המיקס-טייפ של יאיר יונה
יונה, שאלבומו "Remember" יצא לחנויות בתחילת החודש, בוחר עשרה שירים שמרכיבים יחד קלטת מיקס אינטימית משלו. בנזין, משינה, הביטלס ובלר נפגשים באוסף המושלם של יונה. מדור חדש
כשהייתי בן שמונה, שמעתי לראשונה את האלבום האדיר '24 שעות'. אז לא ידעתי כלום על מוזיקה, אבל כששמעתי בפעם הראשונה את האלבום ובמיוחד את השיר הזה, הרגשתי לראשונה את תחושת הרוקנרול הזו, זו שליוותה את העולם ההמום כשאלביס הגיח. לקחתי מקלות אכילה סינים, סידרתי סירים, והתחלתי לתופף. זה לא החזיק הרבה זמן.
אודיו: הביטלס - Anna
2. משינה – בנות הים
לא הייתה כמו משינה, לא תהיה כמו משינה. זו הייתה הלהקה של הילדות שלי, זו הייתה ההתמכרות הגדולה. הדיסק הראשון שקניתי בחיי, היה מפלצות התהילה, ובפעם הראשונה שהבנתי מה זו תחושה של 'צלילה', זה היה בסולו של השיר הזה. אליפות.
3. The Beatles – Anna
ב"משפחת באנדי" היה פרק שבו אל מנסה למצוא מי שר את השיר שהוא שמע ברדיו, ולא מצליח. הוא רק זוכר שיש בטקסט את המלים 'ahhm him…'. כשגיליתי את האלבום הראשון של הביטלס, השיר הזה הפך לאחד הפייבוריטים שלי. אחר כך נזכרתי בפרק של באנדי, גיליתי שזה השיר המבוקש והכל התחבר.
4. רוקפור – לפעמים
"האיש שראה הכל" הוא האלבום הישראלי האהוב עלי בכל הזמנים. ל"לפעמים" הגעתי אחרון ברשימת השירים האהובים עלי באלבום כשהייתי בן 16. היום זה השיר שאני הכי אוהב באלבום. מה שרוקפור לימדו אותי באלבום אחד, קרוב לוודא שלא הייתי לומד בעשרים השנים הקרובות. הם אלה שגרמו לי לתפוס גיטרה (בס). החיים האלה מצחיקים לפעמים.
5. Yes – Gates Of Delirium
בתקופת הפרוג-רוק הקשה שלי, הייתי מקשיב לעשרים דקות האלה, של כאוס וגאוניות מוזיקליות בצורה חוזרת ונשנית. הייתי יושב עם הבס ומנסה למצא את התפקידים שכריס
סקוויר הבסיסט ניגן. זה לא היה קל. בסוף גם ויתרתי. אבל זה היה הקטע שהכניס אותי לפרוגרסיב רוק, הייתי שם כמה שנים. אחר כך הלכתי הביתה.
אודיו: ברט ג'אנש - אנג'י
6. Led Zeppelin – That’s The Way
השיר הזה מוכיח שמאחורי כל גבר עם שער ראש וחזה מנופחים יתר על המידה, ומכנסיים שיושבים צמוד מדי על הגוף, קיים יצור רגיש עם בלדה אקוסטית יפה. לד זפלין, היא ללא ספק הלהקה האהובה עלי אי פעם. יותר מהביטלס וכל האחרים. והשיר הזה, אחרי שני אלבומי כיסוחים, כבש אותי ופתח צהר חדש.
7. Bert Jansch – Angie
כשגרתי בלונדון, ובמקרה אספתי את האלבום הראשון של ברט ג'אנש מהמדף, לא ידעתי מה הולך לקרות. מה שקרה תכל'ס, זה שהנגינה שלו על האקוסטית כל כך הפילה אותי, עד שהבס שלי נדחקה לקייס למשך שנתיים והאקוסטית נכנסה לחיים שלי. ומאז, היא אשתי הראשונה. הבס היא הפילגש.
8. Jack Rose – Revolt
את ג'ק רוז שמעתי פעם ראשונה בלונדון, הוא ניגן מנגינות מדהימות ורפיטטיביות על גיטרה 6 ו-12 מיתרים. ואז הוא שלף את גיטרת הסלייד האקוסטית שלו, שבחיים שלי לא ראיתי כמוה, וניכן את Revolt. וזה נשמע לי כל כך מוכר, כאילו שייך אוטומטית לעולם שלי. חזרתי מחו"ל, אחרי חודשיים הייתה לי גיטרה כזו. והתחלתי.
וידאו: בלר - The universal
9. John Fahey – Lion
מה זה הדבר הזה? מי מנגן ככה? עולמו של ג'ון פאהי היה מוכר לי ברמה של שם, דרגת חשיבות, מיקום גיאוגרפי וכרונולוגי, וזהו. אתם יודעים, כמו שאספני מוזיקה מקטלגים מוזיקה בראש שלהם. הכל באינדקס. כששמעתי את הקטע הזה של פאהי, עם הגיטרה המכוונת ל-G שלו, נפתח עולם חדש.
10. Blur – The Universal.
ברגעים הקשים ביותר, כשמגיעים הימים הרעים, פשוט תן להם ללכת.
נא להמתין לטעינת התגובות
