גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


סרט שחור

אם מדינת ישראל מבקשת להתאבד, יש דרכים יעילות יותר לעשות זאת מאשר להפקיד בידי אייל סיון תקציב לבימוי סרט על תפוזי יפו

רוגל אלפר | הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תקציר הפרקים הקודמים: אייל סיון, במאי תעודה עם סדר יום אנטי ציוני, זכה במכרז משותף לערוץ 8, סינמטק ירושלים וקרן רביננוביץ' להפקת סרט מחומרים ארכיוניים במסגרת פרויקט בשם "עבר הווה", לרגל יום העצמאות ה- 60 של ישראל.

קמה תרעומת תקשורתית. התנהל קמפיין נגד סיון. הלקטורים שבחרו בו כונו קומיסרים. סרטו המוצע, שטרם צולם ולו פריים אחד ממנו, אופיין כחורג מגבולות חופש הביטוי שדמוקרטיה חפצת חיים אמורה לאפשר.

מימונו בכספי ציבור הוגדר כסממן של התאבדות לאומית. נאמר שהקומיסרים שונאי ישראל שמו להם למטרה להמיט על המדינה כליה באמצעות יצירות תרבות הקוראות בגלוי לחיסולה. הנהלת קרן רבינוביץ' נבהלה. היא החליטה לדחות את המלצת הוועדה המייעצת שלה ולא לאשר את התמיכה הכספית בסרט. יושב ראש הוועדה נחמן אינגבר הכין מכתב התפטרות. "יום שחור לחופש הביטוי", מגדיר אינגבר את הפרשה.

480 אנשי רוח וקולנוע חתמו על עצומת מחאה הקוראת לקרן רבינוביץ' לתמוך בסרט. אייל סיון מצא את עצמו במרכז מאבק יצרי מאוד על דמותה של המדינה והחליט למשוך את בקשתו לתמיכה מקרן רבינוביץ'. בעקבות זאת סבר אינגבר שאין טעם בהתפטרותו והודיע שימשיך לכהן בתפקידו.

לכאורה אפשר לנשום לרווחה. הודבר האיום הקיומי שקם על ישראל מתוכה ואמר לכלותה בכלים שהיא עצמה מעמידה לרשותו. אלא שהמלאכה עוד מרובה. הקומיסרים ממשיכים לכהן בתפקידיהם. התקציבים הציבוריים עדיין בידיהם. מוחותיהם רוחשים מזימות בוגדניות. יוצרים רבים עודם מידפקים על דלתותיהם וששים להשביע את רצונותיהם הנלוזים.

מגיפת האנטי ציונות האופנתית תמשיך להתפשט. מיעוט רעיוני מבוטל משליט טרור תרבותי על הארץ וחובר לאליטה האינטלקטואלית האנטישמית באירופה. מוקדם לנוח על זרי דפנה. הציבור נקרא לדגל. זוהי, ללא ספק, שעת חירום.

האמת היא שהראיות בתיק "מדינת ישראל נגד אייל סיון" עשויות מחומרים דמגוגיים להחריד. אכן, סרטו אמור היה להיות ממומן בכספי ציבור. אז מה? כמעט כל הסרטים התיעודיים בעולם ממומנים

בכספי ציבור.

יתרה מזאת, כל הקולנוע הישראלי ממומן בכספי ציבור. בלי כספי ציבור, אין קולנוע בישראל. לא פיצ'רים ולא דוקו. כלום. הציבור הישראלי מממן קולנוע כמו שהוא מממן אמנות פלסטית ותאטרון וספריות, כי קולנוע, ובכלל זה סרטים תיעודיים, הוא נדבך חיוני בכל תרבות עכשווית.

אין עוררין שעל הציבור להמשיך לממן קולנוע תיעודי. ואין עוררין שזכותו של אייל סיון להחזיק בעמדות אנטי ציוניות וזכותו גם להביע אותן בסרטיו. זוהי דמוקרטיה וגם מתנגדי סיון הם דמוקרטים. הם רק טוענים שזכותו ואולי אף חובתו הקיומית של הציבור הישראלי לסרב לממן סרטים שקוראים לחיסול מדינתו. ברור שבלי כספי ציבור אין אייל סיון יכול ליצור קולנוע תיעודי בארץ. בבקשה, אומרים מתנגדיו, שילך לקרנות בחוץ לארץ ויבקש מהן כסף.

בהינתן הנסיבות הכלכליות שבהן פועל הקולנוע התיעודי הישראלי, מה שבעצם נאמר הוא שלאייל סיון אין זכות להביע את דעתו כאן בארץ. זה כמו לומר שלאיש רוח או עיתונאי ישראלי אסור להשמיע בכלי תקשורת ישראלי עמדה אנטי ציונית. הוא רוצה לדבר ולכתוב? בבקשה, שיעשה זאת בחוץ לארץ.

זה כמו לומר שלאקדמאי ישראלי אין זכות לפרסם מחקר אנטי ציוני במסגרת מוסד אקדמי ישראלי. רוצה לחקור? בבקשה, יש אוניברסיטאות בחוץ לארץ שישמחו לקלוט אותו. זה כמו לומר שלהוגה ישראלי אין זכות לפרסם בארץ ספר אנטי ציוני. שיפרסם בחוץ לארץ, ואסור לאף הוצאה ישראלית לתרגם אותו.

מה לעשות, להפיק סרט תעודה עולה לאין שיעור יותר מלכתוב מאמר או לדבר ברדיו. משמעות האיסור על מימון תרבות אנטי ציונית בכספי ציבור היא שלילת חופש הביטוי של במאי תעודה אנטי ציוניים. ומאחר שאין להעלות על הדעת איסור על הבעת דעה אנטי ציונית בישראל, אין להעלות על הדעת איסור על מימון סרטי תעודה אנטי ציוניים בכספי ציבור. שהרי זה היינו הך.

שיהיה ברור: אני לא חושד לרגע שעורך מדור המאמרים ב"מעריב", בן-דרור ימיני, שרשאי לזקוף לזכות מאמרו "מעצמאות להתאבדות" את הקמפנייה המוצלחת נגד סיון, הוא אנטי דמוקרט. אני מניח שכמו כל דמוקרט הוא חותם על המימרה הידועה של וולטר בדבר נכונותו להילחם על זכותם של אזרחים שאין הוא מסכים עם אף מילה שיוצאת מפיהם, להוציא מילים מפיהם.

אחרי ככלות הכל, זה משתלם. גם הם יילחמו על זכותו להשמיע את דעתו, אף שדעתו צורמת להם עד מאוד. אני חושד שהוא לא חשב על עמדתו בסוגיית סיון עד הסוף. ואני חושד כך, מפני שאני בטוח שהוא היה מפרסם, בחירוק שיניים אך בחפץ לב, מאמר פרי עטי במדור הדעות שאותו הוא עורך, שבו הייתי יוצא חוצץ נגד מאמרו "מעצמאות להתאבדות".

ומאחר שאני משוכנע שהוא היה מפרסם מאמר כזה, אני משוכנע שהוא וכל שאר מתנגדי סיון צריכים לתמוך במימון ציבורי לסרטיו, כל עוד הם אינם מסיתים לרצח או מתעדים מעשי אונס או נוטלים חלק פעיל במעשים פליליים. אי אפשר אחרת. היום סיון הוא אויב האומה, מחר זה עלול להיות בן-דרור ימיני.

במאמרו מכנה ימיני את נחמן אינגבר "קומיסר תרבות". קומיסר הוא שר בולשוויקי, אדם שמוציא לפועל מדיניות דיכוי בשם שלטון רודני. אינגבר לא מונה לתפקידו על ידי ממשלת ישראל. אין חולק שהוא נמנה עם מומחי הקולנוע הגדולים בארץ וראוי לתפקידו. 16 שנה הוא מכהן כיושב ראש הוועדה המייעצת של קרן רבינוביץ'. זו הפעם הראשונה שהקרן דוחה את המלצתו.

בשנים האחרונות תמכה הקרן, בעקבות המלצתו, בסרט הפרו-ציוני בעליל "בופור", בסרט על הסימבול הציוני אילן רמון, בסרט על הרמטכ"ל דן חלוץ (עדיין ציוני, בכל זאת, לא?) בעת ההתנתקות, בסרט על מרד גטו ורשה ואפילו בשני סרטים של הבמאי איציק רובין, שפרסם ב"מעריב" מאמר שבו טען שבמגעיו עם מה שכינה "הקומיסרים של קרנות התרבות" הוא נאלץ להסתיר את עובדת היותו ציוני.

אם זה כך, אינגבר לא הבחין בזאת. כנראה שרובין הצליח להסתיר היטב את העובדה שהוא מסתיר. במאמרו הוא גם הצליח להסתיר את העובדה שהתחרה באייל סיון והפסיד לו בהתמודדות על הפקת סרט תעודה במסגרת פרויקט "עבר הווה". הבחירה ב"ג'אפה" של סיון באה בין היתר על חשבונו.

אם אינגבר הוא קומיסר, הוא קומיסר ממש גרוע. הרקורד שלו בקרן רבינוביץ' מציג תמהיל הרבה יותר מדי מאוזן. אילן רמון, מרד גטו ורשה, "בופור" - מה זה כאן, ציונות? ומה בדבר "ג'אפה"? האם צדק ימיני כשכתב שהמסר הידוע מראש של הסרט הוא "שיש לחסל את המדינה הנפשעת ותאבת הבצע" ישראל?

לא כך התרשם אינגבר. הוא התרשם שסיון מתעתד לעסוק בשאלה איך נבנה מותג התפוז הישראלי, מה האידאולוגיה שעמדה מאחוריו, איך הפך לסמל הציונות, מדוע הוחרם בעולם, איך הפסיד את שוק התפוזים הגלובלי לתפוז מפלורידה, אילו שיקולים קפיטליסטיים עמדו מאחורי טיפוחו וכיצד השתלב בסכסוך בין ישראל לפלשתינים, שהוא בין היתר סכסוך על שטחים, ובהם גם פרדסים.

נשמע כמו סרט דוקו שמשמיע ביקורת תרבות, ואולי אף ביקורת אנטי ציונית, ברוח הניאו-מרקסיזם. הניאו-מרקסיזם, בניגוד לכהניזם, איננו מנוגד לחוק הישראלי. נאמר זאת כך: אם ישראל מבקשת להתאבד ולבצע בעצמה "אונס קולקטיבי", לשון בן-דרור ימיני, אין ספק שיש דרכים יעילות יותר לעשות זאת מאשר להפקיד בידי אייל סיון תקציב לבימוי הסרט "ג'אפה".

להתאבד באמצעות הסרט "ג'אפה" זה כמו לנסות לחתוך את הוורידים עם אטב כביסה. זה אתגר רציני. אינגבר איננו חסיד של סיון. על רוב סרטיו כתב ביקורת שלילית. הוא סבור שמדובר בבמאי תעודה מקורי שהמניפולציות שהוא מבצע בחומר הגלם שלו אינן חורגות מהמקובל בתחום שבו הוא עובד.

כאן המקום לציין שכל סרט תעודה הוא מניפולטיבי במידה כזו או אחרת. אין סרט תעודה אובייקטיבי. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את מייקל מור. במאי תעודה הוא כמו בעל טור בעיתון. הוא משתמש במציאות כדי לייצר אמירה נוקבת על אודותיה.

סיון הוא במאי תעודה לגיטימי אך שנוי במחלוקת. מותר לחלוק על אינגבר ולטעון שסיון הוא במאי תעודה גרוע. ומה בכך? זו לא סיבה להכניס אותו לרשימה שחורה של במאי תעודה ישראליים שאינם זכאים למימון ציבורי באמצעות קרנות.

מה הלאה? איסור על העסקתו בתור מרצה במכללת ספיר? סיון מלמד בספיר. הוא מנחיל את תורת הבימוי הארסית שלו לסטודנטים שעלולים ללכת בדרכו. גם מכללת ספיר זוכה למימון ציבורי. לכאורה, יש לפטרו משם לאלתר. זה אך הגיוני, אפילו מתבקש. לא כדאי לחברה הישראלית להידרדר במדרון החלקלק הזה. לא כדאי להיכנס לסמטה האפלה הזו, שהרי דווקא התנהלות כזו מדיפה ניחוחות קומיסריים לא נעימים.

בניגוד לרושם שאולי נוצר, אייל סיון איננו אדם חזק בחברה הישראלית. הוא לא נהנה מעמדת כוח. רוב רובו של הציבור היהודי בישראל פוסל את עמדותיו מכל וכל. נכון שלפועלו יש תהודה רבה יותר באירופה.

האין זה צורם שיוצר המתנגד לקיומה של ישות ציונית יבקש מאזרחיה, שרבים מהם חשים כלפיו שאט נפש, כספים להבעת עמדותיו? כן. אולי. קצת. צורם הרבה יותר שהציבור יעניק את כספו אך ורק לבמאי תעודה שעמדותיהם עולות בקנה אחד עם הקונצנזוס.

לא כך יוצרים תרבות מגוונת ותוססת. כך יוצרים תרבות מנוונת, תרבות ממלכתית של קומיסרים. תרבות מתפתחת דרך השוליים המאתגרים שלה הפורצים מהקטבים, לא דרך המרכז המתבשם מכל מה שמובן מאליו ומוסכם על הכל. זה כלל ידוע.

סיון היה מטרה קלה. רבים בתעשיית הקולנוע לא אוהבים אותו, סולדים מאישיותו הנתפשת כיהירה ושחצנית. אין לו שדולה אמיתית. בכל זאת, קרן רבינוביץ' היתה מוכנה לממן את סרטו ב- 2009, ההנהלה הציעה לאינגבר לדון ב"ג'אפה" שוב לקראת השנה הבאה, וכך לעקוף את מעקש יום העצמאות ה-60, וקרצה לו שהמלצתו תתקבל אז בחיוב. אינגבר סירב. בצדק. שהרי מה שמאיים על קיום המדינה ב-2008 יאיים עליה גם ב-2009. ואינגבר הוא ציוני טוב.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
ניווט מהיר
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים