7 בום: העתיד של ראגבי הנשים בישראל
ההכרזה על הראגבי שביעיות כענף אולימפי היא הצעה מפתה עבור נבחרת נשים כחול-לבן, שהיא חברה קבועה בדרג א' האירופי. הבנות רצות מהר מאוד במשחק הזה, אבל העסקנים עוד מנמנמים
בכך, סיימו השחקניות במקום השני בבית ועלו למשחקי ההצלבה מול הראשונה בבית השני. בנות פינלנד היו גדולות על ישראל והנבחרת הפסידה ,39:0 אבל במשחק הקובע על ההעפלה למשחקי הגמר גברו הישראליות 5:7 על בולגריה. בנות הנבחרת סיימו במקום השלישי מתוך 12 בטורניר והעפילו אל טורניר אליפות אירופה דרג א' שבצרפת, בו השתתפו 16 הנבחרות הטובות ביותר ביבשת, ביניהן אנגליה, צרפת, אירלנד, וויילס, ספרד ופורטוגל."

דיווח יבש מאשתקד, אבל האם הוא נשמע לכם שכיח בספורט הישראלי? כמובן שלא, כי חוץ מראגבי הנשים, הוא די מופרך עבור קבוצת ספורט ישראלית. נכון שגם ראגבי נשים זה מושג שנשמע מופרך, אבל זהו המקצוע האולימפי החדש שהוועד האולימפי העולמי בחר, ובריו 2016 הוא יוצא לדרך.
אז לפי המסופר לעיל, מה אתם אומרים, האם הוועד האולימפי הישראלי, ובכלל, מוסדות הספורט, יקחו את הנבחרת הזו, ינצלו את העובדה שהעולם כולו עוד בתרדמה יחסית, ויעשו הכל כדי לשגר קבוצה מדליקה של כ-15 ספורטאיות לטקס הפתיחה בעוד שש שנים? בינתיים, ששש, לא להפריע, ישנים כאן.

ראגבי שביעיות הוא משחק קצר, מהיר ואטרקטיבי. בסך הכל 14 דקות, שבע בכל מחצית, שבע שחקניות בקבוצה על מגרש הראגבי 15 המסורתי והגדול. הראגבי המסורתי והשמרן הלך עליו כדי להגיע אל קהל חדש וצעיר, אל הטלוויזיה, והוועד האולימפי הבינלאומי אימץ בחום לפני כחודשיים את הסטארט-אפ. מיכל ויצמן, קפטנית אס"א ת"א, מוליכת הליגה הישראלית, מתארת את החוויה: "ספרינטים מטורפים. צריך להיות מפוקסים כל רגע וצריך יכולת פיזית גבוהה."
וזה ימשוך את בנות ישראל?
"שש שנים זה טווח זמן מדהים כדי לגדל ילדות. זה משחק שנותן המון ביטחון לבנות, כשהן עולות למגרש ויש להן יכולת להשפיע. כל אחת יכולה להתפתח על פי כישרונותיה ולהביא עצמה לידי ביטוי כי במשחק הזה יש מקום לבנות מהירות או חזקות, שמנות עם מסה, או קטנות וזריזות."
יעל קינן היא מאמנת אס"א חיפה, וכמו ויצמן, שותפה כשחקנית להישגי הנבחרת: "קשה לשכנע בת 16 ממוצעת לשחק ראגבי ואנחנו לא עושות מספיק עבודת גיוס של ילדות. הילדות נמצאות היום במחשבים, או מול ,MTV או בקניונים או במחול, והמגרנ שים לא במצב של לשכנע לבוא אליהם. גם החשיפה התקשורתית חסרה."
אז איך בונים עתיד?
קינן: "אם היינו מתייאשות, אז גם לאליפות אירופה לא היינו מעפילות. אנחנו מגיעות פה ושם למוסדות חינוך קשים ולפנימיות ומביאות, פה בת ,17 שם בת ,18 אבל צריכה להיות החלטה גורפת על תוכנית שש שנתית. אי אפשר לחכות לדרך העבודה של הספורט הישראלי, שזה אומר להתעורר ב-2016. ממש בימים אלה בהתאחדות עומדים לקבל החלטות. חייבים להתחיל לעבוד בינואר כי הזמן דוחק."
אחת הבעיות היא שהנבחרת נתמכה עד כה על-ידי אילת,
ויצמן מסכמת: "מאז ההכרזה על המשחק כאולימפי, לא שמענו משום גורם ואף אחד לא בא להתעניין בנו ולברר אם אפשר להשקיע בענף. אני משערת שבעוד שש שנים יצפו מאיתנו להביא מדליה או שנצליח באופן פנומנלי להתקדם. בלי תמיכה."

מנחם בן-מנחם, יו"ר ההתאחדות: "עוד לפני הבשורה האולימפית, החלטנו לשלוח את אלופת ישראל לטורניר גביע האלופות במוסקבה ויש תוכניות לטורנירים נוספים. אנחנו עושים הערכת מצב והבנות נמצאות גבוה בסדר העדיפות שלנו, ועל כן שלחנו חלק מהן לקורס מאמנות."
צבי ורשביאק, יו"ר הוועד האולימפי: "לאחר שהאסיפה הכללית בסוף החודש תקבל את הענף רשמית, נשב איתם, ואם נלמד שיש פוטנציאל, נסייע."
גילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי: "חשוב שהראגבי נכנס למשחקים האולימפיים, כי הוא אטרקטיבי מאוד. יש שני יתרונות, בכך שהוא חדש ושיש נבחרת נשים, כי שני האלמנטים האלה משפרים את הסיכוי של ישראל להצליח, אבל צריך לבצע עבודת בדיקה רצינית, כמו גם בגולף, שהצטרף לאולימפיאדה."







נא להמתין לטעינת התגובות







