד אושפזה רותי בבית חולים בבלגיה לאחר שחשה ברע, זכר לניתוח להוצאת אונת הכבד מגופה. "לפני שעברתי את הניתוח אמרתי לרופאים שהם יכולים לקחת כל מה שהם רוצים מהגוף שלי כדי שיהודה הקטן יהיה בריא", שחזרה.
אבל ההשתלה הייתה רק ההתחלה. במשך חודש וחצי הורדם יהודה לסירוגין ולאחר שהתעורר אפשרו לו הרופאים לאכול בפעם הראשונה. "אמרו שהכבד נקלט וזה היה הרגע הכי משמח", אומרת רותי. ביום חמישי הטלפונים בבית המשפחה לא הפסיקו לצלצל והמבקרים זרמו. צחוקו המתגלגל של הילד נשמע ברחבי הבית.
היום הוא כבר הולך ומשתולל, ועל ראשו, שהיה דל משערות, רעמת שיער מתולתלת. רק דבר אחד עדיין חסר. עקב מצבו הרפואי הוא לא נימול וזה יתאפשר לו רק בעוד שנה. עד אז, בכל שלושה חודשים הוא יטוס בחזרה לבלגיה לביקורת.
"כמעט שנתיים לא הייתי בבית", אומרת רותי, "מאז שהוא נולד היינו בבתי חולים, ועכשיו אני לומדת את הבית מחדש. המנורה האמיתית של הבית חזרה אלינו והאירה את חיינו. מה שהילד הזה עבר, אף אדם שפוי לא יכול היה לעבור. אני מודה לאל ולכל מי שעזר וסייע כדי שהתינוק שלי ישמח ויצחק ככל הילדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
