מייקל ג'קסון: האיש שאהב ילדים
בימים שבהם כולנו נדרשים לנשוך את השפתיים, להזיל דמעה ולהתאבל על האיש שפיזר תווים על ילדותנו, הסרט של ז'ק פרטי על מייקל ג'קסון הוא חומר צפייה לא פשוט. שורת המרואיינים בו מוכיחה שכולם חיים מאובדן השליטה של ג'קסון
מוות הוא זרז טוב, אם לא ככלל אז לפחות בכמה תחומים. קריירות תקועות ממריאות. מכירות מדשדשות מזנקות. מהדורות שאמורות לדוש בנושאים חשובים אך מייבשים זוכות מההפקר בגשמי ברכה צהובים. ככה זה, ולכן אפשר להאשים מישהו שמחליט לשים על המדף כל פריט שקשור למת הטרי.
מייקל ג'קסון צילום: רויטרס
גם אם למישהו הזה קוראים "ערוץ 8", ולכאורה הוא אנין ומוסרי וחס וחלילה שהוא, דווקא הוא, ינצל באופן כל כך ציני מוות של אמן דגול בשביל, שומו שמיים, רייטינג.
זאת הגזמה, כמובן. ערוץ 8 רק הקדים בכמה ימים את השידור המתוכנן של הסרט "מייקל ג'קסון: הסיפור האמיתי". זהו סרט של ערוץ 4 הבריטי, שהופק לפני כמעט שנתיים, ובו מנסה ז'ק פרטי (יוצר סרטי תעודה שלגמרי במקרה יצא לו בעבר להתחקות אחרי אמן אחר שנפח את נשמתו בטרם עת: קורט קוביין) להבין מה אמת ומה בדיה בדמות שברא לעצמו מייקל ג'קסון.
בימים שבהם כולנו נדרשים לנשוך את השפתיים, להזיל דמעה ולהתאבל על האיש שפיזר תווים על ילדותנו, הסרט של פרטי הוא חומר צפייה לא פשוט.
התזה שנרקמת שם צעד אחר צעד, בראיונות עם האנשים שנמנו על המעגל הפנימי הקרוב של ג'קסון, אומרת שמלך הפופ היה אדם מחושב, שפיתח בקפדנות את דמות התמהוני שישן באוהל חמצן, רוכש את עצמותיו של איש הפיל ומתרועע עם שימפנזה (לטענת הסרט, שום מאלה לא קרה באמת והכל הומצא על ידי ג'קסון כשורה של תעלולי יחצ"נות).
מתישהו, ממשיך הסרט לנסח כתב תביעה, ג'קסון באמת ירד מהפסים. מרוב שהצליח לשלוט בתקשורת ובמעריצים
הוא איבד את השליטה. וכשאיבד את השליטה, לא חשש עוד לבצע את זממו בנערים צעירים. את הטענות כלפי ג'קסון כולנו מכירים, וקשה להאמין שהסרט ישכנע את המשוכנעים לכאן או לכאן. מה שיותר מעניין, הוא אוסף דמויות השוליים שמראיין פרטי.
לכאורה, אלה מקורות מידע שבאמצעותם מרכיב הסרט את פאזל הפדופיליה של וואקו-ג'קו.
אלה שלבים - מהתחתית של התחתית ועד לצמרת - בשרשרת המזון ההוליוודית. העיתונאים שכל הקריירה שלהם היא ציד אובססיבי אחר ראיות שג'קסון עשה מה שעשה. חבר הילדות שהפך, כנראה, למרואיין מקצועי.
המקורב שבמשך 17 שנה תפקד כפותר בעיות, כל סוג של בעיות. הורים שהקריירה ההוליוודית המדשדשת שלהם היתה כל כך חשובה, עד שהעדיפו להעלים עין ודרבנו את ילדיהם ללכת לישון בטירתו של הכובען המטורף. כולם חיו, התפרנסו, מתפרנסים ויתפרנסו מאובדן השליטה של ג'קסון.
או שלא? כי כמו שמראה הסרט בסצנה המשמשת כפתיחה וכסיום שלו, בכל שרשרת מזון יש תחתית, וכל כוכב על יסיים צפוי לסיים בה את דרכו. בתמונה העצובה, מנסים למכור את חפציו של ג'קסון במכירה פומבית.
בזה אחר זה מנסה אשת המכירות להציג אותם. המחיר יורד. ויורד שוב. 300 דולר, 200 דולר, 100 דולר מישהו? האולם כמעט ריק. כמה כיסאות מאוישים על ידי עוברי אורח שנרדמו שם במקרה. איש לא רוצה לקנות כלום. לא את טיוטת השיר "ABC", לא בגדי משי מווידאו קליפ נשכח. שום דבר (ובטח, איך האנשים שישבו באותו אולם מקללים את עצמם עכשיו שלא קנו).
נא להמתין לטעינת התגובות
