 |
 |
|
|
|
|
|
|
| נייר טואלט, ליטוף ומילה טובה. ענת רפואה מציעה גלגלי הצלה לשבויים במעבדות. בינתיים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"החולדות שלנו לא סובלות", אמרה לי דוקטורנטית חביבה כששוחחנו בדוכן של האגודה באחת האוניברסיטאות, "את יכולה לבוא ולראות במו עיניך". ביקשתי לראות.
היא עשתה כמה טלפונים כדי להסדיר את ביקורי במעבדה אבל גילתה שהממונים עליה אוסרים על אירוח אדם כמוני במעבדה. לתדהמתי, היא לא ויתרה ולמרות התנגדות שותפיה למחקר תיאמה איתי ביקור בשעת ערב כשאין אף אחד במעבדה.
המעבדה
נראתה כמו חנות נעליים בצפון תל-אביב. 28 חולדות בודדות הוחזקו בקופסאות פלסטיק בגודל נעליים מידה 34 עם מצע נסורת בתוכן. לכל חולדה היה בקבוקון עם מים, כופתאות יבשות וגידול סרטני ענק ומדמם בבטן.
הן שכבו בקופסאות ולא זזו. עיניהן היו מזוגגות. "איך את יודעת שהן לא סובלות?" שאלתי אותה. "הן לא בוכות, לא צועקות ולא מראות שום סימן של כאב" אמרה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חיים בקופסאות נעלים. חולדות. צילום הדמיה
|
|
|
 |
|
 |
|
רואים הכל
|
|
|
 |
|
|
|
בצילומי הסתר שעשתה נ', עובדת הניקיון במעבדה לחקר המוח באוניברסיטה העברית, רואים ארבעה קופים מוחזקים בכלובים קטנים ריקים, במרתף שממוקם שלוש קומות מתחת לאדמה, מול קיר לבן, בלי חלון.
רואים איך מצמיאים אותם בעזרת אוכל יבש ומלוח, רואים איך מוציאים אותם מהכלובים ומכניסים אותם בכוח לסד ריסון שנראה לקוח ממחוזות האינקוויזיציה, רואים איך מכסים אותם בקופסאות קרטון כשמובילים אותם לניסוי (אזהרה: קשה לצפייה).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לא רואים אחד את השני. כלבים במעבדה. צילום הדמיה
|
|
|
|
|
|
|
מתקנים ביזארים
|
|
|
|
|
|
|
בקטלוגים של חברות שמייצרות ציוד למעבדותיש מבחר עצום של מתקני כליאה וריסון של בעלי-חיים ואפילו מתקנים ביזארים ליצירת טראומות נפשיות ופיזיות לבעלי-חיים. נראה כי הציוד המיוצר למעבדות נועד לנוחותם של הנסיינים בלבד.
בהוראות שהמועצה לניסויים בבע"ח ניסחה, מצויינות מידות זעירות כגודל הרצוי לכלובים, ובנוסף מצויין שחוקרים ועובדי מעבדה מחוייבים לעבור קורס בן יום אחד, למספר שעות בודדות, ובמהלכו הם לומדים איך לשלוט בחיות ואיך לבצע בהן פרוצדורות כירורגיות. כמה שעות בלבד. רק לצורך ההשוואה, וטרינר לא ניגש לבעל-חיים לפני 5 שנות לימודים לפחות, שלא לדבר על לנתח אותם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מתקני ריסון מפלצתיים. צילום: PETA
|
|
|
|
|
|
|
"יכולה להבין, לא לקבל"
|
|
|
|
|
|
|
לבעלי-החיים שנגזר גורלם לשמש משאבים לניסויים, אשר עוברים ייסורי תופת במהלך הניסויים, אין רגע של נחת. הם חווים פחד, חרדה, שיעמום, כאב וסבל גם כשהם שוהים ב"בית החיות", לפני ובמהלך הניסויים בהם.
ברוב במקרים החוקרים ועובדי המעבדות לא מתייחסים אליהם כלל ולא מסתכלים להם בעיניים. עבורם הם "כלי עבודה", "מבחנות עם זנב", "פריטים".
אני יכולה להבין את הקושי שביצירת קשר רגשי עם משהו שאתה גורם לו סבל כל חייו ובסוף גם הורג אותו. יכולה להבין אבל לא לקבל.
אני לא יכולה לסלוח לאלימות, להפחדה ולניכור של החוקרים כלפי בעלי-החיים. לא סולחת על חוסר הרגישות המינימלי שבגינו לא מספקים להם כמה תנאים בסיסיים אשר יאפשרו להם לשמור על שפיות דעתם במהלך חייהם הקצרים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שליטה באלימות. צילום: BUAV
|
|
|
|
|
|
|
נעלים מידה 46
|
|
|
|
|
|
|
ואני גם לא מבינה מדוע זה צריך להיות כך. קיימות הוכחות מוצקות לעובדה שכאשר בעלי-החיים חווים מצוקה, לחץ, חרדה, שיעמום, אי-נוחות, המערכות הפיזיולוגיות והנפשיות שלהם משתנות בקיצוניות ממצבם הטבעי. השינויים האלה משפיעים לרעה על תוצאות הניסויים שמתבצעים בהם.
במצבי מצוקה וחרדה כאלה גם קשה יותר לשלוט בהם כי הם נעשים אגרסיבים. זה רע לחיה, רע לחוקר ורע למחקר. אז למה?
עכברים, חולדות ומכרסמים נוספים זקוקים למעט מאוד כדי לעבור את היום בשלום (יחסי): הם זקוקים למקום מעט יותר גדול (נעליים מידה 46), לכמה חברים בני-מינם ולגליל נייר טואלט.
כלבים זקוקים לטיול יומי בחוץ, דרגש נוח למרבץ, חבר אחד וליטוף רך מדי פעם. קופים צריכים חבר צמוד, מקום לקפוץ ולמתוח זנב, צעצועים, חלון ומילה טובה. וכולם צריכים שיהיו טובים אליהם, שלא יפחידו אותם ולא ינהגו בהם בכוח ובאלימות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
משתגע מבדידות ושעמום. צילום: PETA
|
|
|
|
|
|
|
רוצה אותם ריקים
|
|
|
|
|
|
|
באתר המכון לרווחת בעלי-חייםישנן הנחיות מפורטות מאוד לגבי תנאי החזקה המיטיבים עם בע"ח במעבדות מבלי לפגוע במחקר, כולל טיפול בהם, ביצוע פרוצדורות שונות ואפילו אילופם לביצוע משימות בדרכים חיוביות.
יש שם פירוט לגבי כל בעל-חיים בנפרד, החל מעכבר וכלה בקוף. את ההנחיות האלה חיברו וטרינרים שעובדים במעבדות. אם הם יכולים לעשות זאת, מדוע אחרים לא?
למען הגילוי הנאות, אודה שאני רוצה את הכלובים במעבדות ר י ק י ם. לא גדולים יותר, לא מאובזרים יותר, ואפילו לא עשויים מזהב. ריקים. אני גם יודעת שזה יקרה מתישהו. אבל בינתיים, עד אז, חובה על החוקרים ועובדי המעבדות לדאוג לרווחת בעלי-החיים שברשותם. אחרי הכל, הם חייבים להם את קידום הקריירה האישית שלהם.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בת 49, אמא לשניים, גרה בתל-אביב.
פעילה למען זכויות בעלי-חיים בישראל. עומדת בראש המערך להגנת בעלי חיים במעבדות בעמותת 'תנו לחיות לחיות' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
