הכדורסל הישראלי מציג: נבחרת אי-אפשר
ההפסד מול בריטניה הוכיח שאי-אפשר לשחק פיק'נ'רול עם גרין וקוז'יקרו כאילו הם וויצ'יץ' ואוסטין, אי-אפשר לשחק בלי קלעי, אי-אפשר לא ללחוץ בהגנה והכי חשוב שאי-אפשר להמשיך ככה
הרבע הרביעי אתמול צריך לסמל את חייה החדשים של נבחרת ישראל ולא בגלל שההפרש ירד בחצי: בעיקר בגלל שהבריטים כבר הלכו לישון.
יותם הלפרין צילום: אודי ציטיאט
ברבע הזה היו על המגרש השחקנים שצריכים להוביל את הנבחרת בשנים הבאות, כי זה מה שיש לנו. הם התפרעו מתוך ייאוש של עוד השפלה, אבל בדרך אינטואיטיבית ולא מאורגנת הצביעו גם על הסגנון שצריך לאמץ לימים הבאים.
עד אז ראינו בעיקר מה אי-אפשר: אי-אפשר לשחק פיק'נ'רול עם יניב גרין ועידו קוז'יקרו כאילו הם ניקולה וויצ'יץ' ומריו אוסטין. הגבוה היחיד שיש לו יכולת סיום תוך כדי תנועה הוא ליאור אליהו (שכמובן מהווה בעיה בהגנה, אבל זה סיפור אחר.(
המשחק הבסיסי של ישראל צריך להיות חדירה והוצאה, והבסיס שלו צריך להיות השחקנים שיכולים לגבור על השומר בכדרור - לימונד ורוט. עד להודעה חדשה, יותם הלפרין הוא הגארד השלישי כי הדבר השני שאי-אפשר לעשות הוא לשחק בלי קליעה מבחוץ בכלל.
אי-אפשר לשחק בהרכבים האלה בלי ללחוץ. גבוה כמו פרילנד, שבעונה
מה לעשות, חוץ מטל בורשטיין, שעתידו לא ידוע, אי-אפשר להצביע על שחקן אחד שלא נמצא בסגל והיה עשוי לשנות דברים באופן משמעותי. אי-אפשר גם להראות את שחקן העתיד, שהיום עדיין אינו בשל אבל הנה הוא בא להושיע. ואי-אפשר לשאוב נחמה מזה שחלק גדול מהשחקנים הולכים לבלות את החורף בעמדת צפייה פסיבית על הספסל.
אז צריך להתחיל מחדש בשני המשחקים שנותרו, אפילו במחיר של מקום אחרון בבית. כי להמשיך ככה אי-אפשר.
עדכוני ספורט לסלולרי שלך
נא להמתין לטעינת התגובות
