לפי שעה: "הירח הקר" מצוין
יש רוצח מתוחכם, יש קורבנות מעונים, יש חוקר וצוות עוזרות מסקרן, אבל הגיבור האמיתי של "הירח הקר" הוא הזמן
ג'פרי דיבר צילום: איי -פי
ג'פרי דיבר, כך למדתי, הוא לא רק סופר אלא עיתונאי, זמר ועורך דין, עם רזומה של 21 ספרים, תרגומים ל-35 שפות, שלל פרסים ספרותיים ואפילו בעל גרסה קולנועית לספרו "אספן העצמות", עם דנזל וושינגטון ואנג'לינה ג'ולי.
"הירח הקר" הוא השביעי בסדרת ספריו בכיכובו של לינקולן ריים: חוקר מז"פ מבריק ממשטרת ניו יורק, שקורה פיצחה את צווארו והשאירה אותו משותק בארבע גפיו אך גם עם להט גדול "לתחרות אחד על אחד עם פושעים". עזר כנגדו בסדרה היא הבלשית הנמרצת אמליה זקס, והפעם מצטרפת לשניים גם סוכנת המתמחה בקינסיקה: מדע התבוננות בשפת גוף ולשון הבוחן את אמינות דיווחם של נחקרים. כלומר, סוג של פוליגרף אנושי.
העלילה נפתחת בליל דצמבר קפוא עם צמד רציחות: של איש עסקים צעיר ושל מוכרת פרחים. הקשר היחיד בין הנרצחים הוא עקבותיו של הרוצח המכנה את עצמו "השען", בגלל תחביבו לענות את קורבנותיו באיטיות סאדיסטית לקול תקתוקו של שעון המחשב את קצם לאחור. מה שהכי מטריד את ריים ושות' הוא מניעיו הנסתרים של הרוצח, כי "אנשים שמניעיהם בלתי מובנים הם המסוכנים ביותר", במיוחד שהקורבן הבא כבר מעבר לפינה.
סגולתו העיקרית של דיבר כמספר היא בארכיטקטורה המושלמת של עלילה המתפתחת בהדרגה מסיפורים מקבילים, כולל תזמון
מדויק של חשיפת הקלפים. זה מתחיל כמותחן שגרתי נטול כל כוונת הפתעה, שכבר מהרגע הראשון מספק הצצה אל נבכי נשמתם המסויטת של הרוצח ושותפו.
אבל דווקא משום שמנקודת המבט של הקוראים השאלה "מי עשה את זה?" לא קיימת, מצליח דיבר להרדים אותם עם שרשרת ספינים ערמומית. גם המובן מאליו מתגלה כמופרך בעליל, ולהפך. וטוב שכך. שהרי זה תפקידו העיקרי של סופר, לא לפחד מהאפשרויות, כי אנשים לא קוראים ספרים על 999 הפעמים שבהן הכול קורה כצפוי. אנשים קוראים על הפעם האחת שהדברים משתבשים.
הערך המוסף של הסיפור נובע מחיבתו של הרוצח להורולוגיה, חקר הזמן והמכשירים המשמשים למדידתו, מה שמעשיר את הקורא בפרטי טריוויה כמו לידתה של המילה Clock מהמילה הלטינית Clocca שפירושה פעמון, כי לשעונים קדומים לא היו מחוגים או פנים כך שהפעמון היה הדבר היחיד שציין את הזמן. או העובדה שדיוק במדידת הזמן בעולם נעשה חיוני רק עם הופעתן של הרכבות: כשחייהם של אנשים היו מוגבלים לאזור או יישוב אחד הם יכלו להתחיל את היום בכל זמן שהחליטו.
שש בבוקר בלונדון היה יכול להיות שש ו-18 דקות באוקספורד. למי היה אכפת? אבל כשמדובר בפסי רכבת, אם רכבת אחת לא עוזבת את התחנה בזמן והאחרת מגיעה בשיא המהירות, התוצאות יהיו לא נעימות.
בכלל, הזמן הוא הגיבור האמיתי של "הירח הקר". לא רק בגלל אובססיית השען הרצחני, אלא כמי שמעמיד במקומם את כל גיבוריו של הסיפור, טובים ורעים כאחד. תקתוק השעון המהדהד בין השורות במונוטוניות אדישה מזכיר לנו שלא משנה מה נעשה בחיים, בסוף כולנו נמות, או כפי שמוצהר במוטו בפתיחה: "רוצו ככל יכולתכם, לעולם לא תימלטו ממני. היאבקו בי בכל מאודכם, לעולם לא תביסוני. אני הורג כרצוני ולעולם לא ייעשה עמי דין צדק".
ג'פרי דיבר הירח הקר מאנגלית: ענבל שגיב אופוס, 455 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
