ברגשות מעורבים: הסיפור מאחורי "מעורב ירושלמי"
כולם אהבו את "מעורב ירושלמי". הרייטינג היה טוב, הביקורות היו אוהדות, הצופים חיבקו בחום. ובכל זאת, עשור שלם חלף מאז השקתה, ורק עכשיו עולה עונתה השלישית. מה השתבש? כמו תמיד בתעשיית הטלוויזיה הישראלית: כמעט הכל. כרוניקה של דרמה עגומה
"אני לא רוצה לירות לעצמי ברגל", הוא פולט לבסוף. "כלפי חוץ, לכל מי ששואל אותי, אני אומר שנמאס לי. אין לי כוחות. אני לא רוצה. מצד שני, אם קשת יחליטו שהם רוצים עוד עונה, אני לא בטוח שאזדרז להגיד להם לא. אבל מצד שלישי אני מותש. אני נורא עייף. רבאק, עשר שנים אנחנו עובדים על הסדרה ורק עכשיו עולה העונה השלישית. לא בטוח שיש לי כוח לעוד סיבוב".
אפשר להבין אותו. כבר ב־99' נבט לראשונה הרעיון ל"סדרה על דתיים" בראשו של איש הטלוויזיה ומייסד קרן גשר אודי ליאון. הוא פנה באותה העת לניסים לוי ויחדיו הם יצרו את הבסיס ל"מעורב". מאז עלו לאוויר שתי עונות בלבד. קשה למצוא דרמה נוספת בנוף הסדרות המקומיות שעברה (ועדיין עוברת) חבלי לידה מורכבים כל כך. כל עונה נולדת בייסורים קשים, עוברת תהפוכות הפקתיות וגורמת מפחי נפש קשים ליוצריה ולמעורבים בה.
"אין ספק שבמובן הזה יש תחושה של החמצה", ממשיך לוי. "ברור שבשלב הזה של החיים הייתי שמח אם היו מאחורינו עוד שתי עונות של 'מעורב', נניח. אבל לך תדע. אולי זה כל הקסם. אולי בגלל שהכל הולך בצורה כזו אנחנו אוהבים את הסדרה הזו יותר מכל דבר אחר".
על פי ההודעה שהוציאה קשת לתקשורת, העונה החדשה של "מעורב ירושלמי" אמורה לעלות לאוויר ביום שני, 26 באוקטובר. באמת שהגיע הזמן. הסדרה, טוענים בהפקה, מוכנה לשידור כבר מינואר, אבל בקשת - עם שש שעות פריים-טיים שבועיות בלבד - מצאו עבורה זמן אוויר רק לקראת חורף 2010, יותר משלוש שנים אחרי סיום העונה השנייה. והאמת היא שמדובר במקרה קיצון שמדגים היטב את כל תחלואי תעשיית הטלוויזיה הישראלית בעשור האחרון.
הסדרה, בטח כבר שכחתם, עוסקת בחייה של משפחה מסורתית־מזרחית ממוצא טוניסאי המתגוררת בשכונת נחלאות שבירושלים. עבור זכייני הטלוויזיה, סדרה כמו "מעורב ירושלמי" היא בעיקר נכס אלקטורלי חשוב: גם דתיים, גם מזרחים, גם ירושלים. כל האלמנטים שישקיטו רינונים לא רצויים באשר לאיכות התכנים מכיוון הרשות השנייה.
ויש לכך גם סימוכין אקדמיים: חוקרים ממכללת נתניה ואוניברסיטת חיפה, בשיתוף גורמים ברשות השנייה, קבעו כי "'מעורב ירושלמי' הציגה לראשונה את המעמד הבינוני־גבוה בקרב המזרחים והעניקה נקודת מבט מורכבת ומלאת התלבטויות בנוגע לדת". לדברי אותם חוקרים, זו גם הסדרה הישראלית היחידה שבה מוצגת דמות של ילד נכה שאיננו "מסכן".
"כשאתה חוגג עם 'האח הגדול' ועם 'כוכב נולד' זה די נוח שיש לך בארסנל סדרה כזו שמדגמנת סובלנות, חברתיות ואמפתיה. זה מראה על היכולת שלך כזכיין להיות רב תוכני", מודה פונקציונר בכיר שעבד בעבר בקשת.
מה שמעצים את המסתורין סביב היעלמותה של הסדרה בחור השחור של הפרוגרמינג הוא העובדה של"מעורב" יש קבלות: הדרמה זכתה לאחוזי צפייה לא רעים (העונה השנייה, ששודרה בקשת בין נובמבר 2005 למרץ 2006, הניבה ממוצע עונתי של 19.13 אחוז) ולאהדת הביקורת.
"אחרי שנים של התעלמות ומונופול תל-אביבי, הטלוויזיה מגלה את הדמויות הירושלמיות", כתבה פוריה גל; "'מעורב ירושלמי' היא סדרה שכבר אחרי הפרק הראשון מעוררת עניין גם ביחס לפרק השני", התרשמה אורנה לנדאו; "כבר הרבה מאוד זמן לא נראתה כאן סדרה כל כך מדויקת, עם משחק כה רבגוני ואפילו עם רייטינג מפתיע", התלהב חנוך דאום.
בשנת 2004 אף זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לסדרת הדרמה הטובה ביותר. אז מה לעזאזל השתבש בדרך? "מצחיק", אומר הבמאי ינקול גולדווסר בשיחת טלפון מעבר לים. "אני אפילו לא יודע ממה להתחיל".
בדצמבר 99', כמה חודשים אחרי שליאון ולוי הגו את הקונספט, צולם הפיילוט הראשון. קרן אביחי וקרן גשר, שני גופים התומכים בסדרה עד היום, השתתפו במימון ההפקה. קשת הוסיפה גם היא תמיכה משלה. השם שנבחר אז היה דווקא "שדה מגנטי". יוסי מדמוני ודיטה גרי כתבו, מנחם בינצקי ביים. זמן קצר אחרי הצילומים, אחרי שבקשת לא ממש התלהבו מהתוצר הסופי, הוחלט לגנוז את הפיילוט.
ליאון ולוי לא התייאשו. כמה חודשים מאוחר יותר, אחרי שהתרשמו מסרט שיצר הבמאי שרון עמרני בסם שפיגל, הם הזמינו אותו להצטרף לפרויקט. עמרני הסכים ואף חיזק את ההפקה ברכש איכותי - תסריטאי צעיר ומוכשר בשם ניר ברגמן, בן מחזורו מבית הספר לקולנוע. במקביל צורפו להפקה גם התסריטאים אמיל בן שמעון ורשף לוי (שכתבו בהמשך פרק כל אחד), המפיק דוד מנדיל והבמאי ינקול גולדווסר.
שנה אחר כך, בינואר 2001, צולם פיילוט שני, שביים עמרני וכתב ברגמן. בקשת המשיכו להתלבט ולוי החליט לעניין בפרויקט גם את ערוץ 10 המתהווה. בספטמבר 2001 מת עמרני בטביעה. חודש אחר כך נחתם ההסכם בין ההפקה לערוץ 10, הרבה הודות ליוהנה פרנר ז"ל, שהאמינה בסדרה.
רק בינואר 2002 החלו הצילומים ל"מעורב ירושלמי", לא לפני שכמה שחקנים שהשתתפו בפיילוט הוחלפו: טינקרבל, שגילמה את נערת הרוק החילונית שאחד הבנים מתאהב בה וחוזר בשאלה, הוחלפה באורלי פרל. אושרי כהן, שגילם את הילד הנכה שמאמצת המשפחה, הוחלף בדניאל פרי-נדב.
ואז, שבועות ספורים אחר הקמתו, קרס ערוץ 10 בפעם הראשונה. העבודה על כל הפקות המקור נעצרה. רק בנובמבר 2002 חודשו הצילומים. במרץ 2003, במקביל לסיום עריכות העונה הראשונה קרס ערוץ 10 בפעם השנייה.
בסופו של דבר עלתה עונת הבכורה של "מעורב ירושלמי" לאוויר רק בנובמבר 2003, ארבע שנים לאחר תחילת העבודה. "קיבלנו תגובות מעולות והרגשנו שאנחנו מוכנים לעונה שנייה", משחזר לוי. "התחלנו לפתח אותה ב-10, אבל שוב התעוררו בעיות באשר לעתיד הערוץ. לקראת סוף 2004 קיבלנו איתות מטלעד והחלטנו לעבור".
החיזור מכיוון הזכיינית הירושלמית לא היה מקרי. באותם ימים, ערב המכרז השני לערוץ 2, ניסו ארבע החברות המתחרות (במכרז השתתפה גם קבוצת כאן) לעטות על עצמן תכנים שימצאו חן בפני הרשות השנייה. "מעורב ירושלמי" הייתה מבחינת טלעד רכש מצוין וערך מוסף משמעותי לקראת המכרז.
בערוץ 10 התקוממו. הם הרגישו, אולי בצדק, שגנבו להם סדרת איכות מתחת לאף. הערוץ הגיש תביעה בעניין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך המהלך הושלם. "מעורב" עברה לטלעד.
מעודדים משינוי האווירה החזיקו בהפקה אצבעות לקראת המכרז, אבל נגזר עליהם להתייסר שוב. טלעד הפסידה. "מעורב" נשארה בחוץ.
ביוני 2005 הגיעה תקווה חדשה. קשת רכשה מטלעד את הסדרה בסכום שנאמד, לפי פרסומים שונים, בכשני מיליון דולר. בנובמבר 2005 עלתה העונה השנייה בקשת. במשרדי הזכיינית מרחוב ראול ולנברג התרשמו מנתוני הצפייה ומהאימפקט החיובי והזמינו עונה שלישית. "הייתה תחושה שאחרי כל המרורים שאכלנו הגענו למקום הטוב ביותר", אומר לוי. "האמנו שמכאן ההפקה תזרום בצורה חלקה ונחיה באושר ועושר". אבל ממש אז התרגשה עליהם צרה חדשה.
בקרב יוצרי הסדרה מקובל להצביע על עובדה אחת שהיא כנראה חזות הכל - מאחורי הקלעים של "מעורב ירושלמי" פועלים שלושה כוחות מניעים. קשת, קרן גשר וקרן אביחי, המשמשות כספונסריות של התוכנית. שני הגופים האחרונים פועלים מתוך מטרה לתת מענה לפער הניכר בין הרב-תרבותיות המאפיינת את החברה בישראל ובין ביטויה על המסך, ובמקביל לקידום ההבנה בין יהודים בעלי גישות שונות למסורת, להגברת ההבנה וההערכה למורשת ולטיפוח הזיקה אליה. הבעיה היא שפרט למחלקת הדרמה של קשת, שבאופן טבעי בחשה בעלילת העונה החדשה, עמדו גם שתי הקרנות על זכותן להשפיע על הכיוון הסיפורי.
"תוך כדי העבודה על העונה השלישית התרחשו שני מקרים שגרמו לנו לסגת מכל מה שעשינו ולהתחיל הכל מחדש", מספר הבמאי גולדווסר. "בפעם הראשונה, החבר'ה מקרן גשר הרגישו שהקו שהלכנו איתו לא ממש מתאים להם. היו להם חששות עמוקים שהעלילה שרקמנו עלולה להוביל לבעיות ערכיות. בגשר יודעים שהם צריכים לאותת בזמן על בעיות, כלומר לפני הצילומים, מה שאילץ אותנו לכתוב את הפרקים מחדש".
ואז?
"כשהידקנו מחדש את התסריט הגשנו אותו לקשת. מנהל מחלקת הדרמה שם התחלף והאדם שעבדנו איתו על העונה השנייה ועל הסינופסיס של השלישית התחלף (גל זייד החליף בתפקיד את חגי לוי – א"ג). זייד אמר לנו: 'שמעו, לא נראה לי שהמנוע הדרמטי שיצרתם יכול לסחוב עונה שלמה'".
מה ענית לו?
"תראה, אני יותר מ-30 שנה בעסק, אבל עדיין לא יצא לי לשמוע מונח כמו 'מנוע דרמטי'. שאלתי אותו: 'ומה היה מהמנוע הדרמטי בעונה השנייה?', והוא ענה: 'בוא נדבר על העונה השלישית'. כמו שאתה מבין, נאלצנו לשכתב מחדש את התסריטים לעונה השלישית. שוב דם, יזע ודמעות".
הכתיבה מחדש גבתה מחיר: יורם מנדל, שהיה אמור לשמש כעורך תסריט, לא יכול היה להתפנות לשכתוב נוסף ופנה לפרויקטים אחרים. שולי רנד, שכתב את התסריט לסרט "האושפיזין", גויס במקומו. מועד הצילומים נדחה פעם אחר פעם וחלק מהשחקנים כמעט התייאשו - סגרו איתם על עונה שלישית, אך מימושה בפועל נראה רחוק. לא מעט דילמות אפפו אותם, וברקע ריחפה שאלת מפתח - האם לוותר על ההשתתפות ולהתפנות להפקות חדשות?
"זו הייתה תקופה קשה מאוד", משחזר אחד משחקני הקאסט המשובח. "זו הרי סדרה מעולה ואתה מאוד רוצה להשתתף בה, אבל מצד שני אתה לא יכול להמשיך לדחות פרויקטים שמוצעים לך רק בגלל התחושה האמורפית שאיכשהו תהיה עונה שלישית והכל יהיה בסדר. בשלב מסוים אנשים התחילו להתמרמר. אתה רוצה לעבוד, אבל זה לא קורה. סיוט".
במקביל להשלמת התסריט עוצב מחדש הפריים־טיים הישראלי. "הישרדות", שעלתה לאוויר בערוץ 10 בדצמבר 2007, זכתה לנתוני צפייה מרשימים. ניהול הפרוגרמינג השתנה. קשת ורשת, זכייניות ערוץ 2, מיהרו להגיב ומילאו את המסך בתוכניות ריאליטי, ואלה השתלטו על שעות צפיית השיא בטלוויזיה. דרמות מקומיות נדחקו לקרן זווית.
"קשת ורשת עלו אז עם כל מיני סדרות תל־אביביות כושלות", טוען לוי. "סדרות סתמיות, חסרות כל ייחוד, שכשלו בצורה גורפת. לפתע נוצרה תחושה שהדרמות איבדו את מקומן על המסך. שהן פחות רלוונטיות. שאין להן ביקוש". ואז הגיעו הגזרות הכלכליות - בהפקה קיבלו הנחיה ברורה לקצץ בכל מה שרק אפשר כדי שעונה שלישית תוכל להגיע בסופו של דבר לשידור.
"זה יכול לקרות רק בישראל", ממשיך לוי. "סדרה מצליחה, ובמקום להשקיע בה יותר ולהפוך אותה ליותר מצליחה, מבקשים לחתוך בעלויות ולוותר". בהפקה פתחו מחדש את ספרי החשבונות ומצאו פתרון יצירתי: עלות הפקת פרק אחד נאמדת בכ-120 אלף דולר. עונה שלמה, בהתאם, צפויה להגיע לסכום של כ־1.5 מיליון דולר. "הגענו למסקנה שכדי לשמר את האיכות הדבר הנכון לעשות יהיה להוריד פרק", אומר גולדווסר. "במקום לצלם 13 פרקים נצטמצם ל־12 בלבד. חבל, עצוב, אבל אין ברירה אחרת".
אחרי עוד היערכות מחודשת התפנו לבסוף לצילומים. בחודשים מאי עד ספטמבר 2008 צולמה העונה השלישית. בינואר 2009 הוגשו הפרקים לקשת. כמעט שנה חלפה עד שבקשת נמצא לה בית ושיבוץ מתאים. "עכשיו אתה מבין איזו דרך ייסורים עברנו?", שואל גולדווסר ולא באמת ממתין לתשובה.
לאור התלאות הממושכות שעברה הסדרה, מתבקש להרהר בסיבה שגרמה לאבי ניר לעלות אותה לשידור דווקא עכשיו. מלבד העובדה הטריוויאלית ש"מעורב" כבר נמצאת על המדף וזמן מימושה הגיע, מתחזקת התחושה כי קיים גורם אחר, תמים קצת פחות.
השנים האחרונות לא היטיבו עם סדרות הדרמה שייצרה קשת. "אמאל'ה" הייתה היחידה שלא נכשלה. סדרות הריאליטי האגרסיביות, הגם שזכו להצלחה מספרית נאה, קיבלו ביקורת ציבורית חריפה. תוכניות דוגמת "האח הגדול" שיווקו בעיקר מציצנות ולעג לרש. גיבורי התרבות שהנפיקה נעו על הסקאלה שבין פאתטיות לטמטום. גם סדרות הדרמה, כפי שטוען ניסים לוי, לא הותירו חותם יוצא דופן. מקובל לחשוב ש"מעורב ירושלמי", על חשיבותה הערכית, עשויה לשדרג במשהו את אוסף התכנים הזה. אבל יש גם הסבר נוסף.
באוויר מנשבות רוחות השינוי. המעבר המתוכנן לשיטת הרישיונות ב־2012 גורם לאבי ניר להיערך בהתאם. לא שלקשת צריכה להיות סיבה אמיתית לדאגה - בכל קונסטלציה שהיא תמשיך הזכיינית לעצב את התרבות המקומית גם בעשור הבא - אבל אם שיטת הרישיונות דורשת השקעה של 17 אחוזי סוגה עילית, אז למה לא להתחיל לחמם מנועים כבר מעכשיו וליצור את הרושם שלמרות הכל בקשת באמת מאמינים גם בתכנים אחרים. בקצב הנוכחי של התעשייה אפשר לבנות על עונה רביעית לקראת 2014.
"אני חושב שזה די ברור שהסדרה שלנו לא באמת מתיישבת עם הדנ"א של קשת", מסכים לוי. "אבל חשוב לי להדגיש שהם לא עשו לנו חיים קלים, ולמרות שמבחינתם זה די משתלם להתהדר בסדרה כשלנו, הם הקפידו על כל פרט ופרט והיו מקצוענים עד הסוף". גולדווסר, מצדו, תוהה ושואל: "אם אתם באמת רוצים בשר איכותי וכל זה, למה לא סגרתם איתנו לעוד עונה? אני לא באמת מתמצא בכל העניינים המכרזיים, אבל אני די מבסוט מכך שזכייניות מתחילות פתאום לחפש תכנים איכותיים. זה דווקא דבר טוב".
אז איך העונה השלישית בסופו של דבר? אתה אוהב אותה?
"מאוד, איזו שאלה. עונה נהדרת. אני חושב שהסדרה הפכה להיות יותר 'קשתית'. אהבה, אכזבה, יותר סיפורים רומנטיים ופחות נושאים ערכיים. יחסית לעונות קודמות יצא לנו קצת יותר מסחרי ויותר קומוניקטיבי. ייתכן שהמינון היה יכול להיות קצת אחר, אבל לא נורא. אני מאוד אוהב את זה. הסיפורים עוברים טוב. חוץ מזה, לא סגרתי שום דבר. השארתי פתח לעונה רביעית. לך תדע".
נא להמתין לטעינת התגובות
