מותו של ענק: פרידה מג'ון מרטין
גל אפלרויט נפרד מהמוזיקאי הסקוטי, שגרם לו להאמין שמוזיקה יכולה להיות סוחפת, מרגשת, מעציבה ומשמחת. למי שלא זכה להכיר את המוזיקה של מרטין, מציע אפלרויט שיעור ראשון. הספד
ג'ון מרטין בבי.בי.סי
מרטין, ששמו האמיתי הוא איאן מקגיצ’י, נולד בסקוטלנד ב 1948 ועבר בשנות העשרה שלו ללונדון בכדי לנסות את מזלו בסצינת הפולק המתפתחת של שנות השישים. את טכניקת הנגינה המיוחדת שלו פיתח לגמרי לבדו, בהשפעת גיטריסטים כמו ברט יאנש וג’ון רנבורן, ובהשפעתם של בוב דילן ודונובן.
אחרי כמה אלבומי פולק יפים אך לא מאוד מרשימים שיכלל מרטין את השפה המוזיקלית שלו, ובעזרת נגן הקונטרבס דני תומפסון, שהביא אל העשייה המשותפת השפעות ג’אזיות, יצק תוכן ועומק שהפכו את המוזיקה שלו לאחת היפות ששמעתי בחיי.
בסדרה בלתי נשכחת של אלבומים גרם מרטין לאנשים כמוני להאמין שמוזיקה יכולה להיות כל דבר שתרצה. מרגשת, מהפנטת, משמחת, מעציבה, מעצבנת, סוחפת, אך יותר מהכל מאוד מאוד אמיתית. אם יש דבר שמאפיין את ג’ון מרטין זו כנראה האמת שבו. האיש הקטן גדול הזה לא הצליח מעולם להתחבר לאופנות, הוא כנראה הקדים אותן בכמה שנים, אולי אפילו המציא חלק, אך תמיד בשקט, מבלי לעשות רעש - מאחורי הקלעים.
בין חבריו הקרובים תמצאו שמות כמו ניק דרייק (עליו אפילו כתב שיר – Solid Air), פיל קולינס ופול קוסוף (גיטריסט להקת פרי שכמו דרייק הלך לעולמו בגיל מאוד צעיר), אך זה לא קירב אותו לאור הזרקורים. נדמה לי שבמקרה של מרטין זה רק לטובה. מכיוון שמדובר באישיות צנועה, חשיפה היתה יכולה לעשות לו רק רע, ובשנות השמונים היתה תחושה שזה קורה לו – וחבל.
בשנות התשעים הוא הוציא כמה אלבומים יפים שדיברו יותר לעדת המעריצים הפנאטית שלו, אך ההתעניינות בו הלכה וגברה. בתחילת המאה הנוכחית הוא עבר תאונת דרכים קשה, ואחרי טיפול קשה (שכלל כריתת רגל) הקליט את אחד האלבומים הכי יפים שלו (ומה שהפך להיות אלבומו האחרון) – "On The Cobbles" שיצא ב 2004.
נפש תאומה
ג'ון מרטין - May you never
השיר היה ""Go Easy שפותח את האלבום Bless The Weather מ1971. בשיר הזה מתומצתת כל ההוויה המרטינית לשני משפטים – Life Go Esay On Me, Love Don’t Pass Me By"". וכשהאקורדים שאצבעותיו מנגנות נשמעים כמו משהו שקשה לתארו במילים, התוצאה הופכת
אותך מיד למכור, לפחות כך קרה לי.
היום אני מחזיק בבית כמעט כל צליל שהאיש הוציא מפיו או מהגיטרה שלו, וגם כמה די.וי.דים מרשימים שיצאו לו בשנים האחרונות. למתחילים, כדאי לנסות את ""Bless The Weather, או את Solid Air שיצא ב 1973. בנוסף, בשנה שעברה, יצאה לחנויות קופסה בת ארבעה דיסקים שמסכמת בצורה הכי ראויה את הקריירה שלו – Ain’t No" Saint" שכוללת קטעים נדירים מהופעות בלתי נשכחות ועוד מטעמים למעוניינים.
כששואלים אותי עליו אני נוהג לומר שהיתה תקופה שג’ון מרטין היה בשבילי אלוהים. אני חושב שגם היום, או בייחוד היום, כשאין הרבה אלוהים, האלוהות שלו בולטת מעל לכל היתר, ולכן עצוב שהוא כבר לא איתנו. יהי זכרו ברוך.
גל אפלרויט יקדיש שעתיים למוזיקה של ג'ון מרטין, ביום שבת ה-31 בינואר, 17:00, ברדיו 88FM
נא להמתין לטעינת התגובות
