ניו-זילנד נראית אחרת אחרי הקריאה
הדס מטס, מו"לית אגס הוצאה לאור, עונה על השאלון ומספרת על התהליך המסעיר של הוצאת "הכחול" מאת מרי מקאלם לאור. אפילו "שביל קליפות התפוזים" של גוטמן נראה למטס אחרת, אחרי הצלילה למעמקי הכחול
"מרובינזון עד לובנגולו". אצל סבתא שלי הייתה שלישיית ספרים של אוריאל אופק על איך כתבו ספרי ילדים מפורסמים. שתיתי אותם בצמא: איך כתבו את בילבי, חסמבה, פו הדוב, ועוד רבים ומעולים. משם עברתי לקרוא את הספרים עצמם.
הכחול, מרי מקאלם צילום: כריכת הספר
והאחרון?
"עיר ימים רבים" של שולמית הראבן. קראתי אותו לפני הרבה שנים, כשגרתי בירושלים, והתאהבתי בו לנצח. לא מזמן חזרתי לקרוא בו, לראות אם עדיין אני מתרשמת מהעברית העשירה והמגוונת, אם עדיין הדמויות המנדטוריות מדברות אליי, אם התקופה אמינה בעיניי גם לאחר שהתבגרתי. לשמחתי, מצאתי בו עוד ועוד רבדים. זו כנראה אהבת אמת.
עם איזו דמות ספרותית היית רוצה להיפגש?
עם ג'רום, ג'ורג' והאריס (ואולי גם עם מונמורנסי הכלב) מ"שלושה בסירה אחת". אני לא בטוחה שלשיט שלם הם היו מצרפים גברת, אחרי הכול מדובר באדונים ויקטוריאניים, אבל לאחת העצירות לפיקניק על גדת הנהר הייתי שמחה להצטרף. אני מוכנה להביא כריכים. התה – עליהם.
מה היה מקור ההשראה לבחירת הספר ה"הכחול" שראה אור בהוצאתך לאחרונה?
חיפשתי ספר ייחודי. שונה. כזה שמציג באופן אמין את עולמה הפנימי של אישה. בין השאר קראתי המלצות של אוהבי ספרים מכל העולם. יום אחד קראתי ביקורת של בלוגרית מאוסטרליה על ספר חדש שמספר על אישה שחיה במציאות שעד אותו רגע נתפסה בעיניי כגברית בלבד – ציידים של לווייתנים. מתוך סקרנות חיפשתי עוד ועוד מידע על הספר הזה, שעלילתו הוגדרה אצל אותה בלוגרית כ"בלתי שגרתית". הרי חיפשתי ספר ייחודי.
באיזה רגע הבנת שהוצאת הספר בעברית אכן קורמת עור וגידים?
כשראיתי את דגל ישראל מתנופף בבלוג של מרי מקאלם, הסופרת. היא הכריזה שם בשמחה שהוצאת ספרים ישראלית עומדת לתרגם את ספרה לעברית. כשראיתי את זה בא ממישהו אחר, מהצד השני של העולם, הבנתי שזה יותר מחלום אישי שלי, עברנו לשלב המעשי.
השלב הבא שבו הבנתי שהספר יהיה זמין בקרוב לכל קורא עברית היה כשקיבלתי במייל את הקובץ המתורגם של הספר מהמתרגמת ורד טוכטרמן. תחושה עמוקה של סיפוק מכך שגם בעברית הספר מרתק ושפתו עשירה, ממש כמו במקור.
מרי מקאלם. שמה בבלוג את דגל ישראל צילום: יח''צ
עם איזו דמות בספר את הכי מזדהה?
עם ליליאן. על פני השטח היא עוד רעיה ואם הטרודה בעבודות הבית והחווה, אך ככל שמכירים אותה מתוודעים לאומץ שלה לשבור את הכלים - כי גם לה מגיעה אהבה בחיים. לכל דבר יש מחיר, וכיוון שליליאן היא דמות אנושית כל כך, לאורך הספר נוצרת הזדהות עם התחושות שהיא חווה, גם אם לא תמיד עם הדרך שבחרה לה, ואולי דווקא בשל כך.
האם היו לך שותפים/יועצים בתהליך ההוצאה לאור?
בוודאי, בצד המעשי היה שרון, שותפי בהוצאה ובחיים. את ההחלטה להוציא לאור את "הכחול" קיבלנו ביחד, וכל אחד ביצע את חלקו בתהליך ההוצאה לאור.
בצד התוכני היה דיאלוג צמוד ופורה עם מרי
מקאלם, הסופרת. אני חושבת שלא היה ביטוי או מטפורה בספר שלא דנו בו כדי להבין לעומק את משמעותו בעיני הקורא הניו-זילנדי ואיך כדאי להביאו באופן האמין והברור ביותר לקורא הישראלי.
למי היית שמח/ה להעניק את הספר עם הקדשה אישית?
לנחום גוטמן. תוך כדי התהליך של הוצאת הספר לאור חזרתי לקרוא את "שביל קליפות התפוזים" הנפלא שלו. שם הוא מספר על החיילים האוסטרליים והניו-זילנדיים שהיו חדשים ושונים מאוד בנוף הארצישראלי. אחרי ההיכרות עם "הכחול" ראיתי אותם בתל אביב של גוטמן באור שונה, מתוך הידיעה כי רבים כל כך מבין חבריהם נפלו בקרבות בשום מקום על מלחמה שפשרה לא היה ברור להם.
על מי היית רוצה לכתוב ביוגרפיה?
על רחל המשוררת. כמה עומק, רגישות, ענווה, הבנה, זרמים ומערבולות – מפנים ומחוץ. וכל זאת בתקופת חיים כל כך קצרה, מיוסרת וסוערת.
נא להמתין לטעינת התגובות
