בני מזל: על "Poor Boy/Lucky Man"
שנה וחצי מופלאות עברו על אסף אבידן והמוג'וז, ובתוך כל זה, הם הצליחו לשמור את הרגליים על הקרקע, לשמור על קשר הדוק עם הקהל ומעל לכל ליצור לחנים וטקסטים שרק הולכים ומשתבחים
כל מי שאהב את האלבום ההוא יכול היה למצוא בו את הנישה שלו. מי שהעדיף שירים שקטים יותר, שחדרו כמו תער אל לב מנוקב מאהבה, הצליח להזדהות עמו. מי שאהב רוק'נרול בועט מצא בו אנרגיות שחשמלו את קצוות העצבים.
המעריצים שאבידן רכש בזכות אלבום המופת תהו לגבי העתיד המוזיקלי שלו. האם האלבום הבא ימקד יותר את הPאנק הכוחני או את הבלוז הג'ניס ג'ופליני המחוספס? או שמא את הבלדות האותנטיות הנוגעות כל כך? אז הנה השבוע משתחררת סוף סוף אנחת רווחה אדירה מכיוון ש-"Poor Boy / Lucky Man " הצליח להעלות את אסף אבידן והמוג'וז למדרגה של הגדולים באמת.
שנה וחצי מופלאות עברו על הלהקה, שנה של שיאים והישגים בלתי נתפסים כמעט: אלבום הזהב, פרס אקו"ם, סיבוב ההופעות האינסופי והמצליח בארץ ובאירופה וחתימה על חוזה היסטורי לארבעה אלבומים עם חברת הענק האגדית סוני-קולומביה. ובתוך כל זה, הצליחו חברי הלהקה לשמור את הרגליים על הקרקע, לשמור על קשר הדוק עם הקהל ומעל לכל ליצור לחנים וטקסטים שרק הולכים ומשתבחים.
לפני הכל ראוי לציין את העטיפה המושקעת של האלבום, והבחירה להדפיס אותו בשתי מהדורות. אבידן מספר שהגה את הרעיון במקלחת, כשהתלבט כיצד לקרוא לאלבום, והחליט לתת לקונה לבחור את האמת האישית שלו. מי שיתייצב מול המדפים בחנות הדיסקים יצטרך לבחור האם הוא Lucky Man, או שמא יניף ידו וייקח את Poor Boy.
הרעיון הזה בעצם משתף גם את המאזין בתהליך היצירה, ומערב אותו בהתלבטויות שליוו את הפרויקט. העטיפה מלווה בחוברת עם מילות השירים באווירה של קרקס ונוודים משנות השלושים, ולצדם הפתעה נוספת. האלמנט הפיזי של האלבום מוסיף רובד וצבע למוזיקה שמפיק ההרכב, מה שמצדיק קנייה של האלבום, ולא הורדה או העתקה כלשהי.
למרות הצלחת האלבום הקודם, ניסה ההרכב ללכת בכיוון חדש לגמרי. כל שיר עובד בקפידה על מנת להגיע לתמצית הרעיון שעומד מאחוריו, ובנוסף נעשה שיתוף פעולה עם קרן אן, מרינה מקסימיליאן בלומין (בביצוע אופראי עוצר נשימה בשיר "Out In The Cold") ומשה לוי. אך בעיקר ניכר הפעם צירופו של מוג'ו חדש לחבורה - שלומי שבן האדיר, שעשה כאן עבודה נפלאה.
בהתחלה אמנם כתב אבידן את השירים על פסנתר, אבל היה ברור מלכתחילה כי רמת הנגינה שלו אינה טובה מספיק. כשהגיע שבן לאולפן, והחל לחבוט וללטף את הקלידים, הקסם קרה, וגם אם הוא עדיין לא הבין את זה, אין ספק ששלומי הוא מוג'ו אמיתי.
מבחינת מבנה, האלבום מתחיל ומסתיים בשירים שקטים ונוגים, וביניהם פורצת הסערה האמיתית, שמבעירה את הכל. השיר הראשון נקרא "Brickman". הוא מתחיל כבלדה ניגרת ומתגלגלת שהופכת במהרה לתמונה של קרקס עליז, כולל חצוצרות מריאצ'י, תרועות ומחיאות כפיים סוערות, שיוצרים חיבור מיידי עם העטיפה, ומכניסים את המאזין ישר ללב העניין.
אבידן ממשיך להוכיח שהקול הגבוה שלו לא בא לחפות על חוסר יכולתו לשיר. כך למשל בשיר "My Favorite Clown" יצרו
השיר "Small Change Girl", שיצא כסינגל הראשון מתוך האלבום, מתחיל מנומנם ואינו משקף את שאר האלבום. אבידן מעיד על השיר כבעייתי ואף סיפר כי רצה לגנוז אותו, אולם לאחר שהגיע שבן לאולפן, הוא הצליחה בדקה וחצי אינסטרומנטלית בסוף השיר להפוך אותו לחוויה עמוקה, שמפיחה חיים רטרואקטיביים לשיר. דבר דומה קורה גם בעיבוד המחודש ל-"Your Anchor". הפסנתר של שבן מעלה עננים עכורים ובוהקים שעושים חסד לבסיס השירים ולהפקה כולה.
אחרי שלושה חודשי הופעות באירופה, חוזרים השבוע לארץ חברי הלהקה, וכבר מהשבוע הבא יתחילו בחזרות לקראת מופעי ההשקה של האלבום החדש. רק שהפעם, במקום לעשות מופע אחד, הם החליטו להגיע לכל קצוות הארץ, על מנת שלא לקפח את המעריצים הרבים. בקרוב ייערכו הופעות בתל אביב, בירושלים, בבאר שבע, בבנימינה ועוד, שיכללו גם את שלומי שבן על הפסנתר ואמנים נוספים שהתארחו באלבום.
Poor boy/Lucky man, אסף אבידן והמוג'וז, הוצאת היי פידליטי
נא להמתין לטעינת התגובות
