מחקר: אנשים נמשכים לאלו הדומים להוריהם
האם נמצאה הוכחה מדעית לתסביך אדיפוס, לפיו אנחנו נמשכים לאנשים שמזכירים לנו את ההורים שלנו?
הניסויים תומכים בתיאוריה של פרויד צילום המחשה: SXC
לקבוצת הביקורת הם הראו תמונות של פרצופי שני זרים שמוזגו לפרצוף אחד, ולקבוצת המחקר הראו פרצופים שהורכבו מפרצוף של זר ועד 45% מהפרצוף שלהם, בלי שיידעו על כך. שתי הקבוצות התבקשו לדרג עד כמה הפרצוף מושך מינית. המתנדבים שראו פנים שנוצרו גם משילוב עם הפנים שלהם, מצאו אותם מושכים יותר.
בניסוי שני, שוב הראו למתנדבים תמונות שמוזגו משני פרצופים. למחציתם נאמר כי התמונה מורכבת גם מהפרצוף שלהם, בזמן שלאחרים זה לא נאמר. למעשה, באף אחת מהתמונות לא היו חלקים מפרצופי המתנדבים. כשהם התבקשו לדרג עד כמה הפרצוף מושך מינית, אלה שהאמינו כי התמונה כללה את הפרצוף שלהם, דירגו את הפרצוף כפחות מושך.
מעבדים בקלות
בניסוי שלישי הראו למתנדבים תמונות של פרצופי זרים, והם התבקשו לדרג עד כמה הם מושכים מינית. המתנדבים לא היו מודעים לכך שלפני תמונות הזרים הוקרנו להם תמונות שהבזיקו במהירות מסחררת.
אצל חצי מהמתנדבים, התמונות שהבזיקו היו של ההורה מהמין השני, בזמן שאצל היתר, התמונות היו של אדם ללא קשר משפחתי. אלה שנחשפו באופן לא מודע לתמונה של הורה, מצאו את הפנים של הזר יותר מושכים
מאשר אלה שנחשפו לפני תמונת הזר לתמונה של של אדם לא קרוב.
החוקרים מסבירים שהניסויים תומכים בתיאוריה של פרויד, לפיה אנו נמשכים באופן תת-מודע למאפיינים שמזכירים את שלנו. כשאנו מודעים לקשר בינינו למושא המשיכה, המשיכה יורדת, אבל כשעוקפים את המודעות, אנחנו נמשכים יותר לאנשים שדומים לנו או להורינו. הסבר חלופי לתוצאות הוא שהמוח יכול לעבד דמויות מוכרות יותר בקלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
