האנה מוכשרת, המון פוטנציאל
האנה האקלברג הופיעה במועדון הבארבי והחליפה את הצלילים הלא קונבנציונליים ברוק אינדי מובהק. אז המוזיקה הייתה נחמדה, הנגנים היו טובים והקול שלה היה יפה, אבל חבל שמשהו שהיה צריך להיות כל כך טוב, הפך למשהו שהוא רק נחמד
כמו כן, האקלברג התברכה בקול כל כך יפה ומעניין, מין שירה ילדותית ותמימה מצד אחד, אך מצד שני מבוגרת ומלומדת שראתה הרבה ויודעת הכל על החיים. קול מאוד נשי, עדין ומתפתל, שהיא משחקת בו כמו עוד כלי נגינה.
החשש העיקרי שלי בדרך להופעה אתמול (ד') במועדון הבארבי בתל אביב, היה האלבום האחרון שלה, "Blood from a stone". באלבום זה היא וויתרה לגמרי על כל הייחודיות שלה והפכה לזמרת אינדי רגילה מלווה בגיטרה, בס ותופים. הצלילים המוזרים הפכו לאקורדים, והקול הילדותי לצעקות של גיל ההתבגרות.
כשהגענו להופעה היו מפוזרים על הבמה כלי נשיפה, אקורדיון וקונטרבס, וזה שימח אותנו מאוד. אחרי כמה דקות עלה יהוא ירון ומלוויו והבנו שכל הכלים האלה שייכים להם. הם נתנו הופעת חימום יפיפיה, מרגשת ואינטימית. ירון נתן את כולו, התרגש, הזיע ובהחלט יצר אווירה מיוחדת כיאה למי שמחמם את האקלברג. כשהם ירדו, על הבמה נשארו מיותמים רק גיטרה, בס, תופים ואורגן.

האקלברג עלתה על הבמה ביחד עם מתופף וגיטריסט. היא החליפה בין הגיטרה לקלידים. החששות שלי התאמתו. המוזיקה הייתה נחמדה, הנגנים היו טובים ולהאקלברג היה קול יפה, אבל חבל שמשהו שהיה צריך להיות כל כך טוב, הפך למשהו שהוא רק נחמד. עוד להקת אינדי שעושה רוק לא רע אבל גם לא מדהים.
היו כמה קטעים באמצע ההופעה, שהיא והלהקה טבעו בתוך מערבולות צלילים ונראה שהכל מתאחד פתאום. כמה קטעים בהם כל המקום היה שרוי בקסם, האקלברג שרה בתוך קצב משלה והקהל נשאר המום. קטעים אלה הראו מה יש לה להציע. אך רוב
בראיונות לפני האלבום החדש, אמרה האקלברג שנמאס לה להיות מזוהה רק כזמרת ג'זיסטית שמייצרת צלילים מיוחדים. היא רצתה להראות שהיא אחרת. היא רצתה להראות גם את ההשפעות האחרות שלה ואת העולמות האחרים מהם היא ניזונה. בקהל היו כאלה שמאוד אהבו את הגלגול הנוכחי שלה, היא קיבלה הרבה חום ואהבה ובסך הכל הייתה אווירה טובה. אני יודעת שהיו גם כאלה שממש התפוצצו מההופעה. אני לא.
מיכל סולל היא כתבת באתר קול הקמפוס








נא להמתין לטעינת התגובות








