ארבעת המהפכנים
הסרט "איך הביטלס ניצחו את הקומוניזם" ששודר אמש בערוץ 8 מספר על האנשים שיצאו נגד התעמולה הסובייטית תוך הערצה עיוורת ללהקת החיפושיות, אבל בעיקר הזכיר לאביעד פוהורילס איפה הוא היה ביום ההוא לפני 29 שנה בדיוק, בו נרצח ג'ון לנון
אני זוכר איך שבוע אחרי זה הניח אבא שלי גיליון טרי של TIME על השולחן, כשעל השער הייתה מרוחה תמונה מצמררת - ג'ון לנון חותם למעריץ אחד על התקליט האחרון שלו למרגלות בניין דקוטה בניו יורק. המעריץ היה מארק דיוויד צ'פמן. באותו יום בשעות אחר הצהריים, כשלנון שב הביתה, צ'פמן ירה בו למוות.
לנון לא הספיק להבין את זה, אבל הוא ושלושת חבריו בביטלס היו מאיץ החלקיקים שתרם את חלקו להתפוררות המהירה - יש שיגידו האטית מדי - של הקומוניזם בברית המועצות. ה-BBC שלח לרחבי האימפריה הסובייטית לשעבר את אחד מבכירי המשקיפים שלו, כדי להביא משם יריעה מרשימה וחוויות חיים של אלה ששמו את נפשם בכפם ושמעו ביטלס בימים שבהם אם שמעת אותם היית מואשם בחוליגניות, טפילות ובגידה בערכי המפלגה והרעיון המרקסיסטי.
במוסקבה, בקייב, במינסק ובסנט פטרבורג פעלו סוכניה של המהפכה התרבותית הזאת מתחת לאפו של השלטון. פרשן הרוק ארטימה טרויצקי מסביר כי הביטלס הצליחו לחדור בעיתוי מושלם ללבו של הנוער הסובייטי הרעב לריגוש.
בשנות השישים המוקדמות הצליחו הרוסים לייצר סדר יום רוסי גאה עם גיבור חלל כמו יורי גגארין, מהפכנים רומנטיים כמו צ'ה גווארה וקסטרו בקובה ומנהיג כרזימטי כמו חרושצ'וב, אבל ב-1964 האחרון סולק ועל הקרמלין השתלטה חבורה זקנה שהקפיאה את המדינה לעשרות שנים. האקורדיונים וריקודי העם הושלכו לכל עבר, ואחד שראה את האור - קוליה ואסן מלנינגרד - התחיל לבנות בביתו במשך 40 שנה מקדש אהבה לג'ון לנון. "זה בכלל לא תחביב, אלא העיקר בחיים" הוא אומר, "בגיל 18 נשמתי עפה אל האור".
הביטלס
צילום: איי-פי
השלטון הקומוניסטי רדף את הביטלמניה. שיריהם של הארבעה הוגדרו "זיהום מערבי" (מעניין שגם אצלנו הייתה הגדרה דומה לסירוב להגעתם לכאן), ומי שנמצאו בכליהם תקליטים בשדה התעופה - נמצא עבורם מכשיר עם שלוש ציפורניים, מיועד ספיישל לשרוט את האוצר ולהשחיתו.
אבל ההערצה לא ידעה גבולות. ולדימיר אחד שינה למשל את שמו לג'ון ולדימירוביץ' לנון. הקלטות פיראטיות נעשו על גבי צילומי רנטגן שנאספו ממזבלות של בתי חולים, עליהם חרצה מכונה עם סיכה, חריצים שהפיקו את הפלא מליברפול. זה איפשר לאנשים לשמוע את "אני מרגיש בסדר" על הריאות של סרגיי... ניקולאי פוטוקייב מקייב נרשם לפקולטה לשפה וספרות אנגלית, ולמד בגללם את התרבות האנגלית. אפילו סגן ראש הממשלה, סרגיי איבאנוב, הודה שב-1962 נשבה בקסמם ודרך מילות השיר למד לשפר את
האנגלית ולהבין איך אומרים מסרק.
העיתונות הרוסית הצהירה שיש לירות בביטלס, אבל הצעירים למדו לחיות בעולם משלהם ושכחו מהשעמום והטיפשות שהלבישה עליהם התעמולה הסובייטית. הם ייצרו גיטרות חיקוי של ג'ורג' הריסון, וכדי להשיג להם רמקולים היו מטפסים על עמודי חשמל ותולשים את אלה שנועדו לפרופגנדה.
הם היו מסוחררים עד כדי כך שהאמינו לכל סיפור ואגדה. למשל, שהביטלס נחתו, בדרך מיפן, בשדה תעופה צבאי ליד מינסק ושרו על כנף המטוס את "Back To The Ussr".
בסוף, אומר יורי פולישנוק שניסר את הגיטרות בעץ על שולחן המטבח של סבתו, זה לא גורבצ'וב שהביא מהפכה, אלא הם. היא הושלמה ב-24 במאי 2003 כשפול מקרטני עמד על במה בכיכר האדומה ושר את השיר שלהם על השיבה לברית המועצות. רק אז הבינו בסביבה מי באמת ניצח.
איך הביטלס ניצחו את הקומוניזם, ערוץ 8
נא להמתין לטעינת התגובות
