גיבורים או סתם סוטים: עסקי תרומת הזרע הפיראטים גדלים

המאגרים של בנקי הזרע באירופה הולכים ומידלדלים, ותורמים פיראטים יוצאים להציל את רחמיהן של נשים מבדידות. האם אלו סוטים משונים או גדולי עולם? תשאלו את אד הובן, שאחראי ל-62 צאצאים ברחבי העולם, ואפילו מארגן להם מפגשים שנתיים

אמה ג'ון, אובזרבר | 24/8/2010 10:23

כשיושבים על האסלה של אד הובן, רואים בגובה העיניים גלויה עליה כתוב "ברוכים הבאים למסטריכט". היא מקושטת בעשרות ראשנים שמתבייתים במרץ על האותיות. עוד משהו קטן כדי להעלות חיוך על פני המבקרים, בעיקר המבקרות, במקום. אחרי הכול, רובן הגיעו הנה בשביל הזרע של אד.

בישראל תהליך השימוש בזרע נמשך חצי שנה צילום המחשה: mzacha, sxc

הובן, בסוף שנות ה-30 לחייו, תורם זרע כבר עשר שנים. רוב התרומה שלו מתבצעת בדירה המסודרת שלו בפאתי העיר ההולנדית. והן באות, מכל קצוות תבל. להובן יש צאצאים באוסטרליה, בישראל, בקנדה, בקפריסין, בגרמניה ובלוקסמבורג, וכמובן גם בהולנד.

עד עתה העמיד, למיטב ידיעתו, 62 צאצאים, וה-63 בדרך. רחוק מאוד מהשיא העולמי (הובן מספר שראה אצל אופרה תורם שיש לו מאתיים ילדים), אבל הוא נחשב לתורם הפורה ביותר באירופה. הוא שמח להחזיק בתואר, לפחות עד שיבוא מישהו עם, איך נאמר זאת, ביצים.

תרומה חתרנית

באירופה אסור למכור זרע, ולכן מי שתורם, צריך לעשות זאת כתחביב או כשליחות. הובן נכנס לעסק ב-1999 אחרי שראה את כאב הלב של חברות חשוכות ילדים, שעברו טיפולי הפריה. מספר התורמים צנח דרמטית בהולנד, מ-900 בשנת 1990 למאתיים בלבד ב-2002.

אלו שנפגעו מהמחסור, בעיקר זוגות לסביות, פנו לאינטרנט. לאחר שהמכסה שלו למדינה התמלאה, וכשכוחו עדיין במותניו, החל הובן להציע את שירותיו באינטרנט. הוא הצליח בניסיון הראשון: הילדה שהייתה תוצאת התרומה ההיא חוגגת את יום הולדתה השביעי.

כמה ימים לפני הפגישה שלנו הוא אירח 20 ילדים למפגש השנתי של יוצאי חלציו. "תמיד חשבתי שלילד יש זכות לדעת מאין בא", הוא אומר. נדגיש מיד: תרומות זרע מחוץ למערכת הממשלתית הממוסדת היא פעילות מחתרתית שאין עליה פיקוח.

עם מחלות שעוברות בקיום יחסי מין, רקע רפואי לא ידוע ופגישות חשאיות עם זרים - מדובר בסכנות של ממש. ולא רק הנשים מצויות בסכנה. אם הגברים לא תורמים במרפאה חוקית, הם חשופים לתביעות אבהות. ולכן עולה השאלה המתבקשת: למה לעשות את זה בכלל?

אני מנסה לחפש את התשובה אצל תורם נוסף, בחור בריטי בן 30 בשם ג'ון. הוא מקבל קריאות חירום מנשים בתקופת ביוץ ברחבי הממלכה המאוחדת. לעתים הוא נוסע מאות ק"מ בשבוע, רק בגלל שהוא לא רוצה לאכזב אף אחת. המחיר: החזר הוצאות נסיעה, וזהו.

ג'ון התחיל לתרום בתחילת שנות ה-20 לחייו, כשבעקבות תאונה התקשה לנהל מערכת יחסים נורמלית. "חשבתי שכך אפצה את עצמי", הוא אומר. ג'ון מספק את שירותיו במגוון צורות. הוא יכול לשלוח את המנה הטרייה עם שליח היישר ללקוחה הממתינה, והוא

גם יכול להגיע לאישה עם מזרק, אם זה נחוץ.

וכמו תורמים רבים אחרים, גם הוא צבר ניסיון רב בתרומה בדרך הטבעית. במילים אחרות, סקס. יש ויכוח באתרים להתרמות זרע, אם אלה שמציעים לתרום בדרך הטבעית הם גיבורים, אופורטוניסטים או סתם סוטים. אך ג'ון אומר שמדובר באופציה לגמרי לגיטימית, בעיקר עבור אלו שממהרות, "שחשות שטווח הפוריות שלהן קצר וגם רוצות לחסוך כסף".

גם הובן מציע שירותי הפריה בדרך הטבעית, לדבריו - רק אחרי בקשה ישירה של בני זוג. את ההלם האמיתי, הוא מספר, קיבל כשבן הזוג ביקש להיות נוכח בעת ההתעברות. הובן הסכים. לדבריו, מתוך תחושת שליחות. קל להאשים את התורמים בחיפוש אחר סקס קל, הוא אומר, אבל רוב הנשים שאיתן הוא שוכב אינן כאלו שהיה רוצה לצאת איתן.

"זה לא שהיידי קלום מגיעה אליך ואומרת, 'יאללה, בוא נעשה את זה"', הוא מדגיש. "אלו נשים שלא הייתי רוצה לפגוע בהן. תאמיני לי, יש לי ייסורי מצפון קתוליים, ואם לא הייתי עושה את מה שאני עושה מהסיבות הנכונות, הייתי חייב להיכנס דחוף לטיפול פסיכיאטרי".

עד החתונה

הובן וג'ון טוענים שקביעת מכסה לתורמים היא שרירותית ונעדרת ביסוס מדעי. "העובדה שיש תחליפים מאוד מדאיגה", אומרת סוזן סינן מאינפרטיליטי נטוורק. "אם לא היה מחסור, אנשים לא היו צריכים לחפש אופציות אחרות".

אני נוסעת למערב אנגליה, לפגוש שתי לקוחות מרוצות של ג'ון. לורה בנט בת ה-35 ובת זוגה מנדי וודג'ווד משחקות עם בנם אייזק, בן חצי שנה, על הדשא. בנט, רופאה, ידעה שלא תוכל לקבל טיפול הפריה ללא הוכחה שיש לה בעיות להיכנס להריון, ולכן נאלצו השתיים לעזור לעצמן.

לדבריהן, הן פגשו "טיפוסים מאוד משונים" לפני שהגיעו אל ג'ון. לאחר שבעה מפגשים עם ג'ון, בכל מיני בתי מלון לאורך הכביש המהיר, נכנסה בנט להיריון. "בחלק מהמפגשים זה היה מאוד מוזר, כאילו אנו באים לבצע עסקת סמים ולא ליצור חיים", היא מספרת.

ג'ון מודה שעיסוקו הנוכחי מציב כמה שאלות לגבי העתיד. "אם אתה בוחר בזה, איך תמלא את החלל שייווצר כשתהיה מבוגר יותר?". גם הובן מעסיק את עצמו בשאלה הזאת. הוא לא בטוח כמה זמן ימשיך להגדיל את אוכלוסיית העולם, אבל לעת עתה הוא לא רואה סיבה להפסיק.

שלא כמו ג'ון, להובן יש חברה. מישהי שבאה אליו במקור כדי להרות, ואין לה שום בעיה שימשיך בעיסוקו. "אבל", אומר הובן בחיוך, "אנו עשויים להחליט להקים משפחה, ואז זהו זה, אני סוגר את הבאסטה".

מהנעשה בישראל

בישראל פועלים מספר בנקי זרע במרכזים הרפואיים הגדולים: תל השומר, איכילוב, הדסה ובילינסון. לדבריו של ד"ר חיים פנקס, מנהל בנק הזרע בבית החולים בילינסון, על פי החוק התורם חייב להיות רווק בגילאים 35-18 שאין בעברו מחלות גנטיות. התשלום לגבר בעבור התרומה והעלות לאישה לצורך הטיפולים מסתכמים בכמה מאות בודדות של שקלים לטיפול.

"התהליך מתבצע כך שגברים צעירים פונים אלינו טלפונית למרפאה ומתעניינים בתרומת זרע", מסביר ד"ר פנקס. "אנחנו מודיעים להם מיד כי מדובר בתרומה אנונימית, כך שגם התורם והמטופלת לא יוכלו לדעת על זהותם האחד של השנייה וגם הצאצא לא יוכל לדעת את זהות אביו הביולוגי".

בשלב הבא מוזמן המטופל למרפאה, שם נלקחות בדיקות דם ונבדקת ההיסטוריה הרפואית שלו. בנוסף נבדק המוצא האתני לצורך התאמה גנטית, ונלקחת דגימת זרע לבדיקה. "בשלב הזה אנחנו מקפיאים את הזרע במינוס 196 מעלות למשך שבוע ימים, ורק אם הוא שרד את ההקפאה נזמין את התורם להמשך התהליך", מוסיף ד"ר פנקס.

לאחר מתן תרומת הזרע הרופאים מקפיאים את הזרעים למשך שלושה חודשים ובסיומם מבצעים בדיקת כפולה לשלילת נגיף האיידס (HIV). כשהזרע נמצא תקין, האישה מקבלת טבלה המסכמת את נתוני התורם (גובה, משקל, מוצא אתני, צבע עיניים ושיער).

"התהליך עצמו נמשך כחצי שנה, ורק בסיומו ניתן להשתמש בזרע הנתרם. הבעיה היא שבשנים האחרונות חלה עלייה גדולה בביקוש של נשים לתרומות זרע, ומנגד מספר התורמים הוא די מצומצם", מסכם ד"ר פנקס, "כך שלעתים אישה נאלצת להמתין זמן ממושך עד לתחילת הטיפול".

השתתף בהכנת הכתבה תומר ולמר