חלל עמוק: ביקור בבית הזכוכית
בני הזוג ליטל דותן ואייל פרי פותחים את ביתם לקהל ומציגים בו מיצגים אמנותיים. בשיחה משותפת הם מסבירים איך עובדים יחד עם המבקרים ומה בעצם ההבדל בין גלריה לבית? מדור חדש: ביקור בסטודיו
ביתם גדול מואר ומלא במסכים עליהם מרצדות עבודותיהם. יצירות אמנות מוצגות על הקירות, על הסדינים ואפילו בתוך קערות המטבח. באחת מהן "?Is It All About Framing Me" נראית דותן בפעולת קרצוף חלונות בלתי נגמרת. שמלות אותן מכינה דותן כל יום במו ידיה, כחלק מעבודה בהתהוות, תלויות על הקיר, מצלמות וידאו במעגל סגור מתעדות את המתרחש בחדרי הבית השונים, מחכות שתפסיקו להתנהג בנימוס.
דותן ופרי מגדירים את בית הזכוכית כ"מרחב תצוגה וכשדה מחקרי של דרכים נוספות להעמקת חווית האמנות עבור הצופה". פרי מספר כי "האינטנסיביות והעובדה שבכל חדר יש מה לראות מביאה להצטברות חוויות אצל הצופים וכך נוצר השיח עמם. ביקור ממוצע בבית אורך כשעה וחצי. יש אנשים ששולפים ספרים ויש כאלה שמבלים המון זמן בלקרוא את הטקסטים שכתובים על הקיר".
דותן מוסיפה ואומרת שבזמן שהם מתכננים את המיצגים הם חושבים גם על תגובותיהם והתנהגותם של המבקרים בבית. "מבחינתי כל מה שקורה בבית הזכוכית בזמן מיצג הוא המיצג עצמו", היא מסבירה. "אם זוג הולך ומדבר בחדר, זה הופך לחלק מהעבודה. ההתרחשות היא שלנו ושל הקהל".
פרי משלים את דבריה. "המשמעות היא חריגה מהגבול של גלריה וקהל", הוא אומר. "בית הזכוכית הוא מעבדת מחקר תרבותי בלתי פוסקת. אנחנו מתבוננים בקהל ותמיד נכונים לדיאלוג.
עבודתם היצירתית מתרחשת בכל הבית ולא בחדרי עבודה מוגדרים. "היצירה מורכבת מהרבה מקורות השראה, מחקרים, טקסטים, שירה ואחר כך בא שלב הגיבוש והעבודה עם הגוף", אומרת דותן. למרות שהיא מציגה ומצולמת ברב העבודות על ידי פרי, הם מגדירים עצמם כיישות יוצרת אחת. "העבודה היא משותפת, תהליך קבלת ההחלטות משותף ונוצרת מעין סימביוזה", מסביר פרי.
וכיצד הם מתכוננים למיצגים הדורשים יכולות פיזיות גבוהות? קחו לדוגמא למשל את המיצג האחרון שלהם "רחיפה בגובה נמוך", בהשראת שירה של דליה רביקוביץ', במהלכו ביצעה דותן במשך 24 שעות פעולות שונות בבית וברחבי תל אביב ובכל פעם קפאה על מקומה למשך שעה וריחפה באוויר כשהיא משתלשלת משמלותיה.
"פרט לכך שאני עושה יוגה, לפני מיצגים אני אוכלת נכון ובכל יום אני מכינה בגד ובאמצעותו אינטרפרטציה של המפה הרגשית שלי", היא מספרת. "אבל מגבלות הגוף הן הקלות יותר. קשה יותר לאתגר את גבולות הנפש".
תחושת הביתיות נפגמת כאשר כל הזמן יש מבקרים וצופים? מה זה בעצם בית עבורכם?
"עבורי בית הזכוכית הוא בית", מסבירה דותן. "אין בו אין הדיכוטומיה של חיים ואמנות, זה מרחב שיכול להכיל הכל", ופרי מסכם: "זה הבית שלנו, אנחנו לא יכולים לעזוב, לכן אין את ההתרחקות מהאמנות ואין את החזרה אליה".
נא להמתין לטעינת התגובות
