מי מסתתר מאחורי הקונטרה בס: יהוא ירון בהופעה
יהוא ירון הוא לא הכותב הטוב ביותר, אבל הוא יוצר מקורי ומעניין עם מנעד של רוק קברטי, כסאחיסטי ותיאטרלי. התחושה שמתקבלת מול הבמה היא אפלה ומהפנטת
יהוא ירון צילום: עומר מסינגר
ירון, יוצר מקורי ומעניין, על מנעד המוזיקליות שבין הקברט לערן צור לרוק מכסח, מופיע על הבמה בתפקיד הסולן המוביל – בטבעיות, בלי כל צורך להסתתר מאחורי הכלי. ההבעות ושפת הגוף כולה היא תיאטרון, המוזיקה לפרקים אפלולית, לפרקים אפלה והתחושה מהפנטת. אם תוריד את העיניים והאוזניים ממה שקורה שם על הבמה, תפסיד.
מעניין שדווקא הוא בוחר במילים "כל שיר נשמע כמו השיר שהיה פה קודם" ("עייפות"). זה נכון, "כבר היו עייפים לפנינו", אבל זה ירון שמצליח לחדש לנו ולהכניס את אותן מילים ללבוש שאולי עוד לא ראינו. והכתיבה לאו דווקא הכי מרהיבה שנראתה, והקול גם הוא לא הפנומנאלי מכולם, אבל מסת הכישרון המוזיקלי והיצירתיות לא מאפשרים למגבלות להשתלט. חלילה.
לא
הרבה אחרי תחילת ההופעה, ירון מתחיל לארח – קודם את רועי ריק, ואחריו את איגי וקסמן. איכשהו, מושג האירוח בהופעות עשוי להיות חמקמק ותלוש, או בעיקר להוליד את צמד המילים הלעוס "מה קשור". לא במקרה הזה. ירון יודע לבחור את החברים שיעלו איתו לבמה, בין אם זה המלווים שאיתו לאורך כל ההופעה, ביניהם טליה אליאב שמפתיעה באיכויות שירה פסיכדליות א-לה-פינק פלוידי, ובין אם זה האורחים שבאים לרגע והולכים.
ריק, בשבחו כתבתי זה מכבר, מביא איתו את המפוחית הבלוזיסטית הבוכייה לשירים של ירון וזה גומל לו בקונטרה בס משובח ל-Pick up the phone שלו. קונטרה בס, מפוחית ודי הרבה נשמה על במה אחת. גם איגי, לעולם נערת רוק, משלבת איכויות עם ירון לכדי יצירה זוגית והוליסטית.
יהוא ירון הוא לא רוק סטאר. אין לו מניירות של אליל, יותר מהכול אתה רוצה להיות חבר שלו. פנים כאלה, נעימות. כשרון יוצא דופן. מעכשיו הוא יופיע פעם בחודש באוזן בר, שכמו נתפר למידותיו המדויקות – מועדון קטן, חם ואינטימי. ראוי.
יהוא ירון, אוזן בר, 25.2.09
נא להמתין לטעינת התגובות
