ראשי » תרבות » מוזיקה

העיקר אצל שולי רנד הוא הכוונה

שולי רנד אינו זמר, וגם לא ממש מוזיקאי. אבל בשורה אחת שלו יש יותר נשמה מבאלבום שלם של עברי לידר, ולכן ההופעה שלו מהפנטת

הוא מגיח מתוך הערפל שעל הבמה: חליפה שחורה, כובע, זקן. הקהל מתחיל למחוא כפיים, אך מיד משתתק - במבט נוסף מתברר שזה לא שולי רנד אלא "סתם" חרדי. "טוב, הם כולם דומים", מישהי מעירה מאחוריי.

900 אנשים גודשים את האולם, כמחציתם מכירים את העולם החרדי רק דרך הספינים של אלי ישי, חלקם מזהים את הביטוי "נקבים נקבים" בעיקר ממכון הפירסינג וטרם הזכרתי את אנשי הברנז'ה. אבל באופן מפתיע, התברר שזה לא קהל שבא לסגוד לעגל הזהב התורן, אלא כזה שבאמת מכיר ואוהב את השירים.

במבט ראשון נדמה שסוד הקסם של רנד נעוץ בעברו כשחקן. על במת בית ליסין, לשעבר תיאטרון הקאמרי שבו שיחק במשך עשור, הוא חוזר למגרש הטבעי שלו. הנוכחות שלו מהפנטת, הוא נכנס לדמות מהרגע הראשון ומגיש כל שיר בהטעמה מדויקת ובליווי מחוות גופניות ופרצופים מלאי רגש.

אבל במבט שני מבינים שזה רק חלק קטן מהסיפור. הרי הוא כבר לא השחקן הצעיר שגילם את המלט. בלי להיות או לא להיות, הוא פשוט ישנו. אלה לא הכריזמה או הכישרון התיאטרלי המרשימים שבהם הוא ניחן. זה משהו גדול מהם שיש למעט מאוד אמנים בארץ - אמונה.

אלוהים שלו, רציתי שתדע: שולי רנד אינו זמר, ואני בספק אם הוא עצמו היה מתהדר בתואר מוזיקאי, אבל האמונה שלו ביצירה שלו מידבקת. אין לו בשורה מוזיקלית חדשנית, אבל יש בשורה אחת שלו יותר כוונה מאשר באלבום שלם של עברי לידר. המנעד המוזיקלי שלו מוגבל, אבל המנעד הרגשי שלו מגיע לספירות עליונות.

בשיר "המשורר" הוא מרגש את הקהל בתיאור הדיאלוג שלו עם חנוך לוין, האתאיסט הגוסס: "סע לשלום, אתה ענית אמן". מיד לאחר מכן הוא מרגיש את הקהל המצומרר ומבקש את רשות הלהקה לשנות את סדר השירים, כי "צריך א-ביסלע אושר".

והלהקה שלו נענית ועוטפת את שיריו באווירה מאיר אריאלית כול ישראלית. הקול קול שולי רנדי והידיים ידי אסף אמדורסקי, המפיק המוזיקלי של ההופעה שמתגלה גם כפסנתרן ברים מצוין, וכבעל צניעות מוזיקלית מפתיעה.

בין השירים רנד הפתיע גם כסטנדאפיסט מחונן, והקהל המשיך לבלוע את השירים בשקיקה, בעוד הסאונד הבעייתי באולם המשיך לבלוע לא מעט מהטקסטים שלהם. אבל רנד יצא גם מזה, הודות לכנות של שירים כמו "אייכה".

יש לרנד יכולת להחזיר לבנאליה את הצבע המקורי שלה, כמחזיר נשמות לפגרים מתים. אפילו כשהוא אמר "אני מעומק הלב שמח להיות פה", הוא הצליח לא להישמע נדוש. הלוואי שהיו עוד אמנים כמוהו בארץ, אמנים שאמנותם אמונתם.

שולי רנד, בית ליסין, 29 בינואר

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...