בחזקת חפים מפשע: האם לבית יש תפקיד בבניית האישיות של הילד?
ספר חדש המבוסס על מחקרים שנערכו בתאומים זהים, מציע מסקנות פסיכולוגיות שנויות במחלוקת: הבית לא משפיע על האישיות של הילד, והאופן שבו ההורים מגדלים אותו לא קובע מה ייצא ממנו לבסוף. מה כן? הכל עניין של גנטיקה וסביבה חיצונית
תמר ויעל הן תאומות זהות. הן גדלות אצל אותם הורים, עדות לאותן מריבות ולאותן שמחות, הולכות לאותו גן, מבלות עם אותם חברים ומשחקות באותם צעצועים. בכלל, ההורים שלהן מקפידים להעניק להן את אותם דברים, "כדי שלא תהיה קנאה". ובכל זאת, בגן אין ויכוח: לכל אחת מהן יש אישיות אחרת. "זה גנטי", פוסקת הגננת, אבל אפילו היא יודעת שזה לא רק עניין של גנים או של תאומים.
תמיד זה ככה: במשפחה אחת שחולקת סביבת בית משותפת, ניכרים הבדלים בין אחים ואחיות.
אז מה גורם לבני אדם להיות שונים זה מזה באישיותם ובהתנהגותם? על שאלה זו מבקשת ג'ודית ריץ'-האריס, מחברת רב המכר "מיתוס גידול הילדים", לענות בספרה השני, "אין שניים דומים", בעריכת עתליה זילבר (עם עובד, אפקים מדע).
ריץ'-האריס מעלה שלוש מערכות נפרדות. לדבריה, המערכות שמעצבות את האישיות הן מערכת היחסים שבין הילד לסביבה, מערכת החיברות (שמקנה לו את כישוריו החברתיים) ומערכת המעמד (שהילד מגבש עם הזמן). המפתח לפתרון תעלומת התאומים הזהים הוא פעולות הגומלין שבין המערכות הללו.
לא נעים להשבית שמחות, אבל בשונה מההנחה הבסיסית והמוכרת של זיגמונד פרויד, שאישיותו של הילד מתעצבת בבית, האריס מסתמכת על מחקרים השוואתיים חוזרים ונשנים שנערכו בין תאומים זהים שגדלו במשפחה אחת, תאומים זהים שגדלו בנפרד, ותאומים לא זהים שגדלו יחד או בנפרד.
המסקנה שהיא הגיעה אליה היא שלבית יש אפס השפעה על האישיות. "אם המדענים אינם יכולים להסביר למה תאומים שונים זה מזה ולמה אחים רגילים שונים זה מזה", אומרת האריס, "פירוש הדבר שהם גם אינם יכולים להסביר למה אתה ואני, או כל שני בני אדם שנבחרו באקראי, שונים זה מזה".
האריס קוראת תיגר על הפסיכולוגיה המסורתית, ומערערת
לטענתה, בעיצוב האדם המבוגר הגנים והחברים הם שקובעים, ולא ההורים. לא הדברים שקורים בבית הם שמעצבים את אישיותו של הילד, אלא הדברים שקורים מחוץ לבית. "היחסים עם ההורים ובמשפחה חשובים מאוד", מסבירה עורכת הספר עתליה זילבר, "אבל בתוך המסגרת המשפחתית. את רוב החיים שלנו אנחנו מבלים מחוץ לבית ההורים, בחברה הרחבה, ועל תפקודנו בתוכה זה לא משפיע".
אז מה אפשר להסיק מכך? שהקרדיט שהורים נותנים לעצמם הוא מיותר?
"כשאדם אומר 'אני גדלתי בבית שקוראים בו ספרים, ולכן אני קורא ספרים', הוא לא מביא בחשבון את העניין הגנטי. כאשר מדברים על דמיון בין ילד להורה, הרבה פעמים לא מביאים בחשבון שיש להם אותם גנים. הוא ירש מהם את הגנים, ולא רק את החינוך. בניגוד לדעה הפסיכולוגית הרווחת שאנחנו סוחבים איתנו דפוסי התנהגות מהבית, האריס אומרת שכל אדם מתאים את עצמו למקום שבו הוא נמצא. ילד יכול להיות הכי קטן בבית, כזה שכל האחים שולטים עליו, אבל בכיתה שלו הוא יכול להיות דומיננטי".
למעשה, זה מצדיק את דאגת ההורים מהבחירה של ילדיהם בקבוצות החברתיות שהם רוצים להצטרף אליהן, אבל מנגד להורים אין בעצם שום אפשרות להשפיע על הבחירה הזאת. צודקים ההורים שטוענים שכשילדם מסתבך בצרות, אין להאשים אותם, אלא את החברים של הילד שהשפיעו עליו לרעה. כלומר, בית ספר טוב חשוב לא פחות מבית טוב.
הורים, בכל אופן, לא יכולים לקלקל הרבה (אלא אם כן הם אכזריים או מזניחים), אבל מנגד גם אינם יכולים לתרום הרבה, ככה שאי אפשר להאשים אותם במחדלי ילדיהם, וגם אין סיבה לשבח אותם על הישגיהם. תפקיד ההורים הוא לכל היותר לספק לילד גנים, צרכים גופניים, השכלה, תנאי גידול נוחים ואהבה. את כל השאר תעשה הסביבה.
אפשר לקחת לדוגמה את תוכניות ההדרכה שנועדו ללמד הורים כיצד לנהוג עם ילדיהם. "התוצאות שעולות מכל המחקרים הן שתוכניות ההתערבות משפרות את היחסים של הילדים עם ההורים בבית, אבל לא משפיעות על התנהגותם בבית הספר", אומרת זילבר, "אם בית הספר מחנך לסמכות ולמשמעת, ובבית יש פריקת עול, זה מה שיהיה. בבית הוא יפרוק עול ובבית הספר הוא יהיה ממושמע".
ריץ'-האריס מרוקנת מתוכן את המושג "הורים טובים". כשמדובר בילדים, אנחנו בסופו של דבר אינקובטורים אנושיים. ד"ר רחל פסטרנק, מומחית לנושא חינוך, משפחה וחברה ישראלית מבית הספר למדעי ההתנהגות של המכללה למינהל, נחרדת מזה לרגע קל, אבל חוזרת בה. "אני לגמרי מבינה את הממצא של האריס", היא אומרת, "אבל מפרשת אותו אחרת: בעשור האחרון למשפחה אין שום השפעה, משום שהיא לא מתעסקת יותר עם חינוך, ובמקרה הטוב משמשת רק כאמרגנות. הורים מהמעמד הבינוני והבינוני-גבוה עובדים משעה שמונה עד חמש אחר הצהריים במקרה הכי טוב.
"מה הם עושים? שולחים לחוג ועוד חוג ועוד חוג. כמה זמן נשאר להם לשבת עם הילדים עם השיעורים? איזה הורה רב עם ילדיו שיכינו שיעורים, ויגידו את המילים הנכונות? הורים רוצים שקט תעשייתי, ושבית הספר יעשה את העבודה. דיברתי עם אלפי הורים וכולם מסכימים לכך. מהנהנים ואומרים: 'נכון'. מעבר לזה, הם לא יודעים מה לעשות".
נא להמתין לטעינת התגובות
