 |
 |
|
|
|
|
|
|
| ענת רפואה מייחדת דקת דומיה לכל בעלי החיים שגויסו לשירות מערך הניסויים בצה"ל |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שש ורבע בבוקר, הטלפון מצלצל. "הבוקר יפוצצו כאן 20 חזירים" אומר לי הקול הרועד. לרגע אני חושבת שזה אחד הסיוטים הליליים שלי, אבל מיד מתעשתת ומבינה שקמתי לעוד יום נורא.
שש וחצי, מצויידת במידע מעורפל אני מתחילה
בטלפונים ובשבע התמונה מתבהרת: 20 חזירים מובלים כעת לבסיס אימונים צה"לי במרכז הארץ. תרגיל משולב של הצבא עם כמה רופאים. בשעה 11 יפוצצו את החזירים עם מטען נפץ.
לא מאמינה שעדיין מעוללים דברים כאלה. יודעת שבסוף המאה הקודמת נהגו לעשות זאת בצה"ל. אבל עכשיו? היום? כשיש סימולטורים מיוחדים סופר - משוכללים, וכשיש, לצערנו, כל-כך הרבה "תרגולי אמת" בפצועים מפיגועים במדינתנו – למה לקחת בעלי-חיים בריאים, אינטליגנטיים ורגישים ולפוצץ אותם חיים? אין זמן למחשבות עכשיו.
כמעט שמונה. במסע טלפונים מפרך אני מצליחה להגיע לסלולרי של אחד הקצינים הקשורים לפיצוץ. המשאית עם החזירים הגיעה לבסיס. הוא מלווה כעת את פריקת החזירים בשטח. הוא לא יכול לעשות כלום. הוא ממלא הוראות. יש הרבה הכנות לבצע. הוא לא מבין מאיפה נחתתי עליו ואין לו זמן לדבר איתי. הוא מנתק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מפוצצים אותם חיים. צילום אילוסטרציה
|
|
|
 |
|
 |
|
עוד שעתיים לפיצוץ
|
|
|
 |
|
|
|
מקפיצה עשרות טלפונים במקביל בשלושה מכשירי טלפון. למשרד הבטחון, למשרד הבריאות, ללשכת הרמטכ"ל, לחברי-כנסת, לווטרינרים, לתקשורת, לפעילים מהאגודה שלנו ושוב פעם לקצין שליד החזירים. הילד הלך לבי"ס בלי סנדביץ'. עדיין לא שתיתי קפה. השעון מתקתק.
הקצין עונה. אני מנסה לדחות את הפיצוץ בכמה שעות. אי אפשר. הוא רק ממלא פקודות. הוא מנתק. הזמן אוזל. לא מצליחה לתפוס אף אחד מהאנשים למעלה. מצלצלת שוב לקצין. "בבקשה, טשטשו אותם לפני הפיצוץ" אני מתחננת. "אבל הם צריכים לעמוד" הוא משיב ומנתק.
עוד שעתיים הפיצוץ. התקשורת והפעילים מהאגודה בדרך לשם. האנשים בחלונות הגבוהים לא זמינים. הקצין מסנן אותי אבל אני חודרת את הטכנולוגיה, מתיישבת לו באוזן ומוצאת את הדרך ללב שלו – הוא מבטיח שיטשטשו אותם. בקו השני ידידי הווטרינר עם הנחיות לכמויות חומר הטשטוש.
שעה לפיצוץ. מסדרים את החזירים במעגלים מסביב למטען הנפץ. אני חושבת על הפחד שלהם. הפעילים והתקשורת מגיעים אבל לא מצליחים להתקרב. לא יודעת אם לסמוך על הקצין לגבי הטשטוש. אולי הוא סתם מבטיח בכדי שארד לו מהווריד. גם ככה לא קל לו. הוא מוודא שאף אחד לא נמצא באיזור האש, חוץ מהחזירים, כמובן.
חלק מהתקשורת עוזבים. חלק נשארים. הפעילים הולכים לאורך הגדר בחוסר אונים. טלפונים אחרונים. אולי יקרה נס. החייל משש ורבע חוזר אלי. לא הצלחתי, אני אומרת לו. אנחנו שותקים בטלפון ואז נשמע הפיצוץ.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"בני המזל שביניהם ימותו במקום".צילום אילוסטרציה
|
|
|
|
|
|
|
החייל בוכה
|
|
|
|
|
|
|
אלוהים! תעשה שימותו מהר! החייל רץ למקום הפיצוץ ובוכה. אני שומעת את נשימותיו הקטועות. אני מתיישבת על הרצפה בפינת החדר ובוכה.
בני המזל שביניהם מתים במקום. השאר שרועים פצועים בשטח. החזירים הפצועים משרתים את התרגיל. מחכים שיתפזר העשן והריח. עכשיו עומדים מעליהם ורושמים פרוטוקולים. החזיר האחרון ינפח נשמתו יומיים וחצי אחרי הפיצוץ.
כעבור שבועיים, בעקבות הפרסום בעיתון, בין השטרודל לקפה, מעלים את הנושא בישיבת המועצה לניסויים בבעלי-חיים בפני הנציג הדומם של הצבא. בדרך כלל הוא שותק כי לצבא יש חסיון ולנציג יש אישור עם פלומבה לשתוק. הוא יבדוק את הנושא. הוא יחזיר תשובה בעוד חודש. הוא מחזיר תשובה כעבור ארבעה חודשים. הוא אומר שבדק והכל בסדר, הכל נעשה באישורים מתאימים. הכל כשורה בחור השחור.
החור השחור הוא הניסויים בבעלי-חיים שמתבצעיםבמערכת הביטחוןשלנו. המערכת שואבת לתוכה מדי שנה, ב"שושו" מוחלט, בעלי-חיים כדי לתרגל עליהם אמצעי לוחמה. חזירים, רובם מגיעים מקיבוץ להב(לפי פרסומים קודמים), כלבים, קופים, ארנבות, אוגרים ועוד. מחדירים להם וירוסים בפיתוח לוחמה ביולוגית, שורפים אותם בניסויי כוויות חמורות, חונקים אותם בגז, מטביעים אותם בניסויי צלילה, מנתחים אותם בעודם חיים ומפוצצים אותם.
החוק הקיים לא מאפשר אפילו נציג אחד של הארגונים למען בעלי-חיים בוועדה הסודית שמפקחת על הניסויים הסודיים בצבא. אין שום מידע על מה שקורה שם, ב"קודש הקודשים" שפועל בחסות משרד ראש הממשלה. רוב הניסויים שם הם לא בשם המדע, הם בשם הצבא.
|
|
|
|
|
|
|  | | חזיר בניסוי. צילום אילוסטרציה
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בת 49, אמא לשניים, גרה בתל-אביב.
פעילה למען זכויות בעלי-חיים בישראל. עומדת בראש המערך להגנת בעלי חיים במעבדות בעמותת 'תנו לחיות לחיות' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
