אז מי באמת חסר תרבות?
אם אתה אמן ששייך לתרבות המערבית, יש לך סיכוי לקבל תקציב מכובד כדי לעשות מחול, מוסיקה קלאסית, אמנות פלסטית, קולנוע, או תיאטרון. ומה מקבלת התרבות המזרחית העשירה והמגוונת? תקציב ל"מורשת עדות ישראל". דעה
מתוך הסרט "לבנון" צילום: איתיאל ציון.
לשם ההמחשה, הדוח חושף בפנינו כי המוסיקה הקלאסית הקנונית המזרחית-ערבית, מתוקצבת כולה בפחות מ-5% מסך התקציב הממשלתי המועבר למוסדות מוסיקה קלאסית בישראל, בעוד החברה הישראלית כוללת למעלה מ-60% של אוכלוסיה מזרחית וערבית. אחת הסיבות לכך היא שההגדרה ל"תזמורת קלאסית" הינה הגדרה מערבית מובהקת, הדורשת מינימום של נגנים ונגניות הגבוה מזה הנדרש בתזמורות קנוניות מזרחיות. הגדרה בלתי-אפשרית זו קובעת, כתנאי-סף מערבי, קבלת תקציבים מקופת המדינה, השייכת כזכור לכולנו, מזרחים, ערבים ואשכנזים כאחד.
הכנס מעניין לא רק בשל תכניו החשובים וקריאתו להפסקת מנגנוני הדיכוי וההפלייה השיטתיים בחברה הישראלית, אלא מסיבה נוספת, פרוזאית במקצת. הוא מעלה אל פני השטח, כמשנה סדורה המגובה בעובדות ובסטטיסטיקות, את מה שחלקנו יודע זה מכבר אינטואיטיבית, ואת מה שרובנו מסרבים להכיר בו: את העובדה היבשה כי החברה הישראלית עודנה נשלטת על-ידי קבוצה הגמונית מצומצמת למדי.
קבוצה זו אינה מנהיגה רק דפוסי שליטה בסגנון הישן "והטוב" שבמסגרתה היא הנהנית העיקרית ממקורות הכסף, השלטון והכוח בישראל. היא מתנהלת כהגמוניה בדפוסים חמקמקים יותר, אך משפיעים לא פחות. זוהי הגמוניה אותה הגדיר הפילוסוף האיטלקי גרמשי, כיכולתה של קבוצה להכתיב את סדר היום החברתי, את טעמו של העם, את העדפותיו, ואפילו את תוכנה של תרבותו.
כבר לא בכיינות מזרחית
אין סמלי יותר ממאבק על תקציבי התרבות כסמן של פני החברה הישראלית כחברה שוויונית. אי הקצאת מקורות תקציביים לתרבות הערבית-מזרחית והאתיופית תורמת להעלמתה ודחיקתה של זו לשוליים במובן הקיומי-מעשי, אך גם במובן הסימבולי. היא מגדירה מה ראוי שייחשב כ"תרבות", כ"מתורבת", וכראוי לנו, ולעומתו את שנתפס כ"שולי", ו"פרימטיבי". כך ממש, התרבות המערבית זוכה לתקציבים מכובדים תחת קטגוריות נפרדות של מחול, מוסיקה-קלאסית, אמנות-פלסטית, קולנוע, תיאטרון ועוד, בעוד התרבות המזרחית, על עושרה וגיוונה, נאלצת להצטופף תחת כותרת התיקצוב האי-אמנותית - "מורשת עדות ישראל".
טענת התקצוב המפלה לתרבות ערבית-מזרחית ואתיופית - לעומת מוסדות תרבות המטפחים תרבות מערבית-אירופאית - אינה עוד בגדר "בכיינות מזרחית",
אלא עובדה מוכחת, כפי שעולה מהדוח. היא אינה עוד "תחושת קיפוח" מדומיינת, כי אם מציאות של הדרה שיטתית מהמרחב התרבותי הלגיטימי של ישראל. אך מה שחשוב ומאיים על ההגמוניה בדוח אף יותר, הוא העובדה כי הוא מבסס ומחזק את המאבק המשפטי-פוליטי בהפליה השיטתית כלפי מזרחים ומזרחיות בישראל, ועושה זאת תוך שימוש בשפה ובכללים של מערכת זו עצמה, בדבר הזכות לשוויון, לכבוד ולתרבות.
המחאה אינה חיצונית למערכת, אלא מכירה את כלליה, מבקשת לשנות אותם, ולהכתיב את האופן בו יוגדר הפלח הראוי מעוגת התקציב של כולנו. המאבק על שוויון בתרבות מהווה את בעיטת הפתיחה בלבד בכדור משחק הצדק המתחדש עלינו.
- הכנס הארצי לתרבות ואמנות המזרח בישראל יתקיים הערב בסינמטק תל אביב, בין השעות 16:00-20:00
הכותבות הנן פעילות במרכז תמורה למניעת הפליה, וחברות קואליציית הארגונים, מייסודה של תנועת "אחותי"
נא להמתין לטעינת התגובות
