יצאתי לחפש שנאה, תיכף אשוב
הסערה הגדולה שעורר סרטו הקודם של הבמאי יואב שמיר-"מחסומים"-היא כאין וכאפס לעומת זו שעתידה להתעורר בעקבות סרטו החדש על האנטישמיות. בזמן שכולם טוענים ששנאת היהודים משתוללת, הוא מנסה לשכנע שאין כמעט דבר כזה ושהבעיה בכלל טמונה בנו
שמיר, שועל פרובוקציות ותיק, קפץ על האמירה כמוצא שלל רב. "פתאום גם שמתי לב שבישראל התקשורת כל הזמן מדווחת על אנטישמיות והתחלתי לחשוב מה זה להיות אנטישמי", מספר שמיר בראיון ל"המגזין" לרגל הקרנת הבכורה של סרטו הבוחן את התופעה, "השמצה", דווקא בפסטיבל ברלין, על כל המשמעויות הסימבוליות של הדבר.
שמיר (38) ידוע בעמדותיו השמאלניות, שאותן לא היסס לבטא גם בסרטיו הקודמים. בדומה לסרטו "מחסומים", גם סרטו "חמישה ימים", שתיעד את פינוי המתנחלים מרצועת עזה, קומם עליו לא מעט צופים, אך זכה לשבחי המבקרים ואף התקבל לפסטיבל סאנדנס היוקרתי. אלא שב"השמצה" נדמה ששמיר מניף דגל אדום במיוחד, ומנסה לבחון ולערער על תפיסות רווחות ומקובלות בחברה הישראלית, בלי לחשוש לשחוט בדרך עדר של פרות קדושות או לפחות ממש לעצבן אותן.
"הסרט גם אינו מנסה לקבוע אם יש אנטישמיות או לא", מצהיר שמיר, "המטרה שלי היא להראות איך אנחנו כישראלים וכיהודים מתייחסים לאנטישמיות, ואיזה תפקיד אנחנו משחקים בעולם הזה. קח למשל צעירה שנאנסה: היא יכולה להפוך לשונאת גברים, להגדיר את זהותה ולעצב את חייה דרך האירוע הנורא שהיא עברה. או שהיא תבחר בדרך אחרת".
סרטו החדש נפתח עם קביעתו של נח קליגר, עיתונאי ניצול שואה: "צרפת אנטישמית, גרמניה אנטישמית, מדינות דרום אמריקה, המדינות הבלטיות, אנגליה-הם כולם אנטישמים. יש שקטים יותר ויש בוטים יותר". זו הופכת להיות הנחת היסוד ביחס לאנטישמיות, שבה יבקש לכרסם לאורך כל הסרט. קצפו של שמיר יוצא בעיקר על כך שכל מי שמבקר את ישראל מיד נתפס כאנטישמי.
כדי לחזות במו עיניו באנטישמיות של ממש, שמיר עורך ביקור במשרדים הראשיים של "הליגה נגד השמצה" בניו יורק, שלרשותה עומד תקציב שנתי של 50 מיליון דולר לתיעוד כל אירוע אנטישמי. הוא זוכה שם לקבלת פנים חמה מצד נשיא הארגון, אייב פוקסמן, ניצול שואה שנלחם באנטישמיות כבר יותר מ-40 שנה ומייעץ בנושא גם לממשלת ישראל. פוקסמן מצווה על עוזריו לסייע לו: "הוא לא יפגע בנו והוא עיתונאי טוב". כנראה שפוקסמן היה אופטימי מדי או פשוט תמים.
בסרט פוקסמן מוצג כטיפוס די נלעג ואובססיבי, אתה חושב שהעמדות שלו באמת מופרכות?
"אני לא חושב שפוקסמן פועל מתוך ציניות או רוע לב - הוא מאמין בזה באמת. אני זוכר שכשהייתי איתו ועם קבוצת יהודים אמריקאים באושוויץ הם ישבו סביב שולחן עגול ודיברו על חלומות זוועה שלהם על נאצים שמגיעים אליהם הביתה. היהודים הללו גם שואלים את עצמם כמה מהחברים הגויים שלהם היו מכניסים אותם אליהם הביתה בשעת מצוקה. אני נדהמתי. אלו דברים שמעסיקים אותם, אבל הם לא חלק מהיום יום שלי. הם ממשיכים לחיות את העבר הזה.
שמיר גם מבקש להבדיל בין אנטי-ציונות לבין אנטישמיות-וטוען שהוא מתקשה לאתר אנטישמיות "אמיתית". למרות שלטענתו הוא התאזר בהרבה זמן וסבלנות הוא לא הצליח לצלם תקרית אנטישמית בשידור חי. "זו כמעט משימה בלתי אפשרית", הוא אומר, "בכיכר בקופנהגן, למשל, ראיתי אלף ארונות מתים שמייצגים את הקורבנות הפלסטינים. אבל אני לא חושב שזו אנטישמיות, אלא ביקורת על מדיניות ישראל".
אמנם אתה לא עוסק בשאלה אם יש אנטישמיות או לא, ובכל זאת, אתה לא חושב שהמשבר הכלכלי אכן גרם לעלייתה?
"קראתי בעיתון הודעה שהליגה נגד השמצות פרסמה, שלפיה בעקבות המשבר יש המון גילויי אנטישמיות. כשאתה מברר אתה רואה שבעצם מדובר בטוקבקים, ואני לא צריך לספר מה קורה בטוקבקים. רוב הטוקבקים הללו הוסרו על ידי העורכים, אבל ברגע שאתה מחפש את זה ומבליט את התופ? עה זה הופך לידיעה בעיתון ואז אנשים אומרים: 'וואלה, אז אולי באמת היהודים אשמים במשבר הכלכלי'.
"ברגע שאתה כל הזמן חושף את הדברים האלה אתה נותן להם קול. אין ספק שצריך להגיב על גזענות - אני לא רוצה לראות ביטויים נגד ערבים ושחורים וכמובן נגד יהודים, אבל במידה. אנחנו בישראל דווקא הרבה יותר בטוחים בזהות שלנו ופ? חות פוחדים מביקורת. אני עושה סרטים ביקורתיים על מדינת ישראל ואני מקבל מימון מישראל".
במסע חיפושיו של שמיר אחר עדויות על תקריות אנטישמיות סיפרו לו, למשל, על מישהו שביקש מהבוס חופש בשביל חג שבועות, אך נענה בשלילה. שמיר אינו מוכן לקבל את הטענה שמדובר באנטישמיות. אחר כך מראים לו שתי אבנים שיידו ילדים שחורים על אוטובוס שהסיע ילדים חרדים בברוקלין. דווקא המרואיינים החרדים, שסממניהם היהודיים גלויים לכל, מגלים עמדה דומה לזו של שמיר ואינם מתרגשים מהתופעה.
"לא כל התקפה נגד יהודים זה מעשה אנטישמי", מסביר שם הרב החרדי שיעה הכט, "אם ילד יהודי הותקף כי הוא לא ירביץ חזרה-זו לא אנטישמיות! אנחנו קצת מגזימים. אני בכלל חושד במי שמתקיים מאנטישמיות. עד כמה הדוחות שלו מדויקים? הוא הרי צריך ליצור בעיה כי הוא צריך להתפרנס".
אפילו מסעות בני הנוער למחנות ההשמדה בפולין זוכים לביקורת נוקבת בסרטו. "זה די נורא שהצעירים הישראלים שמבקרים בפולין מנסים להרגיש כמו שהרגישו בזמנו קורבנות השואה", אמר שמיר בראיון לטלוויזיה הגרמנית, "כששאלתי את התלמידים מהו האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית, כולם, בלי יוצא מן הכלל, אמרו: 'השואה'. לא , למשל, מעמד מתן תורה".
אתה באמת חושב שאין חשיבות למסעות לפולין?
לי זה מפריע אם הילדה שלי תיסע לפולין ותחזור עם מטען כזה, שכולם רודפים אותנו וצריך להיות כל הזמן בכוננות. כשישראלי רואה ילד פלסטיני עם אבן ביד, הוא רואה גם את היטלר עם הברז של הגז. ארגון חזק כמו של פוקסמן משאיר את האנטישמיות בתודעה שלנו ושל העולם. לכן כועסים כל כך על ישראל: איך הקורבן יכול לעשות מעשים כאלה. מבחינה פסיכולוגית זה לא מוזר: רוב הסיכויים שילד מוכה יהפוך לאבא מכה".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת על אנטישמיות?
"שישראלים ויהודים רבים רואים את האנטישמיות כתופעה נפרדת מגזענות - וזו בעיה גדולה. הם חושבים שאנטישמיות זו תופעת טבע, שאין שום טעם לבדוק מדוע היא מתרחשת. הסרט שלי מנסה לאתגר את ההנחות הללו. כשאנחנו מגלים באירופה כתובת קיר: 'מוות ליהודים' אנחנו מאוד מתרגשים, אבל בארץ גרפיטי של 'מוות לערבים' לא מזיזה לנו.
"החוויה שעברנו בשואה היתה אמורה להפוך אותנו לאנשים עם המון חמלה לזולת, שנהיה הראשונים שיזעקו נגד עוולות וגזענות, אבל במקום זה הסבל שעברנו היה כל כך נורא שהסבל של אחרים פחות חשוב לנו. אבל צריך לשבור את המעגל הזה מתישהו ואני מקווה שהסרט הזה יעזור בכך".
נא להמתין לטעינת התגובות
