יוצא לדרך חדשה: ראיון עם יאקי מחרז

יאקי מחרז, המנהל האמנותי היוצא של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, מספר על המניעים לפרישתו מהתפקיד, על הרצון לכתוב וליצור גם למבוגרים, על הקשיים ביצירה לקטנטנים ועל המלחמה בין תיאטראות הילדים. "הייתי רוצה שעל העוסקים במלאכה של תיאטרון לילדים ייזכרו שמדובר בילדים ושגם ההתנהלות של התיאטרון היא בעלת משמעות חינוכית"

יונתן אסתרקין | 11/11/2009 11:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יאקי מחרז, המנהל האמנותי היוצא של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, מספר על המניעים לפרישתו מהתפקיד, על הרצון לכתוב וליצור גם למבוגרים, על הקשיים ביצירה לקטנטנים ועל המלחמה בין תיאטראות הילדים. "הייתי רוצה שעל העוסקים במלאכה של תיאטרון לילדים ייזכרו שמדובר בילדים ושגם ההתנהלות של התיאטרון היא בעלת משמעות חינוכית"
 
יאקי מחרז
יאקי מחרז צילום: יח''צ

"הייתי שלוש עונות בתיאטרון כעוזר אמנותי של צביה הוברמן, ועוד שלוש שנים אחר כך כמנהל, בסך הכל שש שנים בתפקיד ניהולי", אומר יאקי מחרז, המנהל האמנותי הפורש של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער על פרישתו הפתאומית מתפקידו.

"אני חושב שפשוט התעייפתי. חסרה לי היצירה. הבימוי, הכתיבה. ואני חושב שאם חשבתי פעם שאפשר לשלב את היצירה עם ניהול, היום אני מבין שבשבילי לפחות, בצורה שבה אני תופס, הן ניהול והן יצירה, זה לא אפשרי לשלב. ובסופו של דבר המקום של היוצר הוא המקום הטבעי שלי. בתקופה שעבדתי עם צביה עוד שחרו אותי הביתה מדי פעם, לך תכתוב קצת, אבל בשנים האחרונות הניהול פשוט בלע הכול."

מנהלים אחרים מסתדרים, רובם מביימים באופן קבוע.
"אני יכול לדבר רק על עצמי ולא רוצה לחלק ציונים למנהלים אחרים. בעולם הצגות הילדים המצב הוא קצת שונה כי אנחנו מצויים במצוקה רצינית של חומרים מקוריים חדשים ונאלצים ליזום ולעבוד יותר מתיאטראות למבוגרים, להמציא מחדש את הגלגל כל פעם ולמצוא חומרים חדשים ולעבד מתוך ספרות ילדים ונוער וכך הלאה. אי אפשר פשוט לשלוף מהקופסה קומדיה של ניל סיימון או דרמה של ארתור מילר ולהעלות אותה."

אבל גם אתה יכול להעלות שוב ושוב עיבוד ל"נשים קטנות" לנוער או עוד "מיץ פטל" ו"כיפה אדומה".
"כבר בשאלה שלך רואים את הבעייתיות, זה הכול עיבודים. כשאתה לוקח טקסט של ארתור מילר הוא כבר מחזה מראש. אז אולי צריך לתרגם מחדש אבל זה לא כמו לעבד מספרות שזה מה שאנחנו עושים רוב הזמן בתיאטרון הילדים כי כאמור יש ממש מצוקת

חומרים. כמה קלאסיקות לילדים אתה מכיר? כמה עוץ לי גוץ לי יש?  בשנים האחרונות יענקל'ה יעקובסון כתב קצת, וחמוטל בן זאב כתבה קצת, וגיל צרנוביץ וגם אני קצת ואחרים, אבל זה מעט. וזה עושה את הניהול לילדים למורכב יותר לדעתי."

אתה חש רק את שמחת השחרור וחדוות היצירה או גם איזה חשש מהוויתור על המעמד והמשכורת הבטוחה?
"אני הייתי פרילנסר כל חיי והיה לי בסדר עם זה והתרגלתי לזה. אני סומך על עצמי וברגעים קשים או רגעים של פחד מה שמחזק אותי, כמו שזה מחזק, אני מניח, כל בן אדם יוצר, זה האמנות והיכולת ליצור.

אני חושב שמה שיהיה לי קשה, זה להיפרד מהחומר האנושי בתיאטרון היה לי דיאלוג מדהים עם רן גואטה, המנכ"ל, הוא ממש השלים אותי בחשיבה המסודרת והמאורגנת שלו והיכולת שלו לרדת לפרטים ולמצוא פתרונות תקציביים וארגוניים לדברים. "

ועכשיו שאתה יוצא לדרך חדשה, מדגדג לך ליצור גם למבוגרים?
"כן. מאד מדגדג. כשהייתי באוניברסיטה ולמדתי תיאטרון היה לי ברור שאני יוצר למבוגרים ובכלל לא ידעתי כלום על שוק הילדים ובעשור האחרון אני נשאבתי לתוכו לגמרי. כמובן שמרצון ובהסכמה מלאה אבל בהחלט מדגדג לי ליצור גם למבוגרים. לרגש, לגעת, להצחיק, להגיד משהו. "

צילום: יח''צ
ליצן החצר - הצגה שכתב מחרז צילום: יח''צ

איך אתה חושב היצירה ארוכת השנים לילדים תשפיע על העבודה העתידית שלך למבוגרים?
"בתוך היצירה לילדים גיליתי שאני נמשך יותר לעבודה לגילאים הצעירים יותר כי שם מתאפשרת יותר יצירה של עולם קסום וחסר גבולות מבחינת השפה שלו והפיוט שלו וככל שאתה עולה למעלה בגילאים החומר מתחיל להיות דרמות יותר חברתיות ויותר ריאליסטיות שאותי אישית כיוצר מעניינות פחות. אז אני חושב שאני אחפש את החיבור הזה של פיוט גם עם תיאטרון למבוגרים. הפקות לדוגמא כמו שעושה רפי ניב שהוא במאי שמצליח לשלב את העבודה לילדים עם עבודה למבוגרים הן משהו שמאד הייתי רוצה לעשות כמותו. מאד אהבתי הפקה שלו שראיתי עכשיו ביורם לוינשטיין 'מתגלגלים'. "

גם כיוצר וגם כאבא לילדים בעצמך, בסך הכול, אתה מרוצה מרמת התיאטרון לילדים שיש בארץ?
"בסך הכול כן. כמובן שתמיד יכול להיות יותר טוב אבל אם אני משווה למדינות אחרות בעולם שהסתובבתי בהן וראיתי הצגות לא מעט אני יכול בהחלט להגיד שעושים פה תיאטרון ראוי ואיכותי בסך הכול לילדים.

את הבעיה אני מרגיש דווקא במקום אחר וזה לא בתוצאות אלא בדרך העשייה ובעיקר בתחושת המלחמה של הכול בכל שקיימת בין תיאטראות הילדים כשמדובר על שיווק. אולי אגלה שעולם תיאטרון המבוגרים הוא בדיוק אותו דבר אבל זה בכל זאת חבל לי.

הייתי רוצה שעל העוסקים במלאכה של תיאטרון לילדים ייזכרו שמדובר בילדים ושגם ההתנהלות של התיאטרון היא בעלת משמעות חינוכית ושאולי אפילו ייפגשו אחד עם השני וינסו להגיע למצב של פחות מאבק ויותר שיתוף פעולה בין תיאטראות בולטים בתחום. אבל אולי זה נאיבי מצידי."

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים